פרשנות מצטטת על ויקרא יב:ג

בשנת - מצאנו כתוב כי עשתי עשרה שנה מלך יהויקים, אם כן מה טעם בשנת שלש למלכותו?! ועתה דברי אלה בני יאשיהו כתוב כי ארבעה בנים הניח: הבכור יוחנן, השני יהויקים, השלישי צדקיהו, הרביעי שלום. ומצאנו כי במות יאשיהו מלך בנו ומקצת חכמינו ז"ל אמרו: כי זה יהואחז הוא יוחנן והנה לא מלך רק ג' חדשים, וימלוך תחתיו יהויקים אחיו והוא בן עשרים ושלש, והנה הוא קטן מיהויקים ואיך קראו הכתוב בכור?! על כן אמרו: שבכר במלכות והוצרכו לומר, כי שלום הוא צדקיהו, בעבור כי נבואת ירמיהו על שלום דבקה עם נבואתו של צדקיהו. ועוד: כי לא מלך על ישראל אחר צדקיהו ולספור הכתוב רביעי בעבור שם בלא גוף דרך זרה. ועתה התבונן כי יהואחז הוא שלום ויוחנן לא מלך ואל תשום, בעבור שנקרא שלום בשני שמות, כי הנה שלמה הוא קהלת ובני שמואל שמה ואביה ושם כתוב כי הוא יואל ועמינדב הוא יצהר ואוריאל הוא צפניה ורבים ככה. ובתורה זרח הוא צחר והעד ששלום הוא יהואחז, כי כאשר מת האב היה יהויקים בן כ"ה שנה וצדקיהו שהוא השלישי בן כ"ד ושלום בן כ"ג וככה כתוב שיהואחז הוא שלום, ויקחו עם הארץ את יהואחז בן יאשיהו וימשחוהו וימליכו אותו תחת יאשיהו אביו. ועוד שנית: כי שלום הוא יהואחז, כי כתוב כי פרעה נכו לקחו אחר שלשה חדשים שמלך ויביאהו מצרים וימת שם, וכתוב בירמיהו על שלום אשר יצא מן המקום הזה לא ישוב שם עוד, כי במקום אשר הגלו אותו שם ימות. ואל תתמה בעבור הכתוב למעלה: הדבר אשר היה אל ירמיהו מאת ה' בשלוח אליו המלך צדקיהו, כי תחילת הפרשה הוא: כי כה אמר ה' על בית מלך יהודה יספר על מה שאמר לו השם לפני מלוך צדקיהו, והנה יספר מה התנבא אל יהואחז שהוא שלום אחר שהוליכוהו אל מצרים, והחל מן: הוי בונה ביתו בלא צדק על יהויקים, ושם כתוב: ואחרי כן התנבא על יהויכין כי כן כתוב שם וכל אלה שלשתן מלכו לפני צדקיהו. ובספר יחזקאל שאמר: שא קינה אל נשיאי ישראל שמתו ולא נשאר מבניהם מלך והחל מן יהואחז הוא שלום, ואומר: ויביאוהו בחחים אל ארץ מצרים והכפיר הוא יהויקים שהמליכו מלך מצרים, ויתנהו בסוגר בחחים ויביאהו אל מלך בבל וככה כתוב בדברי הימים: ויאסרוהו בנחושתים להוליכו בבלה ואחרי כן מקונן על יהויכין: מטה עזה אש אכלתהו, ואחרי כן מקונן על צדקיהו ותצא אש ממטה בדיה פריה אכלה ולא היה בה מטה עז שבט למשול. והנה התברר כי יהויקים הוליכוהו אל בבל, ואל יקשה בעיניך בעבור שאמר להוליכו בבלה ולא אמר ויוליכוהו, כי הנה כתוב על צדקיהו בירמיהו ויאסרהו בנחושתים להביא אותו בבלה וכתוב אחר ויאסרהו בנחושתים ויביאהו בבלה והנה כתוב בדניאל: בשנת שלש למלכות יהויקים מלך יהודה בא נבוכדנצר אל ירושלים ויצר עליה ויתן ה' בידו את יהויקים מלך יהודה ומקצת כלי בית ה' ויביאם ארץ שנער. והנה הטעם: יהויקים והכלים הביאם בית אלהיו להשתחוות לו ואחרי כן אמר: ואת הכלים הביא בית אוצר אלהיו ולא יתכן בדרך הלשון לפרש ויביאם, כי הכלים לבדם הביא בעבור הכתוב: ואת הכלים הביא. וכתוב בדברי הימים: ויאסרהו בנחושתים להוליכו בבלה ומכלי בית ה' הביא נבוכדנצר לבבל ויתנם להיכלו בבל וירמיהו מתנבא על יהויקים: כי קבורת חמור יקבר סחוב והשלך מהלאה לשערי ירושלים ועל כן טעה האומר כי בשנת שלש למלכות יהויקים שהמליכו פרעה היא שנה שלישית למרדו, ועל כן הוצרכתי לפרש כי בשנת שלש למלכות יהויקים שהמליכו פרעה, בא נבוכדנצר עליו ויצר על ירושלים ולקחה בתחלת השנה הרביעית ליהויקים והיא השנה הראשונה לנבוכדנצר, כי כן כתוב והנה הוליכו אל בבל ועמד בנחושתים כמו שנה, וצוה נבוכדנצר ושב יהויקים למלכותו: ויהי לו יהויקים עבד שלש שנים וישב וימרד בו ובא נבוכדנצר או גדודיו אל ירושלים והרגו את יהויקים וסחבו אותו מהלאה לשערי ירושלים, ותהי נבלתו מושלכת ולא נקבר כי כן התנבא ירמיהו, ואל תתמה בעבור: וישכב יהויקים עם אבותיו כי הנה כתוב: הנך שוכב עם אבותיך ובמצרים מתו והנה מלך יהויכין בנו ג' חדשים ותפשו נבוכדנצר בשנת ח' למלכו והיא שנת עשתי עשרה ליהויקים ומלך צדקיהו עשתי עשרה שנה, והיא שנת תשע עשרה למלך נבוכדנצר, והנה בשלשה חדשים נהרג יהויקים וגלה יהויכין בנו, ואל תתמה בעבור שתמצא כתוב: בשנת שבע לנבוכדנצר וככה על צדקיהו היא שנת שמונה עשרה, כי במספר המלכים כאלה וכאלה. והלא ידענו כי ירבעם ורחבעם בחדש אחד מלכו והנה כתוב כי רחבעם מלך י"ז שנה וימלוך אביה בנו תחתיו בשנת י"ח לירבעם, והנה אבאר לך זה מחשב אחד יחשוב מיציאת מצרים מניסן, או לבריאת עולם מתשרי, ויום אחד בשנה חשוב שנה יספור מיום מלוך המלך עד תקופת שנתו, על כן תהיה שנת י"ח י"ט. והמשל בנולד ביום ו' לפני שקוע השמש בעיר הזאת שהיא רדום בתקופת תמוז והיום ארוך ט"ז שעות שלימות, והנה יומל הבן בקר יום ששי שהוא יום שמיני כפי חשבון התורה והוא יום שביעי ואיננו שלם, רק יחסרו י"ו שעות, ואל תתמה בעבור שתמצא ביחזקאל: יביאהו במצודות למען לא ישמע קולו, כי כן חשבו עבדי נבוכדנצר. וטעם התמלוך שאל ירמיהו ליהויקים, כי הנבואה עליו התחשוב כי מלכותך תתקיים לך בעבור היותך מתחרה בארז? והנה נשארה השאלה הקשה, כבר הזכרתי כי צדקיהו היה במות אביו בן כ"ד שנה והנה יהיה במות יהויקים וגלות יהויכין בן ל"ה שנה והנה כתוב: בן עשרים ואחת שנה צדקיהו במלכו וזה החשבון הוא שנקרא מלך שלש שנים לפני מות יאשיהו, כי נודע זה בכל הגוים שהומלך צדקיהו והעד הכתוב בירמיהו בראשית ממלכת יהויקים בן יאשיהו מלך יהודה דבר השם לירמיהו שיעשה מוסרות וישלחם אל מלכי אדום ומואב ועמון וצור, ביד מלאכים הבאים ירושלים אל צדקיהו מלך יהודה, כי אלה המלכים שמעו שנהרג יאשיהו וחשבו כי צדקיהו שהמליכו כשהיה בן כ"א שנה הוא ימלוך תחתיו, ואין טענה ממלכות יהואחז כי עם הארץ המליכוהו ולא שמעו דבריו כי לא מלך רק שלשה חדשים. ונשאר בפרשה דבר לפרש והוא: ואל צדקיהו מלך יהודה דברתי והנה ירמיה מספר זה הדבר של המוטות אל צדקיהו בעת מלכו אחר גלות יהויכין ואמר לו: הביאו צואריכם בעול מלך בבל ושם כתוב: ויהי בשנה ההיא בראשית ממלכת צדקיהו מלך יהודה. וטעם בשנה הרביעית שמרד יהויקים במלך בבל ויש תקון אחד, שהמוטות תקנם ירמיהו בראשית ממלכת יהויקים ושלחם בשנה ראשונה למלכות צדקיהו, רק אין טעם לתקון הזה. ומפרש גדול היה בספרד והוא פירש ספרים בדקדוק ופירש ואמר: כי צדקיהו תחת יהויקים וככה אמר: ואחרי אבשלום לא נטה, כי הוא שלמה ויהי ביום השביעי שהוא הרביעי הגבל את ההר שהוא העם וככה מלות רבות כמו מאתים ואת כולם ישא רוח, כי איך יתכן בלשון שאדם ידבר מלה ורצונו מלה אחרת?! והאומר בזה מהמשוגעים הוא נחשב וכבר פירשתי כולם וטוב לו שיאמר לא ידעתי ולא יהפך דברי אלהים חיים.

שהיא מצוה ראשונה שנצטוו. וגיד הנשה (להלן לב, לב) שהיא לפני "החודש הזה לכם" (קושית הרא"ם), על כרחך על ידי משה גם כן נצטווה גיד הנשה לישראל, וכן מילה (להלן יז, יא), שהרי כתיב (דברים לג, ד) "תורה צוה לנו משה" בגימטריא תרי"א, ו"אנכי" ו"לא יהיה לך" (שמות כ, ב-ג) מפי הגבורה שמענו. דמאחר שגם מילה וגיד הנשה מפי משה נצטוו, יש להתחיל מן "החודש הזה לכם" מצוה ראשונה שנצטוונו מפי משה. ואין להקשות אם היה מתחיל מן "החודש הזה לכם" אם כן לא היה נכתב בתורה מילה וגיד הנשה, דאין זה קשיא, דאם היה מתחיל "החודש הזה לכם" היה נכתב מילה וגיד הנשה אחר "החודש", אלא שעתה שהוצרך להתחיל בסיפור האבות והמצות שנתנו להם, שהם מילה וגיד הנשה, לא הוצרך לחזור ולכתוב מה שכבר נכתב. ומילה שחזר וכתב (ויקרא יב, ג), אין זה אלא לדרשה, כדאיתא ביבמות בפרק הערל (יבמות עב ע"ב), ובפרק ר' אליעזר דמילה (שבת קלב.):

וטמאה. תנא תנא קמיה דרב, המפלת בריית גוף שאינו חתוך ובריית ראש שאינו חתוך, יכול תהא אמו טמאה לידה, ת"ל אשה כי תזריע וטמאה וביום השמיני ימול, מי שראוי לברית שמונה, יצא זה שאינו ראוי לברית שמונה ^זיתכן דמדייק סמיכות הלשונות, כי אחרי שעניני הטומאה והמילה הם שני ענינים נפרדים שאינם שייכים זל"ז, ועיקר פרשת מילה אין מקומה כאן, א"כ מאי שייך בהמשך לכל ענין הפרשה דאיירי בטומאה הענין מן ביום השמיני ימול, לכן דריש שבא לרמז שרק אז אמו טמאה לידה אם הולד ראוי להגיע לברית שמונה, יצאו אלו שאין ראויים לזה מפני שאין חיים, ובגמרא סיימו עוד יצאו מי שיש לו שני גבין ושתי שדראות.
ובתוס' הביאו גירסא אחרת מי שראוי לבריית נשמה, ונראה ראיה לגירסתם, משום דאי כגרסתנו והטעם מפני שאינם חיים קשה מי גרעו אלה מולד הנולד מת דמרבינן לעיל בדרשה הקודמת דאמו עמאה לידה, משא"כ לגירסא לבריית נשמה ניחא, דולד מת היה ראוי עכ"פ לחיות מתחלת בריאתו, משא"כ הני דחשיב, אכן יש לכוין זה גם בלשון הגירסא שלפנינו, ואין להאריך. .
(נדה כ"ד ב')

מר סבר דרשינן וביום - וי"ו יתירא דמצי למכתב ביום השמיני ימול וכתיב (ויקרא יב) וביום לאיתויי מילה שלא בזמנה. ואע"ג דמשוך מהכא לא מיתרבי דהא מדרבנן הוא ובתר הכי תקון כיון דקטן שעברה זמנו מתרבי ואע"ג דשלא בזמנו הוא האי נמי תקנוה רבנן כעין דאורייתא:

פסח ומילה מצות עשה - פסח דכתיב (דברים ט״ז:ב׳) וזבחת פסח ומילה (ויקרא י״ב:ג׳) וביום השמיני ימול וגו' וכרת בהו כדאמרן. ובהני אית בהו חייבי מיתות ב"ד כגון העובד עבודת כוכבים והמחלל את השבת ואפ"ה חייבי כריתות הן במזיד בלא התראה ואי אתרו בהן יש מהן בחנק ויש מהן בסקילה כדאמרן ברישא ואי לא אתרו בהו מידי מיתת ב"ד יצאו מידי כרת לא יצאו וכרת הוא שמת בלא בנים:

מילה אינה בלילה אלא ביום דיום כתיב בה (ויקרא יב):