הֵ֚ן לֹא־הוּבָ֣א אֶת־דָּמָ֔הּ אֶל־הַקֹּ֖דֶשׁ פְּנִ֑ימָה אָכ֨וֹל תֹּאכְל֥וּ אֹתָ֛הּ בַּקֹּ֖דֶשׁ כַּאֲשֶׁ֥ר צִוֵּֽיתִי׃
מלבי"ם
• בדיבור השני הוכיחו על פניו על אשר נשא לבבו לחקור בגדולות ובנפלאות ממנו בעניין הישארות הנפש, ובעניין הידיעה והבחירה וכדומה, והראה לו כי אין האדם משיג חכמת ה' אף בדברים הטבעיים המצויים לנגד עיניו, ואף כי שסגר הדלת בעדו מלהיכנס אל הקודש פנימה להביט אל האלהים ולחקור בעניינים שאחר הטבע, שהיה ראוי לו להסתיר פניו ולבל יעלה בהר ה' לנגוע בקצהו.
שד"ל
ויאמרו אליו גם כאן וגם בספר מלכים כתוב תחלה מה שאמרו עבדי המלך אל הנביא, ואח''כ כתוב שבאו אל הנביא, וזו זרות גדולה, ולא מצאתי שום מפרש שיתעורר על זה והיה אפשר לומר ערוב פסוקים יש כאן, פסוק ה' (ויבאו עבדי המלך חזקיה אל ישעיהו) צריך להיות כאן בין פסוק ב' ופסוק ג' אך קשה לי מאד להאמין שנפלה הטעות הזאת גם בספר ישעיה וגם בס' מלכים. ועתה (שנת תרכ"ג) נראה לי שהפסוקים במקומם הראוי להם נכתבו, ובכוונה גדולה נסדרו כך להודיע כי לא אמרו מאומה לישעיה, אך הוא מיד בבואם לפניו אמר להם כה תאמרון אל אדוניכם כה אמר ה' אל תירא וגו', ופירוש ויאמרו כך וכך היה במחשבתם לומר לו, אלה הם הדברים שנצטוו לומר מצאנו פעלים שאין המכוון בהם שהפעולה נעשתה, אלא שהיה ראוי שתעשה, כגון כי עתה שלחתי את ידי ואך אותך ואת עמך בדבר (שמות ט' ט"ו), ענינו היה ראוי שאכה לבית המלך קרעו בגדיהם; וסבת הקריעה לאבל ותוגה, בראותם כי רחוקה מיהודה ישועת כי האויב עצום מאד, ולא היה שואל כסף וזהב, כי אם שתנתן העיר בידו, ואת יושבי יהודה יגלה אל ארץ אחרת. אותך בדבר, או היה בלבי לעשות כך, אך לא כך עשיתי, וכן אכול תאכלו אותה בקדש כאשר צויתי (ויקרא י' י"ח) היה לכם לאכול אותה, ועיין פירושי על ואל תשא להם (למעלה ב' ט'), וכן פירשתי וגם אני נתתי להם חקים לא טובים (יחזקאל כ' כ''ה), היה ראוי שאתן להם חקים לא טובים, עיין בכורי העתים שנת תר"ו עמוד ל"ח.
רש"י
פרכסה - לאחר שחיטה ויצאה לחוץ וחזרה פסולה דאיפסלא ביוצא כדגמרי' פסול יוצא בפסחים בכיצד צולין (פסחים דף פב.) מהן לא הובא את דמה אל הקודש פנימה (ויקרא י׳:י״ח) ומבשר בשדה טריפה (שמות כ״ב:ל׳):
רש"י
הכל היו - כל הנאמר בו מחיצה כגון עובר לשחיטה ובשר קדשי קדשים שנתנה להם תורת מחיצות עזרה בקדשים קלים שחומת ירושלים מחיצה להם כולן היו בכלל איסור זה דמשיצא בשר בשדה הרי הוא כטרפה ובא הכתוב ופרט לך בחטאת שאין חזרה מועלת בה דכתיב (ויקרא י) בשעיר חטאת דראש חדש ששרפוהו אהרן ובניו וקצף עליהם משה מדוע לא אכלתם את החטאת הן לא הובא את דמה אל הקדש שתפסל בכך כדכתיב (שם ו) וכל חטאת אשר יובא מדמה וגו' ופנימה היתה שלא יצתה ממחיצתה הא יצתה בת שריפה היא ולא אמרינן ליהדרה ולא הוצרך לפרוט בה דמהיכא תיתי לן דתשתרי מכלל טרפה לא תאכלו משום חזרה להכי פרט בה למימר דהאי היא דלא מהניא בה חזרה אבל כל שאר היוצאים שחזרו הותרו: