וְלָקַחְתָּ֣ סֹ֔לֶת וְאָפִיתָ֣ אֹתָ֔הּ שְׁתֵּ֥ים עֶשְׂרֵ֖ה חַלּ֑וֹת שְׁנֵי֙ עֶשְׂרֹנִ֔ים יִהְיֶ֖ה הַֽחַלָּ֥ה הָאֶחָֽת׃
ברטנורא
שתי הלחם. לחם הפנים נילוש אחד אחד. דכתיב ביה (ויקרא כ״ד) שני עשרונים יהיה החלה האחת, מלמד שנלושות אחת אחת. ומנין שאפייתן שתים שתים, תלמוד לומר (שם) ושמת אותם, שימה ראשונה שאתה עושה מהם דהיינו בתנור תהא בלשון אותם, דמשמע שהיה נותן שנים בשני דפוסים יחד בתנור. יכול אף שתי הלחם כן, תלמוד לומר ושמת אותם, שהיה לו לומר ושמתם, מה תלמוד לומר ושמת אותם, אותם אתה נותן שנים שנים בתנור ואי אתה נותן שתי הלחם שנים שנים אלא אחד אחד:
אבן עזרא הקצר
סלת. התי"ו לשון נקבה, כי כן כתוב ואפית אותה (ויקרא כד) וי"א שסלת מגזרת מסילה מדרך רחוקה:
רלב"ג ביאור המלות
וערכת את ערכו. הם שנים עשרה חלות שהיה עורך עליו כמו שזכר בפרשת אמור. והיתה להיות להם משחתם לחקת עולם לדורות. רוצה לומר שבזאת המשיחה יהיו כהנים הבאים אחריהם ולא יצטרכו למשיחה אחרת להשים אותם כהנים ואמנם הכהן הגדול יצטרך למשיחת אחרת תשימהו כהן גדול