פרשנות מצטטת על ויקרא יט:ה

איש אמו ואביו תיראו וגו׳. בתחלה צוה על מורא אב ואם כי מי שהוא מכבד אביו ואמו ומתירא מהם הוא מכיר מולידיו וממציאיו וכן יש על אביו ואמו ג״כ לעשות לאבותם וכן מזה לזה עד הסבה העליונה שהמציאה את הכל וא״כ ממורא אב ואם יוכר מציאות הבורא ית׳ ומוראו ע״ד שאמרו מעלה אני עליכם כאלו דרתי ביניכם וכבדתוני. ומהשבת ג״כ נדע ונאמין בחידוש העולם וכי יש לו מחדש שחדשו בששת ימי המעשה ואז יתקיים אני ה׳ אלהיכם. ואח״כ הזהיר על השיתוף כאומרו אל תפנו אל האלילים והרחק מן הכיעור ומן הדומה לו מהשיתוף ומהדומה לו לזה הזהיר על מחשבת פיגול והוא ששוחט הזבח היום ע״מ לאכול ממנו למחר חוץ לזמנו שצריך שלא לערב בו ולשתף בו שום מחשבה אחרת וזהו לרצונכם תזבחוהו:

ידבנו לבו. לְשׁוֹן נְדָבָה וְהוּא לְשׁוֹן רָצוֹן טוֹב, פיישנ"ט בְּלַעַז:

וְנוּכַל לוֹמַר עוֹד, בְּעִנְיַן סְמִיכוּת ״לִרְצוֹנְכֶם תִּזְבָּחֻהוּ״ לְפָסוּק ״אַל תִּפְנוּ אֶל הָאֱלִילִים״, שֶׁלֹּא יִנְהֲגוּ בִּזְבִיחָתָהּ אֶל ה׳ כְּמִנְהַג עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁאֵינָן זוֹבְחִים כִּי אִם בִּזְמַן שֶׁהֵם מְקַבְּלִים הַטּוֹבָה וְתוֹלִין בָּהֶם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (חבקוק א טז): ״עַל כֵּן יְזַבֵּחַ לְחֶרְמוֹ וִיקַטֵּר לְמִכְמַרְתּוֹ, כִּי בָהֵמָּה שָׁמֵן חֶלְקוֹ וּמַאֲכָלוֹ בְּרִיאָה״. וְאֵין זֶה זְבִיחָה לְרָצוֹן, כִּי אִם מֵהֶכְרֵחַ קַבָּלַת הַטּוֹבוֹת. אָמְנָם לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן לַה׳, כִּי אִם לִרְצוֹנְכֶם תִּזְבָּחֻהוּ, כְּאִלּוּ אֵין לָכֶם שׁוּם סִבָּה הַמַּכְרַחַת אֶתְכֶם עַל הַזְּבִיחָה, וְלֹא יִהְיֶה לָכֶם שׁוּם כַּוָּנָה זָרָה, כִּי אִם תִּתְכַּוְּנוּ כְּדֵי לַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ. וְכָל מַחֲשָׁבָה זָרָה נִקְרֵאת חוּץ לִזְמַנּוֹ וְחוּץ לִמְקוֹמוֹ, כִּי אֵין זֶה מְקוֹמוֹ וּזְמַנּוֹ, וְנִקְרָא מִתְעַסֵּק בְּקָדָשִׁים שֶׁאֵינוֹ מִתְכַּוֵּן בְּעֶצֶם וְרִאשׁוֹנָה עַל הַזְּבִיחָה. וְדָבָר זֶה בָּרוּר לַמְבִינִים וְקָרוֹב לִשְׁמוֹעַ.

קדשי בזית. ולא כמו שאמרתי לרצונכם תזבחו (ויקרא י"ט):