פרשנות מצטטת על ויקרא כו:יז

אל פניו. הטעם לעצמו. וי״‎א כמו בפניו בכעסו והטעם כי ישלם לשונאיו בעבור ששנאו האמת:

רדות. ענין ממשלה כמו ורדו בכם (ויקרא כו):

יח ויאמר מצרי' אנוסה מפני ישראל מדלא כתיב ויאמרו אפשר כי שרם הנקרא בשם מצרי' הוא היה האומר כן אנוסה מפני ישראל סבא כי ה' נלחם להם עם אותם שבאו בעזרתי. במצרי' בשביל מצרי' כלומר בשבילי ולא כתב הכתוב נלחם להם בשבילי להניח מקום לשאר הדרשות שנדרשו בו. ובמכילתא. היו הרשעי' אומרי' מפני ישראל דווים וסחופי' אלו יש לנו לברוח. הנה כי מצטערי' היו בכפלי' מהיות' מוצרכי' לברוח מפני ישראל לפי שנראה להם שאינו לפי כבודם. עוד אמרו למה יש לנו לברוח מפניה' כאלו חטאנו להם. פרעה הוא שחטא שצוה לשעבדם. והואיל ואנו לוקים ומוכרחי' לנוס מפניה' הלואי הוספנו על שעבודם. עוד אנוסה מפני ישראל מלמד שבראותם פני איש אחד מישראל היו מתפחדי' מהם כמפני אריה מדה כנגד מדה. כשם שהם היו מראים עצמם לישראל כדובי' ואריות כנז' למעלה. עכשיו נהפוך הוא הם היו מתיראי' מישראל. ונתקיים בהם ורדו בכם שונאיכ' ונסתם ואין רודף אתכם. וצער היותם נסים מפני ישראל דוויים וסחופי' וצער שנרא' שהיה על לא חמס בכפם. וצער שלא היו יכולי' לברוח. וצער הגר אשר בקרבך יעלה עליך וכו'.

ונצלתם. כְּתַרְגוּמוֹ "וּתְרוֹקִנוּן", וְכֵן "וַיְּנַצְּלוּ אֶת מִצְרָיִם" (שמות י"ב), "וַיִּתְנַצְּלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֶדְיָם" (שם ל"ג), וְהַנּוּ"ן בּוֹ יְסוֹד; וּמְנַחֵם חִבְּרוֹ בְּמַחְבֶּרֶת צָדִ"י עִם "וַיַּצֵּל אֱלֹהִים אֶת מִקְנֵה אֲבִיכֶם", "אֲשֶׁר הִצִּיל אֱלֹהִים מֵאָבִינוּ" (בראשית ל"א), וְלֹא יֵאָמְנוּ דְּבָרָיו, כִּי אִם לֹא הָיְתָה הַנּוּ"ן יְסוֹד וְהִיא נְקוּדָה בְחִירִק, לֹא תְהֵא מְשַׁמֶּשֶׁת בִּלְשׁוֹן וּפְעַלְתֶּם אֶלָּא בִּלְשׁוֹן וְנִפְעַלְתֶּם, כְּמוֹ "וְנִסַּחְתֶּם מֵעַל הָאֲדָמָה" (דברים כ"ח), "וְנִתַּתֶּם בְּיַד אוֹיֵב", וְנִגַּפְתֶּם לִפְנֵי אוֹיְבֵיכֶם (ויקרא כ"ו), "וְנִתַּכְתֶּם בְּתוֹכָהּ" (יחזקאל כ"ב), "וַאֲמַרְתֶּם נִצַּלְנוּ" (ירמיהו ז'), לְשׁוֹן נִפְעַלְנוּ, וְכָל נוּ"ן שֶׁהִיא בָאָה בְּתֵבָה לִפְרָקִים וְנוֹפֶלֶת מִמֶּנָּה – כְּנוּ"ן שֶׁל נוֹגֵף, נוֹשֵׂא, נוֹתֵן, נוֹשֵׁךְ – כְּשֶׁהִיא מְדַבֶּרֶת לְשׁוֹן וּפְעַלְתֶּם תִּנָּקֵד בַּחֲטָף, כְּגוֹן "וּנְשָׂאתֶם אֶת אֲבִיכֶם" (בראשית מ"ה), "וּנְתַתֶּם לָהֶם אֶת אֶרֶץ הַגִּלְעָד" (במדבר ל"ב), "וּנְמַלְתֶּם אֵת בְּשַׂר עָרְלַתְכֶם" (בראשית י"ז), לְכָךְ אֲנִי אוֹמֵר שֶׁזֹּאת הַנְּקוּדָה בְּחִירִק מִן הַיְסוֹד הִיא, וִיסוֹד שֵׁם דָּבָר נִצּוּל, וְהוּא מִן הַלְּשׁוֹנוֹת הַכְּבֵדִים, כְּמוֹ דִּבּוּר, כִּפּוּר, לִמּוּד, כְּשֶׁיְּדַבֵּר בִּלְשׁוֹן וּפְעַלְתֶּם, יִנָּקֵד בְּחִירִק כְּמוֹ "וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע" (במדבר כ'), "וְכִפַּרְתֶּם אֶת הַבָּיִת" (יחזקאל מ"ה), "וְלִמַּדְתֶּם אוֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם" (דברים י"א):