וְלַאֲחֹת֤וֹ הַבְּתוּלָה֙ הַקְּרוֹבָ֣ה אֵלָ֔יו אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־הָיְתָ֖ה לְאִ֑ישׁ לָ֖הּ יִטַּמָּֽא׃
שפתי חכמים
או אינו אלא נשואה. פי' אע"פ שסתם הוי' לשון קדושין היא, מ"מ כיון דאשכחן נמי הוי' למשכב, גבי הבתולה הקרובה אליו אשר לא היתה לאיש, שר"ל למשכב, דהיינו נשואה, ה"א אף הויה זו נמי למשכב דהיינו נשואה ויהיו האב והבעל מפירין נדרה, כשהוא אומר וכו':
העמק דבר
ולאחתו. הפת״ח על האל״ף שלא כדקדוק התיבה דמיבעי להיות וְלַאֲחותו וכ״ה בפרשת אמור. ושמעתי מהגאון ר״א משה נ״י האב״ד דק״ק פינסק. דבא ללמד הא דתניא מי שהלך לשחוט את פסחו ולמול את בנו ומת לו מת לא יטמא ופי׳ לְאַחותו. לאחוי שלו שיצא מידי כרת שמכרית נשמתו:
רש"י
ולא מטמאה לו - אינה חייבת להתעסק בו וליטמא בו בין כהנת בין ישראלית אע"פ שמצוה ליטמא למתים האמורים בפרשה כדכתיב (ויקרא כא) לה יטמא זו אינה חייבת ולאו משום כהנת נקט לה שלא הוזהרו כהנות מליטמא למתים: