אֶת־שַׁבְּתֹתַ֣י תִּשְׁמֹ֔רוּ וּמִקְדָּשִׁ֖י תִּירָ֑אוּ אֲנִ֖י יְהוָֽה׃
כלי יקר
שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וְגוֹ׳. פֵרֵשׁ רַשִׁ״י: הִקְדִּים לָהֶם אַזְהָרַת שַׁבָּת לְצִוּוּי מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן, לוֹמַר שֶׁאֵינוֹ דּוֹחֶה שַׁבָּת. וּמַקְשִׁים כָּאן: וַהֲלֹא בְּפָרָשַׁת קְדוֹשִׁים (ויקרא יט ג) כְּתִיב ״אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ וְאֶת שַׁבְּתוֹתַי תִּשְׁמֹרוּ״, וּפֵרֵשׁ רַשִׁ״י שָׁם: אִם יֹאמַר לְךָ אָבִיךָ חַלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת אַל תִּשְׁמַע לוֹ, וְשָׁם לֹא הִקְדִּים הַשַּׁבָּת, וְאַף עַל פִּי כֵן פֵּרֵשׁ שֶׁדּוֹחֶה כִּבּוּד אָב וָאֵם, וְכָאן תָּלָה רַשִׁ״י הַדָּבָר בְּמַה שֶּׁהִקְדִּים שַׁבָּת לִמְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן.
וְנִרְאֶה שֶׁלֹּא קָשֶׁה מִידִי, כִּי שָׁם דַּיֵּק מִדִּכְתִיב ״אֶת שַׁבְּתוֹתַי תִּשְׁמֹרוּ״ לְשׁוֹן רַבִּים, וְהָיָה לוֹ לוֹמַר ״תִּשְׁמוֹר״, שֶׁהֲרֵי הַפָּסוּק מַתְחִיל בִּלְשׁוֹן יָחִיד, שֶׁנֶּאֱמַר ״אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ״, רוֹצֶה לוֹמַר כָּל אִישׁ וְאִישׁ. וּבִשְׁלָמָא אֵצֶל מוֹרָא אָב וָאֵם, אַף עַל פִּי שֶׁהִתְחִיל בִּלְשׁוֹן יָחִיד וְחָזַר וְאָמַר ״תִּירָאוּ״ לְשׁוֹן רַבִּים, מִכָּל מָקוֹם הֻצְרַךְ לוֹמַר זֶה לְהוֹרוֹת שֶׁאִישׁ וְאִשָּׁה שְׁנֵיהֶם חַיָּבִים בְּמוֹרָא אָב, כִּי סָלְקָא דַעְתָּךְ מֵאַחַר שֶׁאִשָּׁה רְשׁוּת אֲחֵרִים עָלֶיהָ שֶׁפְּטוּרָה מִמּוֹרָא אָב, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י. אֲבָל גַּבֵּי שַׁבָּת לָמָּה אָמַר ״תִּשְׁמֹרוּ״ לְשׁוֹן רַבִּים, כִּי שָׁם אֵין סְבָרָא לְחַלֵּק בֵּין אִישׁ לְאִשָּׁה? אֶלָּא שֶׁרוֹצֶה לוֹמַר: אַתָּה וּבִנְךָ חַיָּבִים בִּכְבוֹדִי, כְּמוֹ שֶׁ״תִּירָאוּ״ שְׁנַיִם בְּמַשְׁמָע – אִישׁ וְאִשָּׁה, כָּךְ ״תִּשְׁמֹרוּ״ שְׁנַיִם בְּמַשְׁמָע – אַתָּה וּבִנְךָ. וְאִם כֵּן לְעוֹלָם כָּל מָקוֹם שֶׁמַּקְדִּים אֵיזוֹ מִצְוָה לַחֲבֶרְתָּהּ, הַמֻּקְדֶּמֶת עִקָּר וְדוֹחָה לַמְאֻחֶרֶת.
וְכֵן בַּפָּסוּק ״אֶת שַׁבְּתוֹתַי תִּשְׁמֹרוּ וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ״ (ויקרא יט ל) הִקְדִּים גַּם כֵּן שַׁבָּת לַמִּקְדָּשׁ מִזֶּה הַטַּעַם. וְשָׁאנֵי הָתָם דְּמִיעֵט הַכָּתוּב בְּאָמְרוֹ ״תִּשְׁמֹרוּ״ לְשׁוֹן רַבִּים, וּמַה שֶּׁלֹּא גִלָּה לָנוּ זֶה מִצַּד הַקְדָּמָה, לְפִי שֶׁהֻצְרַךְ לְהַקְדִּים מוֹרָא אָב וָאֵם כְּדֵי לְהַשְׁווֹת מוֹרָאָם לְמוֹרָא שָׁמָיִם.
וְנִרְאֶה שֶׁלֹּא קָשֶׁה מִידִי, כִּי שָׁם דַּיֵּק מִדִּכְתִיב ״אֶת שַׁבְּתוֹתַי תִּשְׁמֹרוּ״ לְשׁוֹן רַבִּים, וְהָיָה לוֹ לוֹמַר ״תִּשְׁמוֹר״, שֶׁהֲרֵי הַפָּסוּק מַתְחִיל בִּלְשׁוֹן יָחִיד, שֶׁנֶּאֱמַר ״אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ״, רוֹצֶה לוֹמַר כָּל אִישׁ וְאִישׁ. וּבִשְׁלָמָא אֵצֶל מוֹרָא אָב וָאֵם, אַף עַל פִּי שֶׁהִתְחִיל בִּלְשׁוֹן יָחִיד וְחָזַר וְאָמַר ״תִּירָאוּ״ לְשׁוֹן רַבִּים, מִכָּל מָקוֹם הֻצְרַךְ לוֹמַר זֶה לְהוֹרוֹת שֶׁאִישׁ וְאִשָּׁה שְׁנֵיהֶם חַיָּבִים בְּמוֹרָא אָב, כִּי סָלְקָא דַעְתָּךְ מֵאַחַר שֶׁאִשָּׁה רְשׁוּת אֲחֵרִים עָלֶיהָ שֶׁפְּטוּרָה מִמּוֹרָא אָב, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י. אֲבָל גַּבֵּי שַׁבָּת לָמָּה אָמַר ״תִּשְׁמֹרוּ״ לְשׁוֹן רַבִּים, כִּי שָׁם אֵין סְבָרָא לְחַלֵּק בֵּין אִישׁ לְאִשָּׁה? אֶלָּא שֶׁרוֹצֶה לוֹמַר: אַתָּה וּבִנְךָ חַיָּבִים בִּכְבוֹדִי, כְּמוֹ שֶׁ״תִּירָאוּ״ שְׁנַיִם בְּמַשְׁמָע – אִישׁ וְאִשָּׁה, כָּךְ ״תִּשְׁמֹרוּ״ שְׁנַיִם בְּמַשְׁמָע – אַתָּה וּבִנְךָ. וְאִם כֵּן לְעוֹלָם כָּל מָקוֹם שֶׁמַּקְדִּים אֵיזוֹ מִצְוָה לַחֲבֶרְתָּהּ, הַמֻּקְדֶּמֶת עִקָּר וְדוֹחָה לַמְאֻחֶרֶת.
וְכֵן בַּפָּסוּק ״אֶת שַׁבְּתוֹתַי תִּשְׁמֹרוּ וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ״ (ויקרא יט ל) הִקְדִּים גַּם כֵּן שַׁבָּת לַמִּקְדָּשׁ מִזֶּה הַטַּעַם. וְשָׁאנֵי הָתָם דְּמִיעֵט הַכָּתוּב בְּאָמְרוֹ ״תִּשְׁמֹרוּ״ לְשׁוֹן רַבִּים, וּמַה שֶּׁלֹּא גִלָּה לָנוּ זֶה מִצַּד הַקְדָּמָה, לְפִי שֶׁהֻצְרַךְ לְהַקְדִּים מוֹרָא אָב וָאֵם כְּדֵי לְהַשְׁווֹת מוֹרָאָם לְמוֹרָא שָׁמָיִם.
תורה תמימה
את שבתתי תשמרו וגו'. מה ת"ל, אלא זה נאמר כנגד הנמכר לעובד כוכבים, שלא תאמר הואיל ורבי עובד עבודת כוכבים ומחלל שבתות אף אני אעשה כן, ת"ל את שבתותי תשמרו ומקדשי תיראי אני ה' ופירשו חז"ל סמיכות אזהרות אלו לענין מוכר עצמו לעובד כוכבים, כי לגוף אזהרתן אינו צריך, כי כבר באו אזהרות אלו במקומן, בפרשה קדושים ועוד בכ"מ, ולכן מפרש שלא ילמוד ממעשה רבו לפרוק מעליו עול תורה ומצות, כי ה' אלהיו עמו בכל מקום שהוא. .
(תו"כ)
(תו"כ)
ביאור יש"ר
את שבתתי תשמרו, כבר נאמר למעלה (י"ט ל'), ונסמך כאן אצל קדושת הארץ, כי בהיות השבת אות כי אני ה' מקדשכם, תשמרו גם אתם חקתי שהן בדרך הקדש, וכן מקדשי תיראו, ולא תחללו את הארץ שמקדשי בתוכה: