פרשנות מצטטת על ויקרא ט:ה

בעל מלאכת המשכן חושף אולי את מקורו של המספר עשר אמות – גובה המזבח המקראי (אף על פי שמקדש שלמה היה קטן בהרבה ממקדש בית שני). קביעה זו המופיעה בתלמודים ובברייתת מלאכת המשכן היא עירוב של פרשנות מקראית וסיכום משנתנו יחדיו (פרק יא)⁴ראו לעיל במבוא למסכתות. . בעל מלאכת המשכן מוסיף: "מה משכן עשר אמות, אף מזבח עשר אמות. חוט של סיקרא חוגרו באמצע להבדיל בין דמים העליונים לדמים התחתונים. מחוט הסיקרא ולמטה חמש אמות, אמה יסוד, ושלש אמות ברקים. ואמה סובב, ושם היו נותנין דמים הניתנים למטה. ומחוט הסיקרא ולמעלה חמש אמות, אמה קרנות ושלש אמות ברקים, ואמה כולי עורב, ושם היו נותנין דמים הניתנין למעלה. דמים הניתנין מחוט הסיקרא ולמטן שנתנם מחוט (מחוט) הסיקרא ולמעלן פסולין, והניתנין מחוט הסיקרא ולמעלן שנתנן מחוט הסיקרא ולמטן פסולין. מזבח שעשה משה במדבר גובהו עשר אמות, ושעשה שלמה גובהו עשר אמות, ושעשו בני הגולה גבהו עשר אמות, ולעתיד לבא [גבהו] עשר אמות. מזבח החיצון היה נתון באמצע עזרה כבש לדרומו, כיור למערבו, בית המטבחיים לצפונו, וכל ישראל במזרחו, שנאמר 'ויקרבו כל העדה' וגו' (ויקרא ט ה). שלשה שמות נקרא המזבח, מזבח העלה מזבח הנחשת מזבח הח[י]צון" (פרק יא). השטח החלק בגובה המזבח נקרא "ברקים", ובראש המזבח "כלה עורב" או "כולֶה עורב" (להלן פ"ד מ"ו), הוא המתקן לגירוש עורבים שהיה על הגג, ואיננו עניין למזבח אלא לגג המקדש. גם תיאור המזבח ב"אמצע העולם" מופרז. דווקא מצד מזרח השתרע המדבר הבלתי מיושב, וכל ישראל שכנו מצפון, מדרום וממערב למזבח. כל התיאור משלב נימה של רֵאליה בתיאור מדרשי. אם כן יש מקום לחשוד במספר של עשר אמות, ואולי להפך, גובה המזבח בתורה נלמד מהמסורת של חכמים שמזבח העולה בימי בית שני היה גבוה בגובה זה.

וטעם ויאמר משה. כאשר הראיתיך. ואשאל אותה וטעמו כבר אמר להם משה זה הדבר עשו שיתנו שעיר ועגל וכבש ושור ואיל אז יראה לכם כבוד ה׳‎ והטעם על האש שיצא: