פרשנות מצטטת על ויקרא יז:טז

ואחר שנשלם לנו הסדור בזה הענין ראוי שנעיין בהתר ספר אחד יסופק במה שנזכר מהעריות בזה שכבר זכרה התורה בעריות הזכור ערות אביו ואחי האם לא זולתם מהזכרים שהם שאר בשר כמו האח והבן והנה לא זכרה התורה גם כן ערות אחי אם ואשת אחי אם כמו שזכרה ערו' אחי האב ואשת אחי האב והנה יראה שכבר היה ראוי שיהיה היחס בזה אחד כי הוא שאר האם ונאמר כי העזות יותר נפלא כשיבעל ענף השרש ממה שהוא כשבעל הענף הענף או כשיבעל השר' ההענף והוא מבואר בנפשו וכ"ש כשהיה השרש מי שהוא השרש האמתי בהולדה והוא האב שהוא השרש הפועל בהולדה ולזה היה יותר חזק הגנות כשיבעלהו הבן מגנות בעילת האח והבן וזה שהבעילה יש בה שררה מה לבועל על הנבעל ומי שישתרר על אדוניו הוא יותר חזק הגנות מהשתרר על בני גילו אל על מצרפו ועוד שהוא ישים בזה הפעל אותו מתפעל ממנו וזה בתכלי' הגנות ולהעיר שיחס הבן לאב יותר חזק מיחסו לאם כמו שיתבא' בטבעיות היתה ערות אשת אב אסורה מצד מה שהיא אשת אב ולזה לא היתה ערות בעל אמו ואסורה מצד מה שהוא בעל אמו אבל תאסר עליו לבד מצד היותו זכר ולזאת הסבה ג"כ נאסרה ער'ות אחי האב כי הוא כמו בשר אחד עם האב ולא נאסרה ערות אחי האם כדי שנתעורר מפני זה אל שהמבוא אשר בהולדה לאב ולאם הוא יותרק אמתי לאב ממה שהוא לאם ומזה המקום יתבאר שלא נסר מהזכרים מפני שאר בשר כי אם האב ואחי האב שאם היתה כונת התורה שינהג זה האור בכל הזכרים שהם שאר בשר היה ראוי שתזכור זה בזכרים אשר זה הדין ראוי שיהיה בהם יותר חלוש לא הזכרים שזה הדין ראוי שיהיה בהן יותר חזק וכבר נשלמה הסבה בסדור מה שנזכר בזאת הפרשה וראוי שתדע שענייני זאת הפרשה כולם השתתפו בשיש בהם חיוב כרת או יתלה בהם מה שיתחייבו בו כרת וזה שענוי יום הכפורים והשביתה בו ממלאכה ושחיטת הקדשים בחוץ והעלאתם בחוץ ואכילת הדם יתחייבו בהם כרת וכסוי הדם בחיה ובעוף הוא לשמירת שלא יאכל הדם שיש בו חיוב כרת כמו שנזכר שם וטמאת נבלת עוף טהור יתלה בה מי שיתחייבו בו כרת אם לא יטהר ממנ' כמו שאמר ואם לא יכבס ובשרו לא ירחץ ונשא עונו וכן הקריבה אל העריות לגלות ערוה נתלה בו' מה שיתחייבו בו כרת והוא גלוי ערוה וכן גלוי העריות וההעברה למולך יש בהם חיוב כרת כמו שנזכר בזאת הפרשה ואולם התועלו' המגיעו' מזאת הפרשה הם תשעה:

וטעם וקדשתם. שירחצו במים, ויורו על זה וכבסו שמלותם כדרך ואם לא יכבס ובשרו לא ירחץ (ויקרא יז טז) ע"כ אמר משה אל תגשו אל אשה מעתה, שיהיו קדושים ולא טמאים, ומי שנגש אל אשה יתקדש, כדרך, והיא מתקדשת מטומאתה (ש"ב יא ד):

ואם לא יתחטא וגו'. פי' הרמב"ן בא לומר אע"פ שכבר כיבס במים כמו שמפורש בשאר טומאות שצריכין כיבוס דכתיב ואם לא יכבס ובשרו לא ירחץ ונשא עונו אעפ"כ מטמא מקדש כאלו לא טבל. וזה פי':