פרשנות מצטטת על ויקרא כד:כא

בנזק. כתב הר"ב דכתיב (שמות כ"א) עין תחת עין. ואין לומר עין ממש דכתיב (במדבר ל"ח) ולא תקחו כופר לנפש רוצח. לנפש רוצח אי אתה לוקח וכו'. דאי לגופיה דלא תשקול ממונא ולפטריה מקטלא. לכתוב רחמנא לא תקחו כופר לאשר הוא רשע למות. לנפש רוצח למה לי. ועדיין אמרת אי בעי עיניה ניתיב. ואי בעי דמי עיניה ניתיב. קמ"ל גזרה שוה מהכאה הכאה כלומר לענין הכאה דסמיכי למילף מכה נפש בהמה ישלמנה (ויקרא כ"ד) וסמיך ליה איש כי יתן מום בעמיתו וגו'. ומום על ידי הכאה בא. מה מכה בהמה לתשלומין אף מכה אדם לתשלומין. והכאה הכאה לחוד לא סגי דאימא למילף ממכה אדם יומת שנהרג ממש ה"נ מום ממש ינתן בו. ולא תילף ממכה בהמה. דדנין אדם מאדם. ואין דנין אדם מבהמה. כדאיתא בגמרא. וזה שנאמר (דברים י"ט) לא תחוס עינך שלא תחוס בתשלומין. שמא תאמר עני הוא זה. ושלא בכונה חבל בו ארחמנו. לכך נאמר לא תחוס עינך. ספרי. כתבה הרמב"ם ריש הלכות החובל. ומ"ש הר"ב לראשי אברים. מסיים בגמרא שאינן חוזרין. כלומר והוו כעין מיתה שאותו אבר מת:

חבורה. ואימא אע"ג דלא עביד ביה חבורה כתיב במכה בהמה נפש (דמשמע דם דהוה חבורה. רש"י) ואם אינו ענין לבהמה דהא אי נמי הכחישה באבנים (דלא עשה חבורה) חייב, תנהו ענין לנפש אדם (דהיינו אביו). גמרא. ותמיהה לי, דלא כתיב נפש בבהמה אלא בהורגה ולא בהזיקה כדמוכחי קראי סוף פרשת אמור. ובמכילתא דרשי הכי, ומה אם מדת נזקין מרובה אינו חייב עד שיעשה בה חבורה (דאי לאו הכי אין כאן נזק) מדת עונשין מעוטה לא יהיה חייב עד שיעשה בה חבורה כו':

בפסוק מכה איש ומת מות יומת ערש"י דאי מאיש כי יכה ה"א הכאה בלא מיתה קשה למאן קאמר לה לרבנן דחנק קיל מכולן א"כ יהיה מכה אביו ואמו קיל משאר ב"א בסייף ומכה א"ו בחנק ולר"ש דחנק חמור מהרג קשה למה מכה א"ו חנק דלמא לאו אביו הוא ורק סייף והתוס' כתבו בסנהדרין הנסקלין בנשרפין דלא אזלינן בתר רובא ממיתה קלה קלה לחמורה ועיין זבחים פרק התערובת וערא"ם למ"ש הכאה בלא מיתה ומ"מ יש בה כדי להמית ניחא. והנה בסנהדרין פ"ד ב' ואימא עד דקטן הניחא כו' קשה אמאי חנק מקלה לחמורה לא אזלינן. ומהא ונקה המכה דחובשין אותו שהקשה הרא"ם ז"ל י"ל דמיירי כשוגג וחובשין אותו גלות ואי אמאי ישלם הא חייבי מיתות שוגגין פטורים מתשלומין יבואר לקמן אי"ה. והא דכהן גדל באלמנה בזנות בהתרו ביה לוקה שתיים אחת משום קדשה ואחת משום לא יחלל דלמא לאו כהן הוא וחדא ללקו י"ל דל"ד מקלה לחמורה להכא דתרי לאוי מיוחדים הם זולאו כמלקות אריכתא דמי ובהכרח אזלינן בתר רובא. וקושית הגאון מהר"צ מהלברשטאט בת כהן אמאי בשריפה דלמא לאו אביה ומקלה לחמורה לא אזלינן בתר רובא וחנק כו' י"ל דאי לאו בתר רובא דלמא בעלה אחיה הוא מאב ובהכרח בתר רובא דאל"כ פטורה מכל דאין קידושין ופנויה היא. ופ' אמור מכה בהמה ישלמנה היקשא זה באמת אבל בה"א הייתי אומר דשוגג חייב תשלומין ואי"ה פרשת אמור יבואר עוד.