פרשנות מצטטת על ויקרא כג:ז

מצוה לב לשבות בראשון של פסח:
אזהרת סה שלא לעשות בו מלאכה שנאמר כל מלאכה לא יעשה:
מצוה לג לשבות בשביעי של פסח:
אזהרת סו שלא לעשות מלאכה בו שנאמר וביום השביעי וגו':
מצוה לד לשבות ביום חג השבועות:
אזהרת סז שלא לעשות בו מלאכה שנאמר כל מלאכת עבודה וגו':
מצוה לה לשבות בראש השנה:
אזהרת סח שלא לעשות בו מלאכה שנאמר כל מלאכת עבודה וגו':
מצוה לו לשבות בראשון של סוכות:
אזהרת סט שלא לעשות בו מלאכה שנאמר כל מלאכת עבודה וגו':
מצוה לז לשבות בשמיני של חג:
אזהרת ע שלא לעשות בו מלאכה שנאמר ביום השמיני כל מלאכת עבודה לא תעשו:
ששת ימים אלו שאסרן הכתוב בעשיית מלאכה שהן ראשון ושביעי של פסח וראשון ושמיני של סוכות וביום חג השבועות ובאחד לחדש השביעי הן הנקראים ימים טובים ובכל אחד מהן כתוב בפרשת אמור כל מלאכת עבודה לא תעשו ובכל חד נמי מקרא קדש ומשום שביעי ושמיני דכתיב בהו מלאכה סתם הוצרך לכתוב אך אשר יאכל לכל נפש להתיר אוכל נפש בחג המצות ואתי מבנין אב מכתוב אחד דזה בנה אב לכל המועדים ושביתה בהן נפקא משבתון דכתיב בהו כלומר שבות ואיסור המלאכות הם המלאכות האסורות בשבת שאינם לצורך אכילה כגון בנין ואריגה וכיוצא בהן דכתיב הכא מלאכה ביום טוב וכתיב בשבת נמי מלאכה והיינו דכוותא ואם עשה בעדי' והתראה לוקה מן התורה דכתיב והפלה ה' את מכותך וגו' הפלאה זו איני יודע מה הוא כשהוא אומר והפילו השופט והכהו הוי אומר הפלאה זה מלקות וכתיב אם לא תשמור לעשות וגו' דמשמע דבכל הלאוין אית מלקות דתשמור היינו לא תעשה והיינו בלאו שיש בו מעשה ואינו ניתק לעשה דומיא דלאו דחסימה דסמיך ליה למלקות.

ששת ימים האלו שאסרן הכתוב בעשיית מלאכה וכו' ושביתת כלן שוה וכו'. כתב הרב המגיד ז"ל ומדברי רבינו דבכל מלאכת עבודה וכו' ופירש דבריו הרב מוהר"ר לוי ן' חביב בפסקיו (דף פ"ב) שדקדק כן הרה"מ ז"ל ממה שכתב הרב כל השובת ממלאכת עבודה (באחד מהן) הרי קיים מצות עשה ואם אמת הדבר שבכלל מלאכת עבודה אוכל נפש איך קיים מ"ע גם מה צריך להאריך ולומר כל השובת ממלאכת עבודה היה לו לומר כל השובת ממלאכה וכו' ע"ש. ויש לתמוה על דברי ה"ה ז"ל טובא דאיך כתב דבראשון ושביעי של פסח שהוצרך להביא קרא דאך אשר יאכל משום שנאמר בהם כל מלאכה דבלאו הכי הרי נכתב בהם בפרשת אמור מלאכת עבודה. ואם כן אין במשמע מלאכת עבודה אלא שאר מלאכות חוץ ממלאכת אוכל נפש, וכי תימא דאע"פ כן הוי מצי למטעי כיון שנכתב בפרשת בא אל פרעה כל מלאכה. מ"מ קשה דא"כ לשתוק בפרשת אמור מעבודה אלא ודאי מדקאמר עבודה משמע דאתא למעוטי אוכל נפש. ויש לומר דאי לאו קרא דאך אשר יאכל לכל נפש הוה אמינא דכל מלאכה במשמע אפילו אוכל נפש וקרא דכתיב בראשון ושביעי של פסח מלאכת עבודה אתא לומר אפילו מלאכות החשובות לכם עבודה וחסרון כיס כמו דבר האבד שדרשו בת"כ וכתבו רש"י ז"ל בפירוש החומש והוה אמינא אפילו אוכל נפש במשמע לקיים הכתוב שאמר כל מלאכת ומלאכת עבודה איצטרך להך אבל השתא גלי לן קרא דאוכל נפש מותר ומלאכת עבודה אתי כפשטו דלא הוי אוכל נפש וכן דרשא דחסרון כיס דרשינן הך דרשא משום דממשמעותיה דקרא נפקא לן הכי כמו שכתב רש"י ז"ל מלאכות החשובות לכם עבודה ואע"ג דאתא למעוטי אוכל נפש מ"מ איכא למדרש הך דרשא ממשמעות הכתוב ואם תאמר לישתוק קרא מאשר יאכל לכל נפש וכו' ולימא בפרשת בא אל פרעה כל מלאכת עבודה לא יעשה בהם וכו' הא לא קשיא דע"כ איצטריך קרא דאך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם למדרש לכם ולא לכלבים כדדרשינן לקמן. עוד יש לתמוה על מה שתמה מהר"ר לוי ז"ל בפסקיו על ה"ה ז"ל, דאם כוונתו לדייק מלשון רבינו ז"ל שכתב כל השובת ממלאכת עבודה. יראה לומר שלא דקדק כך ה"ה ז"ל מדברי רבינו ז"ל דאפשר דלא קפיד בלישניה ולישנא דקרא נקט אלא משום דקשיא דתינח דהביא ראיה הרב לראשון ושביעי מקרא דאך אשר יאכל אבל לשאר ימים טובים מאי איכא למימר וכי תימא ליגמר מראשון ושביעי לא היא דאדרבה כל היכא דאפשר לקיומי לאו דכל מלאכת עבודה לא תעשו מקיימינן ויש לנו לומר דכל מלאכה במשמע אפילו אוכל נפש ושאני התם בראשון ושביעי דגלי קרא לכך כתב דבמלאכת עבודה לא משמע אוכל נפש:

ששת ימים אלו וכו'. כתב הרב המגיד ז"ל ומדברי רבינו שבכלל מלאכת עבודה סתם אינה מלאכת אוכל נפש וכו' שבשביעי נאמר בפרשת ראה אנכי וביום השמיני עצרת [כן הוא בדפוס ויניציאה ואמשטרדם ובמגדל עוז וט"ס הוא שצ"ל וביום השביעי עצרת וכו'] ע"כ. דברי הרב ז"ל מבוארים דס"ל דרבינו הביא פסוק דאך אשר יאכל לכל נפש לענין פסח דוקא דכתיב בפרשת ראה ובפרשת בא מלאכה סתם ולהכי הוצרך קרא בפרשת בא להתיר מלאכת אוכל נפש. אמנם בשאר מועדים דכתיב בהו מלאכת עבודה לא הוצרך קרא לבאר דאוכל נפש שרי משום דמלאכת עבודה לא נכלל בה אוכל נפש ולפי זה קשה דאם כן למאי איצטריך קרא בפרשת אמור לכתוב מלאכת עבודה גבי פסח כיון שסופינו למעט אוכל נפש להדיא והוה ליה לכתוב מלאכה סתם אי נמי מצינן לאקשויי לפי זה דלמאי איצטריך קרא דאך אשר יאכל וכו' כיון שכבר ביארה תורה גבי פסח גופיה מלאכת עבודה דוקא וראיתי להרב לח"מ ז"ל שנתעורר בזה וכתב דאי לאו קרא דאך אשר יאכל הוה אמינא דכל מלאכה במשמע אפי' אוכל נפש וקרא דפרשת אמור אתא לומר דאפי' מלאכות החשובות לכם עבודה וחסרון כיס כגון דבר האבד כמ"ש בתורת כהנים והביאו רש"י בפירוש החומש והוה אמינא אפילו אוכל נפש במשמע לקיים הכתוב שאמר כל מלאכה ומלאכת עבודה איצטריך להך אבל השתא גלי לן קרא דאוכל נפש מותר ומלאכת עבודה אתי כפשוטו דלא הוי אוכל נפש וכן דרשא דחסרון כיס דרשינן ממשמעותיה דקרא ואף על גב דאתא למעוטי אוכל נפש מ"מ איכא למדרש הכי ממשמעותיה דקרא ע"כ תוכן דבריו וק"ל דהיכי הוה אמינא דקרא דמלאכת עבודה אתי לרבויי חסרון כיס ודבר האבד משום קרא דמלאכה סתם ומהיכא תיתי לן התירה דחסרון כיס ודבר האבד דאצטריך קרא לאוסרו ועוד קל וחומר הדברים אם בשאר מועדים שהתיר אוכל נפש דכתיב בהו מלאכת עבודה אסר חסרון כיס ודבר האבד [כמו שיבא לקמן] בפסח דאסר אפילו אוכל נפש לאו קל וחומר שיאסר הני ואף אם נאמר דבשאר מועדים במשמעות מלאכת עבודה נכלל גם כן חסרון כיס ודבר האבד כמו שכתב הרב בפסח אכתי הקושיא במקומה עומדת דלמאי איצטריך כיון דהוי קל וחומר גמור כדאמרן ותו קשה במה שסיים ז"ל ואף על גב דאתא למעוטי אוכל נפש וכו' דהלשון מגומגם כיון דאיכא קרא דאך אשר יאכל להדיא לא צריכנן תו הך קרא למעוטי ואדרבא הוא מיותר דגם אם יאמר מלאכה סתם על כרחך לא הוי אוכל נפש מכח קרא אחריתי דלהכי דוקא אתא.

ביו"ט אינן באות - ואפי' לב"ה סבירא ליה לתנא דמתני' דנדרים ונדבות אין קריבין ביו"ט וכי שרו ב"ה בעולת ראייה ושלמי חגיגה אע"פ שיש להן תשלומין עיקר מצותן ביום ראשון דכתיב וחגותם אותו (ויקרא כ״ג:ז׳) ביום ראשון משמע: