כִּ֥י כָל־אִ֛ישׁ אֲשֶׁר־בּ֥וֹ מ֖וּם לֹ֣א יִקְרָ֑ב אִ֤ישׁ עִוֵּר֙ א֣וֹ פִסֵּ֔חַ א֥וֹ חָרֻ֖ם א֥וֹ שָׂרֽוּעַ׃
תוספות
איסור כולל הוא - וא"ת ודלמא ר' יוסי אית ליה נמי איסור כולל ואומר ר"י דקסבר דאשת איש ונעשית חמותו נמי איסור כולל הוא דמגו דאיתסר בשאר קרובות וקתני דנידון באשת איש ומיהו אר"י דלההוא לישנא דלקמן דסבר רבי חייא דרבי יוסי מחייב תרתי באיסור כולל צ"ל דאשת איש ונעשית חמותו לא חשיב איסור כולל אע"ג דאיתסר בשאר קרובות כיון שאין שם אחד כי היכי דלא תקשה דרבי יוסי אדר' יוסי והא דחשיב איסור כולל בעל מום ששימש בטומאה דמעיקרא שרי באכילה ואסור בעבודה איטמי ליה מגו דאיתסר באכילה איתסר נמי בעבודה אכילה ועבודה חשיב נמי שם אחד דשניהם נאסרו בלשון קריבה דבעבודה כתיב כל איש אשר בו מום לא יגש להקריב לחם וגו' (ויקרא כ״א:י״ח) ובאכילה בטומאה כתיב איש איש אשר יקרב מכל זרעכם וגו' (שם כב) דמיירי באכילה כדאמרינן בפ"ב דמעילה (דף י:) ובזבחים (דף מה:) ומיהו איסור מוסיף אומר ר"י דחשיב אפילו כשאין השמות שוין כדמוכח בפ' אמרו לו (כריתות יד:) גבי הבא על בת בתו חייב משום כלתו כו' ואין להאריך כאן:
תורה תמימה
והיו קודש. לרבות בעלי מומין לקדושה מדמכפל לשון מדייק, דהא כבר כתיב קדושים יהיו, ולשון הויה דרשינן בעלמא בהווייתם יהיו, וכאן דריש שישארו בקדושתם לעולם אף שיפסלו מן העבודה ע"י מום כדכתיב לקמן בפרשה כל אשר בו מום לא יקרב, ומטעם דרשה זו מדייק בגמרא דגם בבנות בעלות מומין לא יצאו מכלל קדושתן לכל דבר כמו לענין בת כהן שזינתה, וכן לענין נשיאות כפים הוו כהנים בעלי מומין בקדושתן.
ועיין בהלכות גדולות הלכות בכורות, קל"ט, דמותר לפדות בכור ע"י כהן סומא, ולא ידעתי מאי רבותא, אחרי דכל כהנים בעלי מומין עומדים בקדושתייהו, ואפשר לומר, דהרבותא היא, כיון דסומא פטור מכל המצות וכל שאינו מחויב בדבר אינו מוציא אחרים ידי חובתן, וגם אינו מוציא את האב הפודה במצות כהן, קמ"ל כיון דעכ"פ קיימה התורה כהנים בעלי מומין בקדושתייהו פודין על ידם.
ודע דמבואר ביבמות ע"ו א' דכהן פצוע דכה מותר בגיורת משום דלאו בקדושתיה קאי, ולכאורה קשה דהא מרבינן כאן גם כהן בע"מ לקדושה, ואין לומר דשאני פצוע דכה משום דאסור לבא בקהל ולכן אינו קאים גם בקדושתיה, דהא לקמן בפרשה הבאה (פ' כ"ד) כתיב גבי מומי בהמה ומעוך וכתות ונתוק וכרות, דבכלל זה גם פצוע דכה וכרות שפכה, וילפינן למומי אדם ממומי בהמה, כמבואר שם, ובכ"ז כתיב שם בכהנים בע"מ מקדשי הקדשים יאכל, אלמא דגם כהן פצוע דכה וכרות שפכה קיימו בקדושתייהו.
ולכן נראה דרק לענין אישות וזיווגין יצאו פצו"ד וכרו"ש מכלל קדושה מפני שאסורים לבא בקהל, אבל לשאר עניני קדושת כהן, כגון לטמא למתים ולכבדו ולישא כפיו בקדושתייהו קיימי, וראיה לזה, שהרי גם ישראל פצו"ד אינו בקדושתי' לענין זיווגין, והאם נימא שאינו בקדושת ישראל לכל דבר תורה ומצוה התלוי בקדושה, אלא ודאי רק לענין זיווגין כן, והוא הדין בכהן, ומ"ש בגמרא בסתם לאו בקדושתי' קאי – קיצור לשון הוא, והכונה לאו בקדושתי' קאי לענין זיווגין, ודו"ק. .
(סנהדרין נ"א ב')
ועיין בהלכות גדולות הלכות בכורות, קל"ט, דמותר לפדות בכור ע"י כהן סומא, ולא ידעתי מאי רבותא, אחרי דכל כהנים בעלי מומין עומדים בקדושתייהו, ואפשר לומר, דהרבותא היא, כיון דסומא פטור מכל המצות וכל שאינו מחויב בדבר אינו מוציא אחרים ידי חובתן, וגם אינו מוציא את האב הפודה במצות כהן, קמ"ל כיון דעכ"פ קיימה התורה כהנים בעלי מומין בקדושתייהו פודין על ידם.
ודע דמבואר ביבמות ע"ו א' דכהן פצוע דכה מותר בגיורת משום דלאו בקדושתיה קאי, ולכאורה קשה דהא מרבינן כאן גם כהן בע"מ לקדושה, ואין לומר דשאני פצוע דכה משום דאסור לבא בקהל ולכן אינו קאים גם בקדושתיה, דהא לקמן בפרשה הבאה (פ' כ"ד) כתיב גבי מומי בהמה ומעוך וכתות ונתוק וכרות, דבכלל זה גם פצוע דכה וכרות שפכה, וילפינן למומי אדם ממומי בהמה, כמבואר שם, ובכ"ז כתיב שם בכהנים בע"מ מקדשי הקדשים יאכל, אלמא דגם כהן פצוע דכה וכרות שפכה קיימו בקדושתייהו.
ולכן נראה דרק לענין אישות וזיווגין יצאו פצו"ד וכרו"ש מכלל קדושה מפני שאסורים לבא בקהל, אבל לשאר עניני קדושת כהן, כגון לטמא למתים ולכבדו ולישא כפיו בקדושתייהו קיימי, וראיה לזה, שהרי גם ישראל פצו"ד אינו בקדושתי' לענין זיווגין, והאם נימא שאינו בקדושת ישראל לכל דבר תורה ומצוה התלוי בקדושה, אלא ודאי רק לענין זיווגין כן, והוא הדין בכהן, ומ"ש בגמרא בסתם לאו בקדושתי' קאי – קיצור לשון הוא, והכונה לאו בקדושתי' קאי לענין זיווגין, ודו"ק. .
(סנהדרין נ"א ב')
עץ יוסף
שרע בדיבורא. נפסק בתוך דיבורו ונשתומם כשעה חדא מלשון (ויקרא כא, יח) או שרוע [פני משה]: