כָּל־מְלֶ֥אכֶת עֲבֹדָ֖ה לֹ֣א תַעֲשׂ֑וּ וְהִקְרַבְתֶּ֥ם אִשֶּׁ֖ה לַיהוָֽה׃ (ס)
יש סדר למשנה
תוי"ט ד"ה אין מעבירין כו' גמ' מ"ט שופר עשה הוא וי"ט עשה [תשבתו צ"ל] שבתון ולא תעשה דלא תעשה כל מלאכה כו' ע"ש. לא מצאתי שכתב גבי י"ט של ר"ה לא תעשה כל מלאכה. אלא כל מלאכת עבודה לא תעשו כתיב בויקרא כ"ג וכן במדבר כ"ט וה"ה בכל הימים טובים כתיב כל מלאכת עבודה לא תעשו [אלא גבי חג המצות שמות י"ב פט"ז כתיב כל מלאכה לא יעשה בהם אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם וקי"ל דדוקא מלאכת עבודה כנודע] ואשר על כן לכאורה נראה דכך צ"ל ול"ת כל מלאכת עבודה לא תעשו. ודע שכן בתוס' דר"ה כ"ט ע"ב ד"ה כל מלאכת עבודה לא תעשו בי"ט כתיב וה"מ לאתויי כל מלאכה לא תעשו דאף ביום שבת לא איתסר אע"ג דלא כתיב ביה עבודה ע"כ. וכתבתי בתכ"ש לכאורה צריך תיקון כי לא מצינו גבי שבת בנוסחא זו אלא צ"ל לא תעשה כל מלאכה (שמות כ' פ"י) דאף ביום שבת לא איתסר:
אבן עזרא
כל מלאכה. בכל המועדים חוץ מיום השבת ויום הכפורים אין כתוב בהם כל מלאכה רק בפסח לבדו אמר, והתנה להוציא אוכל נפש, ובכל מקום בין בפסח בין בעצרת בין ביום הזכרון וחג הסוכות היה אוחז דרך קצרה לומר כל מלאכה לא תעשו, רק במקום אחד בפסח לא תעשו כל מלאכה על דרך שהזכיר תחלה:
אבן עזרא
בהקריבכם מנחה חדשה. לחם התנופה הוא העיקר ועמו שבעה כבשים ופר בן בקר ואילים שני' ושני כבשי שלמים והעולה הנזכרת בפרשה הזאת היא חובת היום והעד על דבריהם כי לא באר בשבת ובמועד דבר כלל רק הזכיר בחג המצות וסכות ויום העשור והקרבתם אשה לה' ולא אמר כמה המספר וכן ביום תרועה ולא הזכיר עולת חדש ועולת התמיד ומנחתה היא העולה הראשונה: