פרשנות מצטטת על ויקרא יט:ח

אזהרה למפגל בקדשים ע"י דבור רע כו'. דאין לומר דבא להזהיר על בעל מום, שהרי בהדיא כתיב אשר יהיה בו מום. ומתרץ אזהרה כו' ע"י דבור רע, ר"ל לעיל בס' ויקרא (ז יח) ובפ' קדושים (ויקרא יט ח) כתיב שפיגול אסור לאכול, אבל אינו מפרש אותו איש שמפגל אם עובר אם לאו, לכן נאמר כאן לא תזבח כל דבר רע, ללמדך אזהרה למפגל בקדשים, פי' בשעת שחיטה היה מחשבתו ע"מ לאכול חוץ לזמנו או חוץ למקומו, דהיינו ע"י דבור רע:

פיגול וחייבים עליו כרת - האוכל משירי מנחה דכתיב בחוץ לזמנו (ויקרא ז׳:י״ח) עונה תשא וכתיב בנותר ואוכליו עונו ישא (שם יט) מה להלן כתיב ונכרתה אף כאן האוכלו בכרת והך ג"ש בפ"ק דכריתות (דף ה.):

אחד פסול נותר - דאשכחן ביה חילול דכתיב (ויקרא י״ט:ח׳) כי את קדש ה' חילל ואתרוייהו קאי אשר הם מקדישים דמרבינן מיניה כל המוקדשים:

וכתיב גבי נותר (ויקרא י״ט:ח׳) ואוכליו עונו ישא כי את קדש ה' חלל - מה חילול האמור גבי טומאה ישראל ולא עובדי כוכבים אף חילול האמור כאן ישראל ולא עובדי כוכבים:

תלמוד לומר - לענין טומאה אשר הם מקדישים גבי וינזרו כתיב ואתי נותר חילול חילול מטומאה מה טומאה הכל בכלל אף נותר הכל בכלל בנותר כתיב כי את קודש ה' חילל (ויקרא יט) ובטומאה כתיב וינזרו ולא יחללו (שם כב) והדר אתי פיגול עון עון מנותר: