לֹ֖א תִּגְנֹ֑בוּ וְלֹא־תְכַחֲשׁ֥וּ וְלֹֽא־תְשַׁקְּר֖וּ אִ֥ישׁ בַּעֲמִיתֽוֹ׃
ברית משה
בפ' (א) קדושים כתוב לא תגנוב כו', במכילת' פ' יתרו פרשה ח' ובספרא פ' שמיני פרק ג' פרשתא ב' איתא דלא תגנובו דפ' קדושים פ' י"ט פי"א הזהיר על ממון וכן איתא בברייתא סנהדרין דף פ"ו ע"א וכן מנאו ז"ל הסה"מ מל"ת רמ"ד היראים סי' רנ"ה הסמ"ק סי' רס"א הזוה"ר מל"ת י"א אות י"א החינוך האה"מ מצ' רכ"ד העי"מ מצ' רכ"ו המצה"ש ומהר"ש מצ' רכ"ה המעיי"ח דף ע"ח ע"ב אות ד' הנר מצוה סי' י"א אות ע', והפרטי דינים שכ' רבינו עי' רמב"ם הל' גניבה פ"א ולהלכה טוש"ע חו"מ סי' שמ"ח:
מנחת חינוך
והנה גבי גנב עצמו שגנב כלי פמש"פ לשיטות דנזקקין על כלים פמש"פ אפשר ג"כ משלם כפל דכלי' חשיבי. או אפשר כיון דהר"ם כ' וסתם הגונב מש"פ ומעלה עובר על לא תגנובו ולא חילק בין ש"כ לכלים אפשר דאף בכלים א"ע על לאו הזה אם הוא פמש"פ אם כן אפשר דהתורה לא חייבה דין גנב אלא היכי שמוזהר בלאו כגון ש"פ אבל בפחות לא וא"ח כפל וגם אני מסופק אם גנב פמש"פ כסף דאפשר דב"ד נזקקין אם נאמר דחייב כפל כיון דעם הכפל יהי' ש"פ. או אפשר דהתורה לא חייבה כלל בכה"ג דאין הגנבה ש"פ כיון דא"ע על הלאו ואי"ה עוד חזון למועד לברר הדברים. ועקצה"ח סי' פ"ח הביא בשם רשב"א מסופק לענין קדושי אשה בכלי פמש"פ וע"ש שכ' דלא אתרבי כלים רק לענין שבועה ולא לענין שאר דברים אם כן אפשר לענין גנבה נמי. אך זה גופא אני מסופק דאפשר דתמיד פמש"פ חייב ג"כ בכפל אם כן נזקקין כיון דעם הכפל יהיה פרוטה. א"ד דכ"ה דהגנבה אינו ש"פ אין דין גנבה כלל לענין כפל וא"ה יבואר לקמן. ובלאו דגנבה מבואר בש"ס ור"מ דאף בגונב ע"מ למיקט אף דדעתו להשיב בעין עובר על הלאו דלא תגנובו וכן בגונב ע"מ לשלם תשלומי כפל עובר בלאו. נ"ל דצריך לשלם תשלומי כפל ודו"ה אף בע"מ למיקט או לשלם דו"ה. ועקצה"ח סי' שי"ח מסופק אי בגונב ע"מ למיקט חייב הגנב באונסים ע"ש. ומכל מקום נראה דחייב כפל דלא חילקה התורה וצ"ע. ובר"מ פ"ג מבואר שם הדינים אם איסור שבת הי' בהגנבה אף בשוגג פטור מתשלומין דח"מ שוגגין פטורין ובחייבי מלקות דוקא בהתרו בו פטור ודוקא בבאים בב"א וכן גנב הבא במחתרת כיון שחייב מיתה פטור מתשלומין עיין דיני בא במחתרת בסוף ה' גנבה בר"מ. ודיני קניה מהגנב ואימת הגנב קונה הדבר הגנבה יבואר אי"ה לקמן בלאו דקדושים. ולענין נמכר בגנבתו נתבאר באריכות לעיל במצות ע"ע.
הפלאה שבערכין
לא מגילה דף ג': גדול כבוד הבריות שדוחה את לא תעשה שבתורה. פירוש כגון זקן שאין כבודו להנהיג בהמה אם ראה בהמת חבירו נדחה אינו חייב להשיבה נמצא כבוד זקן דוחה לא תוכל להתעלם עכ"ל. וכפי' רש"י שבת דף פ"ו: ובמגילה דף ג': אכן בשבת דף צ"ד: ובעירובין דף מ"א: פי' רש"י בלאו דלא תסור:
שם באות הנ"ל. בשאילתא דאלה תולדות נח (סוף סימן ד') מפורש בריש גמרא דפרק איזהו נשך בב"מ דף ס"א: לא תגנוב דכתב רחמנא למה לי. פירוש אחר שכתיב לא תגזול גזילה היינו גניבה. לכדתניא לא תגנוב על מנת למיקט וכו' עכ"ל. לפנינו איתא לא תגנובו (ויקרא י"ט) למה לי [וז"ל רש"י לילף מרבית ואונאה שהרי מחסרי ממון לא תגנוב דעשרת הדברות לא קמבעי לי' דאזהרה לגונב נפשות הוא כדאמרינן בסנהד' (דף פ"ו.)] לכדתניא לא תגנוב על מנת למיקט וכו'. הנה הטעות נגלה דהא אקשי לי' מלא תגנובו ואהדר לי' מלא תגנוב אלא צריך להיות לכדתניא לא תגנובו על מנת למיקט וכו' וגם בתוספתא איתא כך וכתבתי הגה"ה זו בגליון הש"ס שלי והמדפיסים טעו בתרתי שציינו שמות כ' והוא לא תגנוב הנאמר בעשרת הדברות וזה אינו כמו שכתב רש"י ז"ל דאתיא לגונב נפשות כדאיתא להדיא בסנהדרין דף פ"ו. ולכך גם כאן בערוך ולקמן בערך קט צ"ל לא תגנובו וכו' לכדתניא לא תגנובו על מנת למיקט:
ודע דרש"י פירש לא תגנובו למה לי לילף מרבית ואונאה ע"ש. אמנם פירוש הערוך משום דכתיב לא תגזול גזילה היינו גניבה וכו' איכא למידק דשפיר איצטרך לא תגנובו דמלא תגזול ליכא למילף דכבר מסיק דקאי אכובש שכר שכיר ומהך לא ידעינן דשכיר שאני משום דטרח כדמסיק הש"ס לקמן דף קי"א: הביאו תוס' כאן בסוגיא זו ד"ה לעבור עליו וכו' סוגיא זו. ותדע דמהאי טעמא לא אמר לאו בגזל למה לי לילף מכובש שכר שכיר ודחיק אנפשי' לילף במה הצד מרבית ואונאה ותו דלדבריו לולא דכתיב לא תגזול איצטריך קרא דלא תגזול לגופי' ולא ידעינן אסור דעל מנת למיקט אם כן מאי פריך רבא לעיל לאו דכתב רחמנא בגזל למה לי הא איצטרך כדי שנדע אסור דעל מנת למיקט בשלמא לפירש רש"י ניחא דמלא תגנובו לבד דהוא מיותר דידעינן מרבית ואונאה נדע אסור דע"מ למיקט. ובחדושי כתבתי לפי מה דמסיק הש"ס לעיל בב"מ דף ל"ב. אהא דמקשה למה לי למיכתב טעינה ופריקה ולמה לי למיכתב אבדה [פירש"י ליכתוב או הא או הא וליגמרי מיני' דהא כולהו אזהרת ממון ישראל הוא] צריכי וכו' ואי אשמועינן אבדה וכו' ע"ש. א"כ בלא דתיתי גזל מרבית ואונאה הוי מצי רבא להקשות לאו דכתב רחמנא בגזל למה לי דודאי שפיר נילף מלאו דאבדה ואין לומר דגבי אבדה לא לחי משום דהוי לאו שאין בו מעשה הלא גם גבי גזל אין בו מלקות מצד הניתק כמו שכתבו תוס' ד"ה אמרי הכי נמי וכו' מש"ס דחולין ע"ש. ואפשר לומר דרבא חדא מתרתי נקט דתיתי מרבית ואונאה וה"ה דהוה מצי למימר דתיתי מאבדה ולהכי מוקי לה בכובש שכר שכיר:
שם באות הנ"ל ערכין דף ט"ו: לא אמרתי דבר וחזרתי לאחורי. פירוש כשהייתי אומר דבר על שום אדם לא הוצרכתי לחזור ראשי לאחור ולראות שלא יהא שם בעל הדבר שאפילו יהיה לא הייתי חושש שאני משקר ואיני אומרו בלשון הרע עכ"ל. וברש"י שם כתב פירוש זה וכתב עוד לישנא אחרינא ע"ש. ועיין עוד בפי' רש"י בשבת דף קי"ח:
עוד שם בסוף האות לא הלך זרזיר אצל עורב אלא שהוא מינו בבראשית רבה פרשה ס"ו ויהי עשו עכ"ל. וכן בש"ס דילן איתא ג"כ בבא קמא דף צ"ב: ובחולין דף ס"ה. ושם איתא רבי אליעזר אומר לא לחנם הלך זרזיר אצל עורב אלא מפני שהוא מינו:
שם באות הנ"ל. בשאילתא דאלה תולדות נח (סוף סימן ד') מפורש בריש גמרא דפרק איזהו נשך בב"מ דף ס"א: לא תגנוב דכתב רחמנא למה לי. פירוש אחר שכתיב לא תגזול גזילה היינו גניבה. לכדתניא לא תגנוב על מנת למיקט וכו' עכ"ל. לפנינו איתא לא תגנובו (ויקרא י"ט) למה לי [וז"ל רש"י לילף מרבית ואונאה שהרי מחסרי ממון לא תגנוב דעשרת הדברות לא קמבעי לי' דאזהרה לגונב נפשות הוא כדאמרינן בסנהד' (דף פ"ו.)] לכדתניא לא תגנוב על מנת למיקט וכו'. הנה הטעות נגלה דהא אקשי לי' מלא תגנובו ואהדר לי' מלא תגנוב אלא צריך להיות לכדתניא לא תגנובו על מנת למיקט וכו' וגם בתוספתא איתא כך וכתבתי הגה"ה זו בגליון הש"ס שלי והמדפיסים טעו בתרתי שציינו שמות כ' והוא לא תגנוב הנאמר בעשרת הדברות וזה אינו כמו שכתב רש"י ז"ל דאתיא לגונב נפשות כדאיתא להדיא בסנהדרין דף פ"ו. ולכך גם כאן בערוך ולקמן בערך קט צ"ל לא תגנובו וכו' לכדתניא לא תגנובו על מנת למיקט:
ודע דרש"י פירש לא תגנובו למה לי לילף מרבית ואונאה ע"ש. אמנם פירוש הערוך משום דכתיב לא תגזול גזילה היינו גניבה וכו' איכא למידק דשפיר איצטרך לא תגנובו דמלא תגזול ליכא למילף דכבר מסיק דקאי אכובש שכר שכיר ומהך לא ידעינן דשכיר שאני משום דטרח כדמסיק הש"ס לקמן דף קי"א: הביאו תוס' כאן בסוגיא זו ד"ה לעבור עליו וכו' סוגיא זו. ותדע דמהאי טעמא לא אמר לאו בגזל למה לי לילף מכובש שכר שכיר ודחיק אנפשי' לילף במה הצד מרבית ואונאה ותו דלדבריו לולא דכתיב לא תגזול איצטריך קרא דלא תגזול לגופי' ולא ידעינן אסור דעל מנת למיקט אם כן מאי פריך רבא לעיל לאו דכתב רחמנא בגזל למה לי הא איצטרך כדי שנדע אסור דעל מנת למיקט בשלמא לפירש רש"י ניחא דמלא תגנובו לבד דהוא מיותר דידעינן מרבית ואונאה נדע אסור דע"מ למיקט. ובחדושי כתבתי לפי מה דמסיק הש"ס לעיל בב"מ דף ל"ב. אהא דמקשה למה לי למיכתב טעינה ופריקה ולמה לי למיכתב אבדה [פירש"י ליכתוב או הא או הא וליגמרי מיני' דהא כולהו אזהרת ממון ישראל הוא] צריכי וכו' ואי אשמועינן אבדה וכו' ע"ש. א"כ בלא דתיתי גזל מרבית ואונאה הוי מצי רבא להקשות לאו דכתב רחמנא בגזל למה לי דודאי שפיר נילף מלאו דאבדה ואין לומר דגבי אבדה לא לחי משום דהוי לאו שאין בו מעשה הלא גם גבי גזל אין בו מלקות מצד הניתק כמו שכתבו תוס' ד"ה אמרי הכי נמי וכו' מש"ס דחולין ע"ש. ואפשר לומר דרבא חדא מתרתי נקט דתיתי מרבית ואונאה וה"ה דהוה מצי למימר דתיתי מאבדה ולהכי מוקי לה בכובש שכר שכיר:
שם באות הנ"ל ערכין דף ט"ו: לא אמרתי דבר וחזרתי לאחורי. פירוש כשהייתי אומר דבר על שום אדם לא הוצרכתי לחזור ראשי לאחור ולראות שלא יהא שם בעל הדבר שאפילו יהיה לא הייתי חושש שאני משקר ואיני אומרו בלשון הרע עכ"ל. וברש"י שם כתב פירוש זה וכתב עוד לישנא אחרינא ע"ש. ועיין עוד בפי' רש"י בשבת דף קי"ח:
עוד שם בסוף האות לא הלך זרזיר אצל עורב אלא שהוא מינו בבראשית רבה פרשה ס"ו ויהי עשו עכ"ל. וכן בש"ס דילן איתא ג"כ בבא קמא דף צ"ב: ובחולין דף ס"ה. ושם איתא רבי אליעזר אומר לא לחנם הלך זרזיר אצל עורב אלא מפני שהוא מינו:
חזקוני
זמין למנויי פרימיום בלבדרש"י
הובישה הורתם. בהיתו מלפיהון החכמים המורים להם הוראות בושים מפני עמי הארץ אומרים להם לא תגנובו והם גונבים לא תלוו ברבית והם מלווים:
שאילת שלום
זמין למנויי פרימיום בלבדרש"י
לא תגנב. בְּגוֹנֵב נְפָשׁוֹת הַכָּתוּב מְדַבֵּר, לֹא תִּגְנֹבוּ (ויקרא י"ט), בְּגוֹנֵב מָמוֹן; אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא זֶה בְגוֹנֵב מָמוֹן וּלְהַלָּן בְּגוֹנֵב נְפָשׁוֹת? אָמַרְתָּ דָּבָר לָמֵד מֵעִנְיָנוֹ – מַה לֹא תִרְצָח, לֹא תִנְאָף, מְדַבֵּר בְּדָבָר שֶׁחַיָּבִין עָלָיו מִיתַת בֵּית דִּין, אַף לֹא תִגְנֹב דָּבָר שֶׁחַיָּב עָלָיו מִיתַת בֵּית דִּין (סנהדרין פ"ו):