פרשנות מצטטת על ויקרא י:ט

וידבר מה ת"ל ויאמר ה' בדבור ראשון מה נאמר לו משל לחולה וכו' עד זה זרזו יותר מן הראשון צריך לישב אי זה דבור הוא שנאמ' לו שתי פעמים שאם נאמר שיהיה הדבור מואל יבא בכל עת הלא לא מת שום אדם בעבור ביאתו אל הקדש קודם לכן ואין הנמשל דומה למשל ואם הוא להמשיל מפני שמתו בני אהרן בעבור עון אחד א"כ לא היה צריך לומ' שני דבורים רק היה לו לכתוב ויהי אחרי מות שני בני אהרן ויאמר ה' אל משה דבר אל אהרן אחיך ואל יבא והוה שמעינן מיניה שרוצה להזהירו ולא ימות כדרך שמתו בניו מדכתי' אחרי מות וי"ל לפרש לפי פי' רש"י שהדבור ראשון מוידבר ה' אחרי מות הוא הדבור האמור בפרשת השמיני יין ושכר אל תשת והאזהרה הכתוב שם היא נמשלת לרופא הראשון והאזהרה הזאת נמשלת לרופא השני ולזה אמר בה אחרי מות כלומ' שלא ימות אם יכנס שתוי יין כמו שמתו בניו שנכנסו שתויי יין כדברי רבי ישמעאל דאמר שתויי יין נכנסו למקדש ולזה אמר בה אחרי מות ויזהירם אח"כ יין ושכר אל תשת כמו שפי' רש"י ואפי' למאן דאמ' שמתו מפני שהורו הלכה לפני רבן כדכתיב אשר לא צוה אותם נוכל לומ' שמה שהיו שתויי יין גרם להם להורות הלכה בפני רבן. אמנם מאמ' הכתוב אשר לא צוה אותם הכריחו לומ' שמתו בעבור ההוראה ועוד שנראה לו לומ' שלא מתו בעבור שנכנסו שתויי יין שלא מצינו שהוזהרו עדיין על זה. ואי קשיא לך אם היה הדבור הזה צווי מיין ושכר אל תשת למה הפסיק כל הפרשיות האלה באמצע הרי כבר פי' רש"י הטעם ברובן ונסדירם על הסדר לפי שטתו ראשונה התחיל בפרש' קחו את המנחה הנותרת וגו' שהיא היתה מצוה הצריכה לשעתה וכן כל אותה הפרשה ובת"כ פרשת מאכלות אסורות לפי שכל אותן הפרשיות נאמרו למשה ולאהרן לומ' לאלעזר ולאיתמר שיאמרו אותן אל בני ישראל בעבור שהושוו בדמימה כמו שפי' רש"י מדכתו' לאמר אליהם ולכך הוצרך לסמיכה נ"ל שכל הפרשיות עד סוף פרשת ביום השמיני כמו כן נאמרו לאמר אל אלעזר ואל איתמר מדלא כתו' בכלם וידבר ה' אל משה לאמר אעפ"י שהם דינין חלוקין זה מזה ואח"כ התתיל בפרש' אשה כי תזריע כמו שפי' רש"י לדברי ר' שמלאי וכו' וכיון שהתחיל בדברי נגעים הוצרך לסיים דין נגע בתים ונגעי בגדים וסיים כל טומאת אדם וטהרתו כמו נדה וזב וזבה עד סוף פרש' מצורע ואח"כ חזר לענין ראשון למצות יין ושכר אל תשת וכתב וידבר ה' אל משה אחרי מות ואח"כ סמך אליו ויאמר ה' אל משה דבר אל אהרן אחיך ואל יבא בכל עת לומ' שאעפ"י שהזהרתיך מלכנס למקדש שתויי יין עוד יש מקום במקדש שאעפ"י שאינך שתוי אינך יכול לבא שם בכל עת והוא לפני ולפנים. וסעד מצאתי לדברי שזה הדבור ראשון הוא מפרש' שתויי יין בפי' רלב"ג ז"ל ואפשר שרמז בזה המקום אל הדבור הנז' בפרשת שמיני שהיה אחרי מות שני בני אהרן והם האזהרות הנזכרות שם שנתחייבו כהנים עליהם מיתה עכ"ל וכן מצאתי גם בתורת כהנים וז"ל משום ר' ישמעאל אמרו הואיל ונאמרו שני דברות זה בצד זה אחד פתוח ואחד סתום ילמד הפתוח מהסתום מה הפתוח דבר ביד משה שיאמר לאהרן על ביאת מקדש אף סתום דבר ביד משה שיאמר לאהרן על ביאת מקדש ואיזה דכוס של יין ושכר אל תשת שנא' ואחיכם כל בית ישראל יבכו וכו' וידבר ה' אל אהרן יין ושכר. מהר"ר:

חייב - משום שכר אל תשת (ויקרא י׳:ט׳):

אחרי מות שני בני אהרן. פי' אחר שהזכיר לבני ישראל שלא ימותו בטומאתם אמר לו הזהיר גם כן לאהרן שלא ימות. ופי' הרמב"ן לכך אמר אחרי מות כי מיד כשמתו בניו הזהיר לאהרן מן היין ומן השכר שלא ימות ועוד אמר למשה שיזהיר אותו שלא ימות בקרבתו לפני ה'. וקרוב הדבר שהיו שתי מצות אלו ביום המחרת כי בו ביום היה אונן ואין רוח הקודש שורה מתוך עצבות ואזהרת היין היתה לאהרן עצמו ובאותו היום היה גם זאת המצוה למשה אלא שהקדים הכתוב האזהרות שיזהיר לישראל שלא ימותו בטומאתם והזהירם על טומאת מקדש ואגב זה פי' כל דיני הטומאות ואחרי כן חזר לעניינו להזהיר את אהרן. ורבותינו דרשו שאמר לו אל תמות כדרך שמת פלוני לזרזו באזהרתו:

ואימא חזה ושוק - דשלמים הניתן לכהנים ונאכל לנשיהן כדכתיב (ויקרא י׳:ט׳) אתה ובניך ובנותיך והני הוא דאסר רחמנא לטמאים משום דקדשים נינהו אבל תרומה לא:

שתויי יין - דבמיתה לא שמעינן לה אלא הן מכלל לאו (סנהדרין פג:) דכתיב (ויקרא י׳:ט׳) יין ושכר אל תשת ולא תמותו הא אם תשתו בבואכם אל אהל מועד תמותו:

ואכתי - האי דבת כהן כי תהיה מיבעי ליה לליקוחין גמורים ולאשמועינן כשהיא חוזרת לבית אביה במיתת הבעל וזרע אין לה אינה חוזרת לחזה ושוק של שלמים לאכול כשאר אחיות האוכלות כדכתי' אתה ובניך ובנותיך (ויקרא י׳:ט׳):