פרשנות מצטטת על ויקרא יט:ז

הקומץ את המנחה. מודה ר׳ יוסי שהוא פגול. משום דבעי למתני סיפא להקטיר לבונתה למחר ר׳ יוסי אומר פסול ואין בו כרת, מהו דתימא טעמא דר׳ יוסי משום דסבר אין מפגלין בחצי מתיר, כלומר שאם חשב לעבוד למחר עבודת חצי מתיר לא פיגל, והך לבונה חצי מתיר הוא, דבין הקטרת קומץ ולבונה מתירים השיריים, ואפילו רישא כי חשב בהקטרת קומץ עבודת חצי מתיר היא ופליג רבי יוסי, קא משמע לן דבהא מודה. דטעמא לאו משום הכי הוא, אלא משום דאין מתיר מפגל את המתיר:

שלש מחשבות פוסלות את הקרבנות שינוי השם ומקום וזמן שינוי השם הוא כגון עולה ששחטה לשם שלמים או לשם שניהם וזהו שינוי קדש או ששחטו שלא לשם בעליו וזהו שינוי בעלים ואגב שינוי מקום וזמן נקט פוסלות דבשינוי השם לא פסיל קרבן אלא שלא עלה לבעלים לשם חובה כדתנן מתניתין קמייתא דזבחים כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה ואמרינן בגמ' מנא לן דבעינן זביחה לשלמים לכתחלה לשמה דכתיב ואם זבח שלמים קרבנו שתהא זביחה לשם שלמים ודילמא היינו שמיהו זבח שלמים ולא נאמר זבח משום שחיטה מדכתיב המקריב את דם השלמים הזורק את דם השלמים ולא כתיב זבח שלמים והכא כתיב זבח שלמים שמע מינה שתהא זביחה לשם שלמים שינוי בעלים מנא לן אמר רבי פנחס בריה דרב אמי אמר קרא ובשר זבח תודת שלמיו מאי ובשר זבח תודת שלמיו שמע מינה שתהא זביחה לשם תודה ואם אינו ענין לשינוי קדש דהא ילפינן ליה תנהו ענין לשינוי בעלים ואף על גב דאיצטריך האי זבח לאיתויי חטאת ואשם דנאכלין ליום ולילה כתודה דכתיב בה ביום קרבנו וגו' הוה מצי למיכתב ובשר זבח תודת שלמו מאי ובשר זבח תודת שלמיו שמע מינה דבעינן לשם בעליו שנתכפרו בו ולא שיתכפרו בו אחר. שינוי מקום הוא ששחטו לשמו ע"מ לזרוק דמו או להקטיר דבר הראוי להקטיר חוץ לעזרה או לאכול דבר הראוי לאכול חוץ למקום אכילתו פרק כל הזבחים תנינן מתניתין לזרוק דמו בחוץ או מקצת להקטיר אימוריו בחוץ או מקצת לאכול בשרו בחוץ או מקצת וכו' פסול ואין בו כרת. שינוי זמן שחט את הזבח לשמו על מנת לזרוק דמו או להקטיר או לאכול חוץ לזמנו שם מתניתין לזרוק דמו למחר להקטיר אימוריו או לאכול מבשרו למחר פגול וחייבין עליו כרת ובגמרא מנא הני מילי וכו' דתני תנא כשהוא אומר ואם האכל יאכל ביום השלישי וגו' בפרשת קדושים מה תלמוד לומר הרי כבר נאמר בצו את אהרן ואם האכל יאכל מבשר זבח וגו' אם אינו ענין לחוץ לזמנו תנהו ענין לחוץ למקומו דבאוכל ממש ביום השלישי ליכא לאוקומי דהא כתיב לא ירצה וכי אחר שהוכשר יחזור ויפסל אלא על כרחך במחשבה בשעת עבודה קאמר יכול יהו חייבים כרת על אכילתו תלמוד לומר גבי נותר ואוכליו עונו ישא למעוטי חוץ למקומו ולא מצית אמרת דבחוץ למקומו איירי קרא דכתיב הכא כי את קדש ה' חלל ואתיא קדש קדש כדאמרן התם ובפרק קמא דכריתות אמר ר' סימאי לעולם אל תהי גזרה שוה קלה בעיניך שהרי נותר אחד מגופי תורה ולא לימדה הכתוב שחייב כרת אלא מגזרה שוה דלא ידעינן דהאי קרא דכתיב ואוכליו עונו ישא וגו' ונכרתה דבנותר מיירי אלא דאתיא מקדש דנותר דכתיב ושרפת את הנותר באש וגו' מה קדש דהתם בנותר קמיירי אף קדש דהכא בנותר אף על גב דכתיב בתר קרא דחוץ למקומו ומיעט רחמנא גבי נותר ואוכליו עונו ישא למעוטי חוץ למקומו מכרת דמדלא כתיב והאוכל אלא ואוכליו מיעט חוץ למקומו דלעיל מינה ולא מיעט חוץ לזמנו דבפרשת צו את אהרן בקרא אריכא ומאי חזית דקרא אריכא בחוץ לזמנו וקרא זוטא דקדשים בחוץ למקומו מסתברא דאריכא הוי חוץ לזמנו דכיון דלא פי' בקרא אריכא כרת בהדיא אלא בג"ש דעון עון מנותר יליף מסתבר' דדמי מדדמי ליה יליף דהא דמי חוץ לזמנו לנותר דתרוייהו נפסלין בזמן ונוהגין בבמ' ואי מוקמת לי' קרא אריכא לחוץ למקומו לא ילפת כרת מנות' דלא דמי ליה במידי אדרב' מסתבר' משום דדמי ליה חוץ לזמנו לנות' סמכיה ליה וקא ממעט ליה מאוכליו דלא תימא משום דדמי ליה נגמר מיניה אמר רבא כולהו מקרא אריכא אתיין זה לחיוב וזה לפטור כדיליף ליה רבא בריש האי שמעתא דאמר מנא הני מילי אמר שמואל תרי קראי כתיבי מאי היא אמר רבא ביום השלישי זה חוץ לזמנו דשלישי חוץ לזמן אכילת שלמים הוא פגול יהיה זהו חוץ למקומו דקרא יתירא הוא לרבות חוץ למקומו דחוץ למחיצה דמי לחוץ לזמן והנפש האוכלת ממנו אחד ולא שנים דממנו משמע דלא קאי עונה תשא אלא אחד מינייהו מדלא כתיב האוכלת ולשתוק ומסתברא דחוץ לזמנו עדיף לאוקומי כרת עליה דפתח ביה קרא אדרבה חוץ למקומו עדיף לאוקומי כרת עליה דסמיך ליה האי ממנו סמוך לפגול יהיה אלא אמר אביי וכו' ולרבא נראה דלא קשיא ליה הא דחוץ לזמנו עדיף טפי לאוקומי כרת עליה וחוץ למקומו דסמיך ליה מיעטיה מכרת כדאמר רבא בתר הכי וגרסינן אלא אמר רבא כולהו מקרא אריכא אתיין ולאביי דאוקי קרא זוטא לחוץ למקומו וקרא אריכא לחוץ לזמנו וחייב ביה כרת דאתיא עון עון כדאמר' לעיל דדמי ליה בז' וב'.

שנשחטה חוץ לזמנה כו'. וה"ה לכל הני דתני ברישא. שחטה בדרום או בלילה שלא היה להן שעת היתר לכהנים. והיינו טעמא דנקט הני תרין דחוץ לזמנו וחוץ למקומו טפי מכל הני דתני ברישא דמועלין בהן. דהני תרי אתקוש אהדדי ומחד קרא נפקי במסכת זבחים [פ"ב דף כ"ח] מואם האכל יאכל (ויקרא י״ט:ז׳). רש"י:

ירצה - פיגול הוא לא ירצה (ויקרא יט) וכתיב בכשר ירצה לקרבן אשה (שם כב):