פרשנות מצטטת על ויקרא יט:יד

ער"מ פכ"ו מסנהדרין ובכ"מ דהר"מ למד זה מדאיתא במס' הוריות איזה נשיא זה המלך שנאמר ועשה כו' מצות ה' אלקיו שאין ע"ג אלא ד' אלקיו ודוקא התם דכתיב כו' אמרינן דוקא מלך אבל הכא דלא כתיב לאו דוקא אלא ה"ה ראש הסנהדרין עכ"ל. והנה א"י מנ"ל דדוקא ראש הסנהדרין הא מבואר התם די"א ת"ר נשיא וכו' יכול נשיא שבט כגון נחשון בן עמינדב ת"ל ה' אלקיו שאין ע"ג כו' מוכח דבלא קרא בכלל נשיא אפילו נשיא שבט אם כן כאן דלא כתיב אפילו נשיא שבט עוברים בלאו הזה ולמה כתב הר"מ דוקא ראש הסנהדרין ולשון הרהמ"ח על מי שהוא ראש שררה על ישראל בין ממשלת התורה בין ממשלת מלכות ובודאי מצד הסברא ממשלת התורה נמי נקרא נשיא כמו מלך אבל מכל מקום בממשלת מלכות נשיא שבט ג"כ בכלל ולמה לא כ' זה הר"מ והרהמ"ח וערש"י חומש פ' קרח כתב דכנס ר"נ ראשי סנהדראות כגון אליצור בן שדיאור וחבריו כו' נראה דהנשיאים היו ראשי סנהדראות אבל באמת לישנא בעלמא הוא היינו שהיו גדולי הדור אבל נשיא ראש הסנהדרין הי' רק מרע"ה כמבואר בסנהדרין וז"פ. והנה בלאו הזה הדינים כמו בלאו דלעיל דדיין וכמו קללת הדיוט ע"ש ובפרשת קדושים ותלמד לכאן הן לאח"מ והיוצא ליהרג או שהוא רשע ועוד הרבה תלמד לכאן. ומ"ש הרהמ"ח דקילל נשיא חייב ג' מלקיות משום אלקים ומשום ונשיא ומשו' ל"ת חרש וכ"כ הר"מ נ"פ דדוק' בראש הסנהדרין דהוא סמוך לדיין אם כן עובר על אלקים כו' כי קללת דיין א"ח אלא אם כן הוא סמוך כמש"ל אבל מלך אם הוא אינו סמוך בסמיכה המבואר בר"מ בסנהדרין אם כן לא נקרא אלקים וא"ע המקללו רק בשני לאוין הדיוט ונשיא כנ"פ וברור והר"מ והרהמ"ח סתמו ביותר. ולדעתי אפשר לא משכחת כלל מלך שיהיה סמוך כיון דאין מושיבין מלך בסנהדרין אפילו מלכי ב"ד ע' סנהדרין י"ט ע"א תוס' ד"ה אבל וכו' ובר"מ פ"ד מה' סנהדרין דא"י לסמוך אם לא שראוין לכל הדברים וסומא בא' מעיניו אינו סמוך אפילו לד"מ כיון שאינו ראוי לכל הדברים דהיינו לסנהדרין ע"ש אם כן מלך כיון דאינו ראוי לסנהדרין אינו סמוך כלל ולא נקרא אלקים אם כן א"ע בלאו דאלקים. ואפשר אם הי' מקודם סמוך ואח"כ נתמנה למלך אפשר דלא פקע מיני' דין סמוך מחמת שא"ר עתה לכל הדברים ועקצה"ח סי' ז' ויבואר אי"ה במצות מינוי סנהדרין. על כל פנים במלך שאינו סמוך כלל ל"ש לאו זה דאינו נקרא אלקים כנ"ל ב"ה וצ"ע על שסתמו דמשמע דבכ"ע חייב בנשיא משום לאו דדיין ג"כ ובאמת ז"א וכמ"ש:

מישראל, מן הנכרי, ומן הכותי. לא זו אף זו קתני, לא מבעיא לישראל דיחלק לפניו, דמ"מ יפטרנו הוא, אלא אפילו לנכרי דאינו מעשר, ואפילו לכותי דאיכא למיחש שיכשיל את בני האדם, דלית ליה לאו דלפני עור לא תתן מכשול (ויקרא יט, יד), והעם הארץ בקל נכשל בו, כי בעיניו הוא נאמן יותר מן הנכרי, יחלק לפניהם. ועוד רמז לנו מה שהיו עתידים להיות אח"כ כמו הנכרים, ומשום הכי שנאם אחריהם, ובזה נחה הרגשת התי"ט. ועיין עוד טעם אחר לקמן:

וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם לְנֶפֶשׁ וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה כָּפַל לוֹמַר וְאָמַרְתָּ. וְרַזַ״ל אָמְרוּ (תורת כהנים, יבמות קיד:) כַּמָּה דְּרָשׁוֹת, וְעוֹד יֵשׁ לֶאֱלוֹהַּ מִלִּין, וְהוּא עַל דֶּרֶךְ מַה שֶׁכָּתַב הָרַמְבַּ״ם פֶּרֶק ב׳ מֵהִלְכוֹת אָבֵל וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: הַמְטַמֵּא אֶת הַכֹּהֵן, אִם הָיוּ שְׁנֵיהֶם מְזִידִים, הַכֹּהֵן לוֹקֶה וְזֶה הַמְטַמֵּא עוֹבֵר מִשּׁוּם וְלִפְנֵי עִוֵּר וְגוֹ׳, וְאִם הָיָה הַכֹּהֵן שׁוֹגֵג וְהַמְטַמֵּא מֵזִיד, הֲרֵי זֶה שֶׁמְטַמְּאוֹ לוֹקֶה, עַד כָּאן. וְקָשֶׁה, מִנַּיִן לוֹ לְהָרַמְבַּ״ם לְחַיֵּב הַמְטַמֵּא מַלְקוּת, וְהָרַב הַמַּגִּיד וּמַהֲרִי״ק לֹא אָמְרוּ כָּאן דָּבָר, כִּי אִם הַלֶּחֶם מִשְׁנֶה אֲשֶׁר הוּא כָּתַב וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: בְּהִלְכוֹת כִּלְאַיִם כָּתַב רַבֵּינוּ בָּזֶה שֶׁהַמַּלְבִּישׁ כִּלְאַיִם לַחֲבֵרוֹ, אִם הָיָה הַלּוֹבֵשׁ שׁוֹגֵג הַמַּלְבִּישׁ לוֹקֶה, וְתָמַהּ עָלָיו הַכֶּסֶף מִשְׁנֶה וְכָתַב שֶׁשָּׁאַל זֶה הָרֹא״שׁ מֵהָרַ״שׁ וְלֹא זָכִינוּ לִתְשׁוּבָה וְכוּ׳, וְאֶפְשָׁר לוֹ דְּמַשְׁמַע לֵיהּ לְרַבֵּינוּ דְּמִדְּאָמְרִינַן בְּפֶרֶק שְׁלֹשָׁה מִינִים (נזיר מד.) דְּגַלֵּי קְרָא בְּנָזִיר שֶׁלֹּא עָשָׂה הַמְּטַמֵּא כַּנִּטְמָא מִדִּכְתִיב ״וְטִמֵּא אֶת רֹאשׁ נִזְרוֹ״, מַשְׁמַע דִּבְעָלְמָא עָבְדִינַן הַמְּטַמֵּא כַּנִּטְמָא, וּלְכָךְ כָּתַב רַבֵּינוּ בְּפֶרֶק ה׳ מֵהִלְכוֹת נְזִירוּת שֶׁאִם הָיָה הַנָּזִיר שׁוֹגֵג וְזֶה שֶׁטִּמְּאוֹ מֵזִיד אֵינוֹ לוֹקֶה, עַד כָּאן דִּבְרֵי הָרַב. וְאֵינָם נִרְאִים, דְּקָשֶׁה: א׳ לָמָּה לֹא יִהְיֶה הַנָּזִיר בִּנְיַן אָב לְכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ דְּלֹא אָמְרִינַן הַמְטַמֵּא כַּנִּטְמָא וְכוּ׳, וְכֵן עַל זֶה הַדֶּרֶךְ. וְעוֹד הַהוּא דְּנָזִיר שֶׁהֻצְרַךְ הַכָּתוּב לְמַעֵט מִשּׁוּם שֶׁהָיִיתִי דָּן קַל וָחוֹמֶר מִתִּגְלַחַת שֶׁחַיָּב, דְּהָא חוֹמֶר בַּטֻּמְאָה מִבַּתִּגְלַחַת, תַּלְמוּד לוֹמַר ״וְטִמֵּא אֶת רֹאשׁ״ וְגוֹ׳ עַד כָּאן. אִם כֵּן זוּלַת הַקַּל וָחוֹמֶר לֹא הָיָה צָרִיךְ לְמַעֵט, וְאַדְרַבָּה תִּגְדַּל מְדוּרַת הַקֻּשְׁיָא לָרַמְבַּ״ם מֵהַהוּא דְּפֶרֶק שְׁלֹשָׁה מִינִים.

יכול לומר לו טול אתה חטין במקום פלוני - שיודע בהן שהוכשרו ואני אטול חטים במקום פלוני שיודע שלא הוכשרו דכיון דחד מינא הן אמרי' יש ברירה שאלו הן חלקו של זה ואלו הן חלקו של זה ולא החליף לו חבר לע"ה חלקו שבטמאין בשביל חלקו של ע"ה בטהורין אבל בשני מינין אין לומר ברירה דכשמת אביהן נפל חלק לזה וחלק לזה בכל המינים ונמצא חבר זה מחליפה לו ועובר בלפני עור לא תתן מכשול (ויקרא י״ט:י״ד):

אמר ר' אלעזר - מתניתין ליכא למיקנסיה כלל דאשה יודעת כו' ולא נתכוונה להוציאו לחולין אבל מוכר זה יודע שהמעות מתחללות על הבהמה וחולין הן בידו ועבר על לפני עור לא תתן מכשול (ויקרא י״ט:י״ד) דיודע שהלוקח מתכוין לאוכלה בעירו:

כיון דזבנה קנייה - ואינה של ישראל. ומשום לפני עור לא תתן מכשול לא קעבר דבני נח לא נצטוו על השביתה אבל גבי רביעה ליכא למימר הכי משום דהתם קעבר אלפני עור לא תתן מכשול (ויקרא י״ט:י״ד) לפי שבני נח נצטוו על הרביעה אבל על השבת לא נצטוו בני נח ומה שאסור לישראל לומר לעובד כוכבים עשה לי כך זהו משום ממצוא חפצך ודבר דבר (ישעיהו נ״ח:י״ג) דבור אסור: