פרשנות מצטטת על ויקרא יב:ז

ומ"ש ולא כל דם הבא מן המקור טמא אלא דוקא ה' מיני דמים גז"ש יכול על כל מראה זוב תהא טמאה תלמוד לומר דם ואין דם אלא אדום כשהוא אומר דמיה מלמד שדמים הרבה טמאים בה האדום והשחור וכקרן כרכום וכמימי אדמה וכמזוג ומפרש טעמא בפרק כל היד (נדה יט.) משום דאמר קרא דמיה דמיה הרי כאן ד' פי' משום דוהיא גלתה את מקור דמיה הרי כאן שנים וטהרה ממקור דמיה הרי כאן שנים הרי ד' והא אנן חמשה תנן האי שחור אדום הוא אלא שלקה:

כשהוא אומר. בפרשה תזריע "וטהרה ממקור דמיה" ללמד שדמים הרבה טמאין בה דכל הני דקחשיב הם בכלל אדומים ושחור דקחשיב הוא גם כן אדום אלא שלקה דלא מתחלתו הוא משחיר אלא כשנעקר הוא משחיר [גמרא]:

והמפלת תאומים. אפילו זכרים. כגון נתעברה שלשה, והפילה אחד לאחר ארבעים, והשני נשתהה ויצא תוך ימי טוהר הראשון, ושלישי בתוך ימי טוהר דשני. כל אלו אין מביאות אלא קרבן אחד, דכתיב (ויקרא י״ב:ז׳) זאת תורת היולדת, מלמד שמביאה קרבן אחד על ולדות הרבה. יכול על הלידה שלפני מלאת ושל אחר מלאת נמי אינה מביאה אלא קרבן אחד, תלמוד לומר זאת:

הכא - דקא"ר ישמעאל אף מחוסר כפורים במצורע עני קאמר שמביא חטאת העוף ונאכלת לכהנים ואין בה הקטרה ועשה דהשלמה גבי הקטרה כתיב וטהרה של מחוסרי כפרה תלויה בחטאת כדכתיב (ויקרא י״ב:ז׳) והקריבו לפני ה' וכפר עלי' ובחטאת קאי ביולדת: