פרשנות מצטטת על ויקרא ט:ד

עוֹד נִרְאֶה, כִּי לְצַד שֶׁעָלָה אַהֲרֹן בַּמַּעֲלָה הַנִּפְלָאָה הַלָּז מִתּוֹךְ כָּל יִשְׂרָאֵל בּוֹ בָּחַר ה׳, לָזֶה אָמַר אֵלָיו מֹשֶׁה שֶׁיְּדַבֵּר לְיִשְׂרָאֵל אֲמִירוֹת רַכּוֹת, וְהוּא אָמְרוֹ לֵאמֹר. וְכֵן תִּמְצָא שֶׁאָמַר כִּי הַיּוֹם ה׳ נִרְאָה אֲלֵיכֶם, פֵּרוּשׁ, כָּל הַמֻּשָּׂג וְכָל הָרָצוֹן אֵינוֹ אֶלָּא לְצַד יִשְׂרָאֵל, כְּאָמְרוֹ ״אֲלֵיכֶם״ וְלֹא ״לִי״. וּכְדֶרֶךְ שֶׁמָּצִינוּ שֶׁאָמַר מֹשֶׁה לְיִשְׂרָאֵל, הֲלֹא כָּל זְמַן שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל נְזוּפִים לֹא דִבֵּר ה׳ עִם מֹשֶׁה, כִּי כָל הַמֻּשָּׂג אֵינוֹ אֶלָּא לְצַד מַעֲלַת יִשְׂרָאֵל.

שאין קטיגור נעשה סניגור. ואם תאמר, הא מסקינן (ר"ה כו. ) דלא אמרינן 'אין קטיגור נעשה סניגור' רק בפנים, ולא מבחוץ, דאם לא כן, בגדי זהב של כהן גדול למה לא אמרינן 'אין קטיגור נעשה סניגור' (שם), וכן כל הקרבנות שהיו של פרים למה לא נאמר 'אין קטגור נעשה סניגור'. ודם פר החטאת של יום הכפורים שהובא בפנים (ויקרא טז, יד) , היינו כיון דאשתני – אשתני (ר"ה כו. ) . ועוד, דאם 'אין קטיגור נעשה סניגור', איך היתה הפרה מכפרת, והרי 'אין קטגור נעשה סניגור':
‎ויש לומר, דהכא אפילו מבחוץ כמו בפנים דמיא, כיון דבא לכפר על העגל עצמו, אין סברא שיהיה קטיגור נעשה סניגור, שאין סברא שיהיה אהרן מליץ על ישראל לכפר, והוא בעצמו חטא בזה, ואפילו בחוץ אין קטיגור נעשה סניגור. ודווקא במקום דלא בא לכפר על העגל עצמו, אמרינן כיון דהוא בחוץ – לא אמרינן אין קטיגור נעשה סניגור, ולא כהאי גוונא. ומה שלקחו פרה לכפר על מעשה עגל, דודאי מה שאמרנו במקום שבא לכפר על החטא עצמו אפילו מחוץ אין קטיגור נעשה סניגור, היינו כמו אהרן שלא היה מביא כפרה על חטאו, והוא בא לכפר כפרה זו על ישראל, אין קטיגור נעשה סניגור. אבל אותו שמביא כפרה על חטאו, לא אמרינן בזה אין קטיגור נעשה סניגור, אדרבה, במה שחטא יש לו לתקן עם הכפרה ההיא על החטא בעצמו. ולפיכך בפרשת שמיני (ויקרא ט, ד) הביא אהרן העגל על ישראל לכפר על מעשה עגל, מפני שהיה לו כפרה מיוחדת שם, כדכתיב (ויקרא ט, ב) "קח לך עגל בן בקר לחטאת", ושפיר היה מביא עליו עגל לכפר, וכן על ישראל גם כן, ולא אמרינן אין קטיגור נעשה סניגור. אבל כאן שלא היה כפרה מיוחדת לאהרן על החטא הזה, לא היה עושה הפרה. ודברים אלו נכונים, וכבר הארכנו ביותר בפרשת תצוה (שמות פכ"ט אות ב) ובפרשת שמיני (ויקרא פ"ט אות ז) , עיין שם:

אשר ישב עליו. אין לי אלא שיושב עליו ונוגע בו, מניין לעשרה מושבות זו ע"ג זו ואפילו אבן מסמא ^לאאבן גדולה ונסמך על כמה בגדים והוא יושב עליו. וע' בתוס' נדה נ"ה א' באור רחב בענין אבן מסמא. ת"ל והיושב על הכלי אשר ישב עליו הזב יטמא, מקום שהזב יושב ומטמא, ישב הטהור ויטמא ^לבר"ל כמו שהזב מטמא באופן כזה כפי שיתבאר לקמן פ' ט', כמו כן היושב על בגדים ואבן כזה שישב עליו הזב יטמא. וטעם הדיוק הוא מאריכות הלשון אשר ישב עליו הזב, דדי היה לכתוב והיושב על הכלי ההוא, והוי ידעינן דקאי על הכלי שישב עליו הזב דאיירי בפסוק ד'. .
(שם)

ראשון לשכון בישראל. ששרתה שכינה בישראל כדכתיב כי היום ה' נראה עליכם (ויקרא ט' ד') וכתיב וירא כבוד ה' אל כל העם: