וַיַּקְרֵ֖ב אֶת־הָעֹלָ֑ה וַֽיַּעֲשֶׂ֖הָ כַּמִּשְׁפָּֽט׃
רמב"ן
מלבד עולת הבקר הוצרך הכתוב להזכיר זה בכאן ללמד שאין עולת העם פוטרת עולת התמיד ולא קודמת לה ולא הוצרך להזכיר כן בימי המלואים לפי שהם קרבנות יחיד למלא יד הכהנים ובידוע שלא פטרו את התמיד ולא קדמו אליו ובתורת כהנים (שמיני מלואים יב) שנו ויקטר על המזבח מלבד עולת הבוקר מה בא זה ללמדנו אם ללמד שאם לא מצא מנחה יביא בהמה והלא כבר נאמר (ויקרא ט׳:ט״ז) ויקרב את העולה ויעשה כמשפט אם כן למה נאמר ויקטר על המזבח מלבד עולת הבוקר מלמד ששתי מנחות היו שם אחת על העולה ואחת בפני עצמה ופירושו שאילו אמר ויקרב את העולה ויעשה כמשפט מלבד עולת הבוקר היה ללמד שהתמיד קודם כמו שאומר בפרשת המוספין על עולת התמיד יעשה ונסכו (במדבר כח טו) מלבד עולת התמיד (שם פסוק לא) אבל כשהזכיר המנחה ויקרב את המנחה וימלא כפו ממנה ויקטר על המזבח מלבד עולת הבוקר נראה שעל המנחה הוא אומר ולפיכך דקדקו שאם בא לומר שהקריב זו המנחה לבדה ולא הקריב מנחת נסכים לתמיד ולא לעולת העם שלא מצא אלא לנדבה זו והלא כבר נאמר ויקרב את העולה ויעשה כמשפט שקרבה כמשפטה במנחת נסכים אם כן למה נאמר ויקרב ויקטר על המזבח מלבד עולת הבוקר לומר שהקריב המנחה הזו מלבד עולת הבוקר ומנחתה שאין המנחה הזו מנחת נסכים אלא מנחת נדבה של ישראל:
ביאור יש"ר
ולא יכל משה, מיד אחר שנתן המסך לפני שער החצר שבו כלה כל מלאכת הקמת המשכן, כסה הענן את אהל מועד, וזה לפי שכבוד ה' היה ממלא כל המשכן באופן שאין שום אדם רשאי ליכנס שם, ולכן אמר כאן שאף משה לא היה יכול לבוא אל אהל מועד בעבור כבוד ה' שמלא את המשכן, להראות חבתו של הקב"ה על ישראל, ואח"כ נסתלק כבוד ה' מתוך האהל ושכן על הארון, כדכתיב ונודעתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפורת (לעיל כ"ה כ"ב), ואז היה בא משה אל אהל מועד, כדכתיב ובבוא משה אל אהל מועד לדבר אתו וגו' (במדבר ז' כ"ט), והנה אין שכינת הענן האמור כאן דומה לראיית הכבוד שנאמר להלן (ויקרא ט' כ"ג) וירא כבוד ה' אל כל העם, כי הוא ענין אחר ושם אפרש, ודע כי זה שהזכיר כאן היה בשמיני למלואים, ובאותו היום עצמו עשו משה ואהרן כל הקרבנות האמורים בפרשת שמיני, וע"י העבודות ההם נתקדשו יותר, וגדלה מעלתם כ"כ עד שהורשו ליכנס לאהל מועד כמו שכתוב שם ויבא משה ואהרן אל אהל מועד, ולפי זה יהיה ויקרא אל משה הכתוב בסמוך וכל הנאמר בפרשת ויקרא ובפ' צו, אחר וירא כבוד ה' אל כל העם, שלא היה משה רשאי לבא בתוך הענן בלא רשות אבל יקרא אותו ויבא בתוך הענן, כאשר עשה בהר סיני ויקרא אל משה ביום השביעי מתוך הענן, ואמר ויבא משה בתוך הענן, וכאשר נסתלק הכבוד מכל האהל והצטמצם על הכפורת, נאמר ובבא משה אל אהל מועד, שבא שם בלא קריאה, וכן אמרו במדרש חזית, ויהי ביום השמיני, זה היה ראוי להיות תחלת הספר ולמה נכתב כאן? אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה ע"כ, ויראה לי הטעם שכתב פ' ויקרא ופ' צו קודם פ' שמיני לפי שבפרשת שמיני סיפר שעשה אהרן את חטאתו ואת עולתו ושם זכר ההזאות והקטרת האימורין ושריפת הבשר והעור של קרבן חטאת וכן זכר שם משפטי העולה, ובפירוש אמר ויעשה כמשפט (ויקרא ט' ט"ז) וכן סיפר שעשו זבח השלמים אשר לעם, ואמר ואת החזות ואת שוק הימין הניף אהרן תנופה לפני ה' כאשר צוה משה (ויקרא ט' כ"א) והיכן מצינו שנצטוה משה על זה? לכך הוצרך להקדים דיני העולה ותורת המנחה ותורת השלמים, כדי להודיע למה עשו בזה האופן׃
מלבי"ם
ואת השני יעשה עולה כמשפט: כפי הפשט היינו כמשפט עולת נדבה המפורש בראש הספר, וכן פירש רש"י בחומש. אולם לפי זה מלה זו מיותרת. שאם יאמר סתם "ואת השני יעשה עולה" - נדע שיעשה כמו שהתבאר משפט עולת העוף במקומו כמו שאמר תמיד סתם – "ולקחה שתי תורים...אחד לעולה ואחד לחטאת". ואם שרצה ללמד שאף על פי שהוא עולת חובה, משפטה כמשפט עולת נדבה, היה לו לומר "כמשפטו" או "כמשפט העולה". וכן על מה שכתוב בפר' שמיני "ויקרב את העולה ויעשה כמשפט" פירשו חז"ל (ביצה דף כ) כמשפט עולת נדבה שצריך סמיכה. אבל הלא באמת כבר למד עולת חובה במכלתא דנדבה (פרק ד ג) מן "וסמך ידו על ראש העולה". ולא הוצרך ללמד רק דאף שהיה עולת צבור סמך עליו כמשפט שסמך על עולתו שהקריב תחלה. ועיין מ"ש התוס' שם. ומה שידעינן שסמך על עולתו זה כבר למד מן "ראש העולה", דחובה ונדבה שוים. ועל כרחך אמר "כמשפט" סתם כי כבר נזכר שעשה עולה שטעון סמיכה.[ומ"ש בגמרא דא"ל מני ב"ש – יש לישב שלא תקשה על דברי. והמעיין יבין] אמנם, פה איך אמר "כמשפט" סתם? לכן פירשו רבותינו שפירושו כמשפט הקודם הנזכר בפרשה. ופירש תנא קמא כמשפט של חטאת בהמה שהיא באה חליפתו לענין שיהיה בחולין וביום ובידו הימנית. [ובחולין דף כב וזבחים דף צח אמר ד"ביום" כדי נסבא. ובפרק התודה (דף פג) אמר דגם "ידו הימנית" כדי נסבה. ועיין בתוס' מה שכתבו בזה. ועיין ברש"י ותוס' חולין דף כא. ואכמ"ל] ור' ישמעאל סבירא ליה כמשפט חטאת העוף לענין שהיה המליקה ממול עורף. כי בעולת העוף כתוב "ומלק את ראשו" ולא כתוב "ממול ערפו". ור' אלעזר בר' שמעון סבירא ליה כמשפט חטאת העוף שהוא אוחז בראש ובגוף ומזה. ופירשו בגמרא שהראש יהיה מחובר בגוף בעת הזיה. ובמה שכתב כשהוא אומר "והקריבו" – חלק הכתוב עולה מן החטאת - חשבו המפרשים שמן כינוי הוי"ו -הִקְרִיבוֹ- למד זה. והתוס' (חולין כא זבחים סה) נתקשו דצריך כינוי הוי"ו לדרשה אחרת, שאפילו פרידה אחת יביא. אמנם לדעתי לא ממלת "והקריבו" למד רק מכל הפסוק, וכמ"ש בספרא מכלתא דנדבה (פרשה ז מ' ה-ו) אי מה מליקה האמורה להלן מולק ואינו מבדיל אף מליקה האמורה כאן מולק ואינו מבדיל... תלמוד לומר "ומלק את ראשו וכולי" – מלקו כדרך הקטרתו וכולי. ופירשנו שם דכתיב "ומלק את ראשו..והקטיר המזבחה ונמצה דמו" שהוא הקטרת הראשו, כי אחרי זה אומר שם שנית "והקטיר" על הקטרת הגוף. ואי אפשר לפרש שיקטיר הראש קודם מציית הדם כמ"ש "והקטיר..ונמצה" דאין לך דבר נקטר קודם מתן דמו. ועל כרחך פירוש "והקטיר" שיהיה הראש ראוי להקטרה, היינו שבעת המליקה יפרידנו מן הגוף. וזהו שאמר מלקו כדרך הקטרתו. ומזה מבואר נגלה(?) שבעולת העוף מולק ומבדיל. אמנם מה שתפס מלת "והקריבו" ולא תפס הלימוד מן "ומלק..והקטיר" – נכון מאד; כי יש מקום לדחות שגם עולת העוף דומה כחטאת העוף (שבעת המליקה אינו מבדיל הראש מן הגוף) ומה שכתוב "ומלק את ראשו והקטיר המזבח" היינו שאחר שגמר המליקה, בעת שרוצה להקטיר, יפריד הראש מן הגוף ומקטירו בפני עצמו. ואין להשיב שאם כן היה לו לכתב "ומלק ומצה דמו והקטיר" כיון שמוצה דמו תחלה – יש לומר שרצה ללמד שהמליקה תהיה בראש המזבח ומורה לנו בשינוי הסדר שמלת "המזבחה" מוסב לשני הפעלים 'ומלק' 'והקטיר' שגם המליקה תהיה בראש המזבח, וכמ"ש בספרא שם (פרשה ז משנה ד) יכול ימלקנו בין למעלן בין למטן? תלמוד לומר "ומלק את ראשו והקטיר המזבחה" – המזבח אמור לענין מליקה ולענין הקטרה. מה הקטרה למעלן אף מליקה למעלה. לכן תפס מלת "והקריבו" שמן "והקריבו הכהן אל המזבח ומלק" למדנו שתהיה המליקה בראש המזבח, וכמש"ש (סימן עט) בפירוש הספרא הנזכר. ואינו צריך "והקטיר המזבחה" ללמד על שהמליקה במזבח דאם כן הוה ליה למימר "ומלק ומצה והקטיר המזבח" והייתי מלמד גם כן היקש זה כמו שבארנו שם. ואם כן מוכרח מן "ומלק והקטיר" שצריך להבדיל הראש מן הגוף בעת המליקה. וזה כוונת הגמרא בחולין (שם) שתחלה אמר (דף כא.) או אינו אלא כמשפט חטאת העוף? כשהוא אומר "והקריבו" – חלק הכתוב בין חטאת העוף לעולת העוף...אי מה להלן ברוב שנים אף כאן ברוב שנים? תלמוד לומר "ומלק והקטיר" – מה הקטרה הראש לעצמו והגוף לעצמו, אף מליקה הראש לעצמו וכולי. ומקשה (דף כב.) ותנא קמא וכי מאחר דנפקא ליה מן "ומלק והקטיר", "והקריבו" למה ליה? אי לא "והקריבו" הוה אמינא מאי "כמשפט"? כמשפט חטאת העוף (שאינו מבדיל). ואי משום "ומלק והקטיר" הוה אמינא מה הקטרה בראשו של מזבח אף מליקה בראשו של מזבח. השתא דכתב רחמנא "והקריבו" - דרוש ביה נמי הא. רצונו לומר, דהשתא דכתיב "והקריבו הכהן אל המזבח" ללמד שהמליקה בראשו של מזבח, אין צריך "ומלק והקטיר המזבח" ללמד זאת. וע"כ שמ"ש "ומלק והקטיר" היינו שבעת המליקה יהיה ראוי להקטרה, שיהיה הראש נפרד לעצמו. ועל כן תפסו כולם מלת "והקריבו", רוצה לומר, "והקריבו הכהן אל המזבח" שממנו עיקר ההוכחה ש"ומלק והקטיר המזבחה" לא בא על הכוונה שתהיה המליקה במזבח לבד, רק ללמד גם כן שתהיה המליקה הראש לעצמו ראוי להקטרה. ועל כן בברייתא שבספרא לא נמצא מה שהוסיף בגמרא אי מה להלן ברוב שנים וכולי תלמוד לומר "ומלק והקטיר" - כי זה נכלל במה שכתב תלמוד לומר "והקריבו"; רק שהספרא מקצר והתלמוד מאריך ומפרש. ור' אלעזר בר' שמעון סבירא ליה גם כן דמה שכתוב "ומלק והקטיר" היינו שמלקו כדרך הקטרתו, רק אחר שסבירא ליה דכמשפט חטאת העוף דאוחז בראש ובגוף ומזה, לכן מפרש ביניהם שבעת המליקה יחתוך הסימנים ומוצה ואז חותך הראש ומקטירו. ולמה שאמרו בזבחים דסבירא ליה לר' אלעזר בר' שמעון "ולא יבדיל" פירושו אין צריך להבדיל ובארנו למעלה (סימן שלג) שהוציא זה משום דבעולה צוה להבדיל – הוה אמינא שהוה הדין בחטאת. לכן אמר שבחטאת אין צריך להבדיל, ואין פי' להבדיל הראש מן הגוף דלדידיה בין בחטאת בין בעולה צריך להזות כשהראש והגוף ביחד. רק פירושו אין צריך להבדיל הסימנים שזה נקרא הבדלה לשטתו. ובזה מיושב מה שהקשו התוס'. ואין כאן מקום להאריך יותר.