פרשנות מצטטת על ויקרא י:ג

וידבר ה' אל משה וכו' ראוי לשים לב. (א) כי אמר וידבר ה' ולא אמר מה דבר ה'. כ"א שהודיע באיזה מן היה הדבור. ואחרי הודיע הזמן טרם אומרו אשר דבר ה' אומר ויאמר ה'. כאלו עתה מתחיל להודיע שדבר ה' עמו. ומהראוי היה יסמוך על מלת וידבר. ואחר אומרו וימותו יאמר דבר אל אהרן אחיך וכו'. (ב) היות הא' דבור והב' אמירה. (ג) מלת וימותו שהוא מיותרת. (ד) אומרו בקרבתם ולא אמר בהקריבם אש זרה. (ה) אומרו לפני ה' ולא אמר אל הקודש כמאמרו אחרי כן וחל יבא בכל עת אל הקדש. (ו) אומרו אהרן אחיך כי מי לא ידע כי אחיו בשרו הוא. (ז) אומרו ואל יבא וכו' כי הוי"ו שבמלת ואל מיותרת. (ח) אומרו לשון שלילה אל יבא ולא ימות. ולא אמר אם יבא בכל עת ימות. (ט) אומרו כי בענן וכו'. שאם הטעם הוא על כי שם מראת שכינה א"כ מכל שכן ביום הכפורים כי אז תכפל השראת שכינה שם. ואם הוא על מה שאמר אח"כ בזאת יבא כו' בפר וכו'. וא"כ גם בכל עת יביא פר ואיל ויותר לו לבא. וא"כ הכונה אינה רק שנותן סימן כלומר ביום שמביא פר ואיל שהוא ביום הכפורים. א"כ טוב היה לאומרו בפירוש ביום הכפורים יבא אהרן בפר וכו'. (י) למה מפסיק בבגדים בין קרבנותיו לקרבנות צבור והנה יתכן לומר בשום לב אל אומרו בקרבתם שאם הוא כמ"ש ז"ל במדרש רבה (ויקר' פ' כ') שהוא על הקריבה מן הראוי היה יאמר בהתקרבם. אך הוא כי בא הוא ית' להתרות באהרן אל יבא בכל עת אל הקדש ולא ימית כאשר מתו בניו. וז"ש הוא ית'. כי הנה ממוצא דבר יראה כי מאשר שב להזכיר מיתת בניו מאהרן להתרות באביהם. ולא אמר להזהיר את אהרן מבלי הזכיר לו מיתת בניו הלא לא יבצר מעלות על לב איש אחת משתים. או לומר כי לרעים וחטאים חשב ה' את בני אהרן שע"כ מזכיר מיתתם כל שעה. או ידונו לאידך גיסא לומר כי על בלתי בוטחו ית' באהרן שיקיים גזרתו מבלי יזכר לו מיתת בניו. ע"כ להחזיק הדבר למען יירא אמר לו שישמר פן ימות גם הוא כבניו. אבל לא ניחא להו למרייהו שיהיו בחזקת הבלתי רצויים לפניו ית'. ע"כ בבואו יתב' להתרות באהרן בל יקרנו כבניו הקדים תחלה וידבר אל משה אחרי מות וכו' ומה דבר אליו הלא הוא אל יעלה על רוחך כי רעים וחטאים היו בעיני וע"כ מתו. כי אדרבא בקרבתם לפני ה' שהוא בשביל קרבתם שהם קרובים אל ה' ע"כ וימותו. והוא מאמר משה באומרו (ויקרא י׳:ג׳) אשר דבר ה' בקרובי אקדש וז"א בקרבתם ולא אמר בהקריבם. וגם לא אמר בקרבתם אל הקודש כי אם לפני ה' לומר בשביל ההתקרבות שיש להם עם ה' ע"כ וימותו. כי מדקדק הקב"ה עם חסידיו ויקדש בם ואחר שייחד דבור אל הקדמה זו בא אל ענין האזהרה אל אהרן. ויעש אמירה בפני עצמה. והיא ויאמר ה' אל משה דבר אל אהרן וכו'. וזה בלשון אמירה שהוא בלשון חבה כי אותו אהב ית' יותר מאת בניו כי לא נכשל בזה הוא כבניו. ולהסיר מלב אשר יבא להרהר אולי לא טוב רצון מלכו של עולם עם אהרן שע"כ שם לפניו מיתת בניו. ע"כ אמר לו דבר אל אהרן אחיך כלומר כי לאת לך מתייחס לפני אשר לא יצאת מכשל' אפי' שלא במתכוין מתחת ידו ורצוי הוא אלי. ועם כל זה אני מזהירו ואומר לו ואל יבא כלומר ואל יקרנו כבניו. וזהו ענין הוי"ו כלומר ואל ישנה בדבור אשר עשו הם ולא ימות כו'. לומר א"כ איפה מה צורך להזכיר מיתת הבנים לז"א ולא ימות. כלומר כי הלא היה אפשר יעלה על רוחו כי אין הביאה אל הקדש תספיק להמית. כי הלא בניו הקריבו ג"כ אש זרה זולת כמה דברים הוסיפו רז"ל (שם פ' כו') ועל התחברות כלם מתו לז"א ואל ובתוספת הוי"ו. כלומר ואל יוסיף לבא כהם ולא ימות לומר כי גם הם זו בלבד היה בם כדי להמית. ואני מצוה ג"כ ומזהירו ולא ימות שאם יבא הוא מת:

ועשית מזבח מקטר קטרת. כתב הרמב"ן ז"ל היה מזבח הקטורת מן הכלים הפנימיים וראוי להזכירו עם השלחן והמנורה שהוא מונח עמהם כאשר הזכיר כן בסדר ויקהל, ומה שהזכיר כאן אחר המשכן וכל כליו והקרבנות בעבור שאמר בתשלום הכל ונקדש בכבודי ושכנתי בתוך בני ישראל, אמר כי עוד יתחייב להם שיעשו מזבח מקטר קטורת להקטיר לכבוד הש"י וזהו שנמסר למשה שהקטרת עוצר המגפה כי הקטרת מדת הדין שנאמר (דברים ל״ג:י׳) ישימו קטורה באפך מן וחרה אפי והוא מה שאמר בקטורת זרה (ויקרא י׳:ג׳) ועל פני כל העם אכבד שידעו כבודי כי לא ישא לפשעכם ויזהרו בכבודי ע"כ. וכיון שבאר לנו הרב בכאן ענין הקטורת בסודו מעתה ראוי לכל משכיל להרחיק דעת הרמב"ם שכתב בזה בטעמי המצות כי לפי שהיה אהל מועד מקום ששם מחתכין נתחי הקרבנות ורוחצין הקרבים על כן צוה להקטיר באותו מקום כדי להסיר ולדחות אותו הריח ושיהא הריח הטוב מתגבר ועולה במקום ההוא גם בבגדי המשרתים שם.

אל תבהל וכו' להוציא דבר לפני האלקים. כאן מדבר נגד כל יחיד שבישראל ואומר ששתראה שנוהג עמך במדה"ד הנקרא אלקי' הוי זהיר בדבריך ואל תהרהר אחריו שלא תדבר נגדו יתב"ש רק תדום כמו וידום אהרן (ויקרא י׳:ג׳) וכ"כ (איכה ג׳:כ״ח) ישב בדד וידום כי נטל עליו וע' רש"י שם: