פרשנות מצטטת על ויקרא יט:כה

והחיצון פטור. בירושלמי מפרש טעמיה ממשמע שנא' לא יאכל אנו יודעי' שבעץ מאכל הכתוב מדבר. מה תלמוד לומר ונטעתם כל עץ מאכל לומר לך את שהוא למאכל כגון הפנימי חייב ואת שהוא לסייג וכו' כגון החיצון פטור. אי נמי מדכתיב (ויקרא י״ט:כ״ה) תאכלו את פריו. אני יודע שבאילן מאכל הכתוב מדבר. מה ת"ל ונטעתם כל עץ מאכל אלא לומר לך וכו'. ומ"ש הר"ב ואין הלכה כרבי יוסי. כך כתב הרמב"ם בפירושו. אבל בחבורו פ"י מהלכות מע"ש פסק כרבי יוסי. וכ' בכ"מ נראה שסובר דלא אתא ר' יוסי לאפלוגי את"ק אלא לפרושי. ויש הוכחה לזה מהירוש' דמוקי לרבי יוסי בין לרשב"ג בין לרבי. וכן פסק הרא"ש כר' יוסי עכ"ל. ועי' בפ"ג דבכורי' מ"ו כתבתי כמה מקומות שנשנה בלשון מחלוקת ולא פליג:

5. ר' יהושוע אומר קדש של בעלים אתה אומר קדש של בעלים או קדש לכהנים, תלמוד לומר 'ובשנה החמישית תאכלו את פריו להוסיף לכם תבואתו' (ויקרא יט כה), למי מוסיפים, למי שכבר נתנו לו" (ספרי במדבר, ו, עמ' 10-9)²¹וכן בספרא, קדושים פרשה ג ה"ט; ירו', פאה פ"ז ה"ו, כ ע"ג (מעשר שני פ"ה ה"ב, נו ע"א): "'ובשנה החמישית תאכלו את פריו', רבי יוסי הגלילי אומר הרי את כמוסיף פירות חמישית על פירות רביעית. מה פירות חמישית לבעלים, אף פירות רביעית לבעלים". אם כן, אותה דרשה שבספרי מיוחסת לרבי יהושע מיוחסת לרבי יוסי הגלילי. .

ולא חללו: לא הוציא פריו לחלולין, וה על ידי אכילת פרי השנה הרביעית בירושלים (ויקרא י"ט כ"ד), ומכאן ואילך נעשה פריו חולין (שם כ"ה) ואין הכוונה על הפדיון, כי אין הפדיון מחוייב, אלא אם לא יוכל להביא הפירות לירושלים יפדה אותם בדמים ויאכל הדמים בירושלים, על דרך שנאמר במעשר שני (למעלה י"ד כ"ד כ"ה), ועיקר המצוה אינו אלא האכילה בירושלים, וכשעשה מצוה זו הרי הנטע יצא מקדושתו, ומה שיצמח בו בשנה הבאה הוא חולין גמורין.