פרשנות מצטטת על ויקרא כא:כ

או שקשר חלזון. מברזל עשוי כדמות חלזון דג שבים שמדמו צובעים תכלת ומשוי ליה מנא ובערוך פירש או תבלול בעינו תרגומו חלזונא (ויקרא כ״א:כ׳): תניא בתוספתא (ב"מ פ"ב) שלשלת דיסקאות הרי זו טהורה ושל משוחות ה"ז טמאה מפני שפותח בה את האהלים ושל קופלאות ושל שאר כל הכלים המשמש לטמא טמא והמשמש לטהור טהור. מפני מה שלשלת שהיא עשויה ושל בעלי בתים אם התקינה לשמירה טמאה. ר' יוסי אומר אחד החוט ואחד השלשלת ואחד המשיחה היו שנים או שקשר חלזון בראשה טמאה:

לא יצא הגמל במטולטלת כהדא כיפא דהיא משויא גבינתה. — פי' "גבעתה" היינו חטוטרת שעל גבי הגמל (כפירוש פ"מ ועל שם הגב שהיא גבוהה נקרא באדם גבן, ויקרא כ"א כ', ובתרגום ירושלמי שם "גביח", ונדחק בזה בהפירוש שעל הירושלמי; אבל עיקר ענין של גביה הוא בעל חטוטרת ע' ערוך ערך גבה ב' וערך גבן ב' והביא שם עוד נוסח אחר בתרגום ירושלמי "גביע", וכעין זה בב"ר ספס"א "לכשאצא אני משוה לך גביעתך") ומפני שהיא עושה את הגמל קשה לשבת עליו לכך נותנין עליו כיפה של צמר שהיא נקובה באמצע במקום חטוטרת ומשני צדדי החטוטרת היא שוה לגובה החטוטרת ועושה את כל גב הגמל ראוי לישיבה וכיפה זו היא כמו "כיפה של צמר היתה מונחת בראש כה"ג" בחולין קל"ח א'.

וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ (אבות א א): מֹשֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי, וְלֹא אָמְרוּ ״עַל סִינַי״, אֶלָּא לְפִי שֶׁמֹּשֶׁה לְרֹב עִנְוְתָנוּתוֹ חָשַׁב אֶת עַצְמוֹ לִשְׁפַל אֲנָשִׁים, לוֹמַר מָה אֲנִי שֶׁתִּנָּתֵן תּוֹרָה עַל יָדִי, אַךְ כַּאֲשֶׁר שָׁמַע דְּבַר ה׳: ״בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת הָעָם מִמִּצְרַיִם תַּעַבְדוּן אֶת הָאֱלֹהִים עַל הָהָר הַזֶּה״ (שמות ג יב), אָז נָקַט בְּלִבּוֹ, לָמָּה דַּוְקָא עַל הָהָר הַזֶּה, וְכִי אֵין בָּעוֹלָם הָרִים גְּבוֹהִים מִמֶּנּוּ? אֶלָּא שֶׁכָּךְ מִדָּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁבּוֹחֵר בְּיוֹתֵר בַּשְּׁפָלִים לִשְׁכּוֹן אֶת דַּכָּא וּשְׁפַל רוּחַ, הִנֵּה מֵאָז שׁוּב לֹא הָיָה מֹשֶׁה מְסָרֵב בִּשְׁלִיחוּתוֹ, וְהָיָה מְקַבֵּל עָלָיו שֶׁתִּנָּתֵן הַתּוֹרָה עַל יָדוֹ. לְכָךְ נֶאֱמַר: מֹשֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי, כִּי מִן סִינַי לָמַד זֶה שֶׁהוּא רָאוּי לְקַבֵּל הַתּוֹרָה יוֹתֵר מִזּוּלָתוֹ. וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ רז״ל (מגילה כט.) עַל פָּסוּק ״לָמָּה תְרַצְּדוּן הָרִים גַּבְנֻנִּים״ (תהלים סח יז): כֻּלְּכֶם בַּעֲלֵי מוּמִין אֵצֶל הַר סִינַי, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר: ״אוֹ גִבֵּן אוֹ דַק״ (ויקרא כא כ). וּמָה מוּם מָצָא בְּאוֹתָן הֶהָרִים, אוֹ מָה עִנְיַן גִּבֵּן לֶהָרִים, כִּי גִבֵּן הוּא מוּם שֶׁבָּעֵינַיִם, אֶלָּא שֶׁרָמַז כָּאן שֶׁרוּם לֵב הוּא מוּם גָּדוֹל בְּתוֹרַת ה׳, וְהֶהָרִים הָאֵלּוּ לִהְיוֹתָם גְּבוֹהִים – מוּם בָּם. וּכְנֶגֶד זֶה בָּאָדָם, עֵינַיִם רָמוֹת הוּא מוּם שֶׁבָּעַיִן, לְכָךְ מֵבִיא רְאָיָה מִן ״אוֹ גִבֵּן״. וְעַל כֵּן אֵין הָרִים אֵלּוּ מִתְיַחֲסִים אֶל יִשְׂרָאֵל כִּי אִם הַר סִינַי, וְעָלָיו יָרַד ה׳ מִתְּחִלָּה, כִּי בָּזֶה הוֹרָה לָהֶם שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹכֵן אֶת דַּכָּא בְּיוֹתֵר, וְיִקְחוּ רְאָיָה מִכָּאן שֶׁלֹּא מֵרֻבְּכֶם מִכָּל הָעַמִּים חָשַׁק ה׳ בָּכֶם כִּי אַתֶּם הַמְעַט, וְעַל כֵּן הֵמָּה נָאִים לַתּוֹרָה וְתוֹרָה נָאָה לָהֶם. לְכָךְ נֶאֱמַר: ״ה׳ מִסִּינַי בָּא״, וְהוּא בֶּאֱמֶת שֶׁבַח גָּדוֹל זֶה לְיִשְׂרָאֵל עַד שֶׁיִּהְיוּ רְאוּיִין לְקַבֵּל הַבְּרָכוֹת.

בדוקין שבעין - טליי"א כגון הנוטה כדוק שמים (ישעיהו מ׳:כ״ב) וגבי קרבן מום הוא כדכתיב (ויקרא כ״א:כ׳) או דק או תבלול בעינו:

דוקין - טיל"א לשון הנוטה כדוק שמים (ישעיהו מ׳:כ״ב) והוא לשון דק או תבלול בעינו (ויקרא כ״א:כ׳):

זהו מדרש או גבן - והכי קאמר זהו או גבן האמור בתורה (ויקרא כא). ור' דוסא פליג עליה ולא דריש או: