פרשנות מצטטת על ויקרא כג:כז

יום הכפורים אסור באכילה ובשתיה. אע״ג דבאכילה ושתיה ענוש כרת משום דבעי למתני שאר ענויין דלית בהו כרת תנא אסור. והני ה׳ ענויין כנגד ה׳ ענויין הכתובים בתורה, דשבת שבתון דאמור אל הכהנים ושבת שבתון דאחרי מות ובעשור לחודש דחומש הפקודים ואך בעשור לחודש דאמור אל הכהנים והיתה זאת לכם לחקת עולם דאחרי מות בכולהו כתיב תענו ועניתם. והני דמתניתין נמי חמשה ענויין נינהו, דשתיה ואכילה אחת הן:

יום הכפורים אסור באכילה ובשתיה וברחיצה כו':
לא בארה התורה מניעה מאלו הדברים ביום צום כפור אבל אמר הכתוב לשון עינוי חמש פעמים. אמר (ויקרא כ״ג:ג׳) שבת שבתון ואמר (שם טז) שבת שבתון ואמר (במדבר כ״ט:ז׳) ובעשור לחדש ואמר (ויקרא כ״ג:כ״ז) אך בעשור לחדש ואמר (שם טז) והיתה זאת לכם ובאה הקבלה כי באו לאסור חמשה דברים מהנאת הגוף והם האכילה והשתיה והרחיצה במים וסיכה בשמן ונעילת הסנדל ותשמיש המטה. ובא בכל אחת מאלו המלות בספרים מלת עינוי לפי שהם רמזים ואסמכתות ועיקר איסורם קבלה וכולן יתחייב העושה אחת מהן מכת מרדות.

והני נינהו אך בעשור כו'. רבינו הולך ומונה ראשי המקראות דכתי' בהו ועניתם כסדר הכתובין בתורה לשון הדומה להדדי מש"ה הביא אך בעשור דכתי' ברישא בפרשה אמור ובעשור דפ' פנחס. שבת שבתון דפ' אחרי שבת שבתון דפ' אמור והיתה זאת דפ' אחרי. ומשום שאין לה בן זוג נקטה לבסוף. ועוד י"ל משום דבכל הני כתיב ועניתם ובהאי קרא כתיב תענו. ונקיט מנין המרובה ברישא. וכ"ה ריש שאי' קס"ז ה' עינוין כתיב ועניתם תענו. והכי דרך למנות מנין המרובה תחלה כמו בפ' טרף בקלפי (יומא ד' ל"ט) עשר פעמים מזכיר כה"ג את השם ג' בודוי ראשון ג' בידוי שני וג' בשה"מ וא' בגורלות. והרי גורל קודם לשה"מ אלא משום דהוא מנין מרובה נקיט תחלה. כ"ז ביארנו נוס' זו שלפנינו כאן. אבל בגמרא ובה"ג איתא הכי בעשור ואך בעשור וכ"ה בכת"י. וכבר נדחקו התו' בישוב הסדר. אבל הסדר שלפנינו מיושב יותר.