פרשנות מצטטת על ויקרא כו:ב

כתוב (א) בסוף פרשת בהר את שבתותי תשמרו כו'. הפסוק פ' קדושים פי"ט פ"ל ונכפלה בפרשת בהר פכ"ו פ"ב וכן מנאו ז"ל הבה"ג סי' הנ"ל מ"ע ג' הסה"מ מ"ע כ"א היראים סי' שכ"ד הסמ"ק סי' ו' [ואע"ג שכ' בהקדמתו שאינו מונה אלא מה שנוהג בזהמ"ז אעפ"כ מנה אותה שפיר כיון דגם בזמה"ז נוהג לענין בית הכנסת ובהמ"ד כמ"ש הסמ"ק בפי' שם וז"ל לירא ממקדש דכתיב ומקדשי תראו ובזמן הזה הוי בית הכנסת מקדש מעט כו' עי"ש] החינוך האה"מ מצ' רנ"ד הזה"ר מ"ע מ"ח אות ל"א הפוע"צ מ"ע ק"א הכ"ת מ"ע כ"ה העי"מ מצ' רנ"ו הדה"מ שער א' פמ"ב המעיי"ח דף כ"ז ע"א אות פ"ט המצה"ש ומהר"ש מצ' רנ"ה, אבל לכאורה ק"ל על רבינו ז"ל מדוע נקט את הפסוק דפ' בהר ולא את הפסוק דפ' קדושים שהוא קודם היראים והחינוך וגם השאר מוני המצות שמנאו כפי סדר התורה באמת נקטו את הפסוק דפ' קדושי', ונ"ל בס"ד ליישב דבספרא פרשת קדושים פרק ז' איתא וז"ל יכול יהיה בנין בית המקדש דוחה שבת ת"ל את שבתותי תשמרו ומקדשי תיראו עכ"ל וזו היא הבריי' הראשונה דשקלי וטרו בה הגמ' יבמות דף ו' ע"א ומדחה אותה ומסיק הגמ' ואת שבתותי תשמרו ומקדשי תיראו למה לי מיבעי ליה לכדתניא יכול יתירא אדם ממקדש ת"ל כו' לא ממקדש אתה מתיירא אלא כו' וגם הבריי' זו איתא בהספרא שם ואת הבריי' זו הביא רבינו וכיון דכפי מסקנת הגמ' יבמות נדחה הדרשא דברייתא הראשונה א"כ ק"ל על רש"י ז"ל דהיכי הביא בפ' קדושים שם את הדרשא דברייתא הראשונה וגם הרמב"ן והר' בחיי ז"ל שם הביאוה והמזרחי ז"ל שם שקיל וטרי טובא אליבא דרש"י זו ולא עמד על זה, אבל בברטנורה ז"ל עה"ת שם מצאתי שהרגיש בזה דז"ל גם אין להקשות נילף דלא דחי ק"ו מכבוד אב ואם שאע"פ שהוקש כבודם לכבוד המקום אפ"ה לא דחי שבת דשאני התם דלא הוי רק הכשר מצוה שהמצוה בעצמה היא להאכילו ולהשקותו וכו' וחלול השבת הוא כשמבשל או שוחט בעדו להאכילו וכמו שפי' התוס' פ"ק דיבמות כו' עכ"ל והגמרא יבמות באמת מחמת קושיית הברטנורה דחי את הדרשה דבריי' הראשונה הנ"ל אלא כפמ"ש התו' שם באמת לא נדחה כמו שכתב הברטנורה וכיון דהברטנור' מתרץ אליבא דרש"י כן עכצ"ל דרש"י עה"ת חזר מפירושו דיבמות שם כיון דלפי פירושו דיבמות באמת נדחה הדרשה דבריי' הראשונה לגמרי עי"ש ותבין, וא"כ י"ל דרבינו סובר כהתוס' יבמות וא"כ צריך הפסוק דפ' קדושים על הדרשה דברייתא הראשונה ולפי דרשה דברייתא זו באמת לא מוכח דהפסוק זה הוא צווי על המ"ע של מורא מקדש וא"כ עכצ"ל דהדרש' דברייתא השני' הנ"ל שמורה על המ"ע של מורא מקדש באמת למד הספרא מהפסוק דפר' בהר וע"כ מייחס רבינו את המ"ע זו על הפסוק דפ' בהר אבל היראים ודכוותיה הנ"ל י"ל דסברו כרש"י יבמות וא"כ נדחה הדרשה דברייתא הראשונה וכיון שכן באמת שפיר י"ל דהדרשה דברייתא השניה שמורה על המ"ע של מורא המקדש באמת ילפינן מהפסוק דפ' קדושים וע"כ מייחסו הם את המ"ע זו על הפסוק זה ודו"ק, והפרטי דינים שכ' רבינו עי' רמב"ם הל' בית הבחירה פ"ז ולענין בית הכנסת עי' בהל' תפילה פי"א ולהלכה טור שלחן ערוך אורח חיים סי' קנ"א ויו"ד סי' רמ"ו:

ששת ימים, הקדים להם אזהרת שבת. נעתיק המקומות בענין זה אם זה נדחה מפני זה. כאן אחד מהם דהיינו מה שהוא קודם דוחה את שאחריו. שנית לעיל בפרשת תשא בפסוק ואתה דבר כו' אך את שבתותי תשמורו שם המאוחר שהוא שבת דוחה המוקדם שהוא מלאכת המשכן שלישית בפרשת קדושים איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו שם, דוחה ג"כ המאוחר שהוא שבת דוחה כבוד אב ואם המוקדם לו. רביעית סוף בהר את שבתותי תשמורו ואת מקדשי תיראו דרשינן ביבמות (דף ו') יכול יהא בנין בהמ"ק דוחה שבת ת"ל את שבתותי כו' כולכם חייבים בכבודי, הרי ג"כ דהמוקדם דוחה המאוחר. וצריך ליישב ענין זה, ונראה בדרך זה דבכ"מ אזלינן בתר המוקדם שהוא חשוב יותר דוגמא לזה מצינו מה שאמרו בפסוק ארץ חטה ושעורה דהמוקדם חשוב להמאוחר, אלא דבמקום שיש טעם למה שהקדימו אזלינן בתר הקדימה ומש"ה כאן אזלינן בתר הקדימה כמשמעות דברי רש"י שכתב הקדים אזהרת שבת כו' ובפרשת תשא דאזלינן בתר המאוחר היינו מפני שיש שם לימוד ואתה דמשמע ואע"פ שהזהרתיך על מלאכת המשכן כו' וכתב שם אך את שבתותי כו' כפי שביארנו שם. ובפרשת קדושים יש שם ג"כ לימוד אני ה' אלהיכם כולכם חייבים בכבודי דהיינו שבת וכמ"ש התוס' בריש יבמות (דף ו'). ובפרשת בהר דדרשינן שם ג"כ כולכם חייבים בכבודי דהיינו גם שם כתיב אני ה' כמו שזכרו בגמרא הנ"ל ולכאורה קשה ל"ל זה תיפוק ליה דשבת הוא קודם בפסוק, נראה לתרץ דשם יש טעם בלאו הכי על הקדמת שבת דהיינו כדי ללמוד על מה שנזכר שבת קודם שהיינו מה שאמרו שם בפ"ק דיבמות (דף ו') ת"ל שבתותי תשמרו ומקדשי תיראו מה שמירה האמורה בשבת לעולם אף מורא האמורה במקדש לעולם פירוש אפילו לאחר שנחרב וכיון דאנו צריכים לזה ממילא אין הוראה מי ידחה את מי ע"כ צריך אני ה' דכולכם חייבים בכבודי ממילא שבת קודם (ועיין מה שנכתוב עוד בס"ד בפרשת קדושים מענין זה):

וע"ד הקבלה זכור את יום השבת דע כי השבת היא הספירה האחרונה כי כן יום השבת אחרון תשלום כל מלאכת בראשית ונקראת כנסת ישראל, ועל דרך זה רמזו רז"ל ואמרו כנסת ישראל בת זוגו של שבת ומזה קראו ליום השבת מטרונא הוא שדרשו בענין קרבן בהמה עד שתראה פני מטרונא תחלה, ונקראת השבת ברית כשם שהזכיר באות המילה (בראשית י״ז:י׳) זאת בריתי, וכן באות הקשת (שם ט) זאת אות הברית. ומה שהזכיר הכתוב בכאן זכור הכונה על השבת הגדול הוא מדת יסוד שמשם נמשכים רמ"ח מצות רמז בו זכו"ר י"ה והוא יום השבת, וכשהזכיר במשנה תורה שמור על הכונה בשבת הנקראת מקדש והוא הכבוד שמשם נמשכים שס"ה מצות לא תעשה שהנשים חייבות בכולם וזהו סוד (ויקרא כ״ו:ב׳) את שבתותי תשמרו ומקדשי תיראו ומזה תמצא בירמיה (ירמיהו י״ז:כ״ד) לבלתי עשות בו כל מלאכה בה כתיב בו קרי, ומה שאמר ויום השביעי שבת לה' אלהיך באורו כי השבת ביום השביעי כי יום הז' הוא יסוד עולם שהיא הספירה השביעית והשבת בו כי הכל בכל וכן מצינו בפרשת כי תשא (שמות ל״א:ט״ו) וביום השביעי שבת שבתון קודש לה', וכתוב אחר כן לעשות את יום השבת ברית עולם, קרא ליום הז' שהוא יסוד עולם שבת שבתון קדש לה', וקרא אל השבת המקבלת ממנו ברית. ואחר שתבין כל זה אין לך לתמוה מדוע קראו חכמים ז"ל לקדוש היום קדושא רבא משא"כ בלילה כי היום כנגד זכור והלילה כנגד שמור וזה מבואר. ועל הכונה הזאת הוצרך הנביא לקרוא אל השבת עונג כענין שכתוב (ישעיהו נ״ח:י״ג) וקראת לשבת עונג, כי הוא תענוג הנפשות, ועז"א דוד המלך ע"ה (תהילים מ״ב:ג׳) צמאה נפשי לאלהים לאל חי כי כל דבר צמא לשרשו שהוא עתיד לשוב אליו והוא הנהר המשקה את הגן הוא יסוד השבת ועקרו, וזהו מלת ענ"ג עדן נהר גן, ממה שכתוב (בראשית ב׳:י׳) ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן, ולכך נקראת השבת עונג כי היא תענוג העליונים והתחתונים.