פרשנות מצטטת על ויקרא כג:מ

לולב הגזול פסול. דכתיב ולקחתם לכם, משלכם. ולאחר יאוש בעלים נהי דשלו הוא שקונה אותו ביאוש, מכל מקום הוי מצוה הבאה בעבירה:

לולב הגזול והיבש פסול כו':
מצוה הבאה בעבירה אינה מצוה ולפיכך לולב הגזול ושל אשרה ושל עיר הנדחת פסול וזו האשרה היא שיהיה האילן הזה נעבד ועוד יתבארו חילוקי אלו האשרות בע"ז וכבר ידעת אמרו יתברך ולא ידבק בידך מאומה מן החרם. ואמרו יתברך פרי עץ הדר ובאה הקבלה כי כולם צריכין הדר ולפיכך נפסל לולב יבש לפי שאין לו הדר.

המצווה בתורה מנוסחת בלשון "ולקחתם לכם" (ויקרא כג מ). זהו ניסוח חריג במקרא. בדרך כלל המצווה היא לעשות פעולה בחפץ פלוני, ולשם כך יש לקחתו או לבנותו. ברם, לקיחת החפץ והכנתו אינה המצווה עצמה. כך, למשל, יש להניח תפילין, ויש לכתוב אותן כהלכה, ברם אין מצווה להכין תפילין. הניגוד לכך הוא בפסח שנערך במצרים, ובו הייתה מצווה מיוחדת לקחת ולהכין את הכבש: "ויקחו להם איש שה לבית אבֹת..." (שמות יב ג). כמו כן, המלך מצווה לכתוב לו ספר תורה. כל אלו מצטרפים לרשימה הקטנה של מצוות שבהן עצם הכנת חפץ המצווה היא המצווה. כפי שראינו היו גם שראו בבניית הסוכה מצווה כשלעצמה, והיו לכך השלכות הלכתיות⁵⁷היו אף שסברו שאפיית מצה היא מצווה כשלעצמה, אם כי בתקופת המשנה והתלמוד לא התפתחה דעה זו לכלל ביטוי מלא ולא שמענו על ברכה על אפיית מצה. ראו הדיון לעיל בפ"א מ"א. . כמו כן ראינו שבספרות התנאית מופיעה ההנחה שיש לברך על בניית הסוכה⁵⁸לעיל, פ"א מ"א. , והוא הדין בהתקנת הלולב. התוספתא אומרת: "העושה לולב לעצמו אומר ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה, כשהוא נוטלו אומר..." (ברכות פ"ו [ז] ה"י). גישה זו מעניקה משמעות נוספת להלכות במשנה. לולב גזול אסור משום שהנוטל לא קיים את מצוות התקנת הלולב, ואולי גם לולב ישן פסול לא רק משום שאינו מהודר (להלן), אלא גם משום שאינו מותקן לשם החג הזה. מרכיב זה אינו מודגש במקורות, אולי משום שגם מי שהשתמש בלולב ישן עשה זאת בלית ברירה, משום שלא היו בסביבתו עצי תמר. אך גם הוא השתמש בערבה והדס חדשים והתקין את כל הערכה לשם החג, לפיכך מרכיב זה של התקנת הלולב היה קיים גם בלולב הישן.

על ערבים. ערבי נחל: