פרשנות מצטטת על ויקרא טז:לד

יום הכפורים אסור באכילה ובשתיה. אע״ג דבאכילה ושתיה ענוש כרת משום דבעי למתני שאר ענויין דלית בהו כרת תנא אסור. והני ה׳ ענויין כנגד ה׳ ענויין הכתובים בתורה, דשבת שבתון דאמור אל הכהנים ושבת שבתון דאחרי מות ובעשור לחודש דחומש הפקודים ואך בעשור לחודש דאמור אל הכהנים והיתה זאת לכם לחקת עולם דאחרי מות בכולהו כתיב תענו ועניתם. והני דמתניתין נמי חמשה ענויין נינהו, דשתיה ואכילה אחת הן:

אמר השם יתברך בפרה (שם) חטאת היא ומאשר קראה חטאת חייבת משפטי החטאת שאם נשחטה שלא לשמה פסולה כמו שהתבאר בזבחים (דף ו) ושהיא תצטרך רחיצת ידים ורגלים כשאר קדשי מזבח ור' אלעזר אומר אחר שנשחטה בחוץ יצאת ממשפט הקדשים ואמר בפרה אדומה (במדבר יט) ונתתם אותם אל אלעזר הכהן ר"מ אומר זאת נעשית באלעזר ושאר כל הפרות בכ"ג וזהו המאמר פה ושלא בכ"ג פסולה וכבר בארנו במה שקדם שהיא כשרה בכהן הדיוט וכלי לבן הם אותן שהי' לובש כ"ג ביוה"כ לעבודת היום כמו שהתבאר בפסוק ואמנם הם ד' כלים [ג"כ] אשר היה לובש בהן [כל] כהן הדיוט לעבודה ולשון התוספתא מצותה בד' בגדי לבן של כהן הדיוט [כתונת מכנסים אבנט ומגבעת] ואם עשא' בבגדי זהב או בבגדי לבן חול פסולה וידענו זה בגזרה שוה אמר האל יתברך ביוה"כ אשר ל' הפסוק בא באלה ד' בגדי' (ויקרא טז) והיתה זאת לכם לחוקת עולם ואמר בפרה אדומה (במדבר יט) והיתה לבני ישראל ולגר הגר בתוכם לחוקת עולם ואמרו מה חוקה האמורה כאן בבגדי לבן אף וכו' ואין הלכה כרבי אלעזר:

יום הכפורים אסור באכילה ובשתיה וברחיצה כו':
לא בארה התורה מניעה מאלו הדברים ביום צום כפור אבל אמר הכתוב לשון עינוי חמש פעמים. אמר (ויקרא כ״ג:ג׳) שבת שבתון ואמר (שם טז) שבת שבתון ואמר (במדבר כ״ט:ז׳) ובעשור לחדש ואמר (ויקרא כ״ג:כ״ז) אך בעשור לחדש ואמר (שם טז) והיתה זאת לכם ובאה הקבלה כי באו לאסור חמשה דברים מהנאת הגוף והם האכילה והשתיה והרחיצה במים וסיכה בשמן ונעילת הסנדל ותשמיש המטה. ובא בכל אחת מאלו המלות בספרים מלת עינוי לפי שהם רמזים ואסמכתות ועיקר איסורם קבלה וכולן יתחייב העושה אחת מהן מכת מרדות.