פרשנות מצטטת על ויקרא כו:כא

• על האופן השלישי, שיגיע לו טוב תמורת הרע על־ידי תפילה ורחמים, האריך להתווכח, שאיך יקובל זה אל הדעת, שהאיש הנגוע בלא משפט, אשר יוכל להצטדק נגד מכהו מצד הדין והמשפט, כי לא חמס עשה, איך נאמר לו שלא יבקש משפט, רק יתחנן ויבקש חסד, ושלא יטעון להצטדק מצד כשרון מעשיו, רק יתחנן כאילו הרשיע ומבקש סליחה, ואם לא אל צדקתו יפנה השופט, איך יפנה אל תפילתו ותחנוניו, בשגם כי המתפלסף לא יאבה לשמוע שה' יקבל תפילתו, באמרו, שאם כן יהיה שינוי בחוק האל, שישתנה מלא רוצה לרוצה, ולא אדם הוא להינחם, וזה שאמר אם קראתי ויענני, לא אאמין כי יאזין קולי (שם יג-כב).

שאירע בה קרי. מקרה לשון אולי יקרה (במדבר כ״ג:ג׳) אי נמי לשון קושי כמו אם תלכו עמי בקרי (ויקרא כ״ו:כ״א):

לשון ארעי לשון גנאי וכו'. עיין בפרשת ויקרא. אף על גב שרש"י פירש בפרשת בחוקתי (ויקרא כו, כא) כי 'מנחם פירש לשון מניעה, והוא קרוב לתרגום אונקלוס, שתרגם אותו (שם) 'בקשיו", ומשמע כי לשון 'ארעי' אינו כמו דברי אונקלוס שתרגם אותו 'קשיו', וכאן פירש 'לשון ארעי לשון גנאי בקושי נגלה עליו', משמע דלשון 'ארעי' הוא לשון 'קושי', זה אינו, דלא פירש כאן שהוא לשון קושי, רק בקושי נגלה, שכל דבר שהוא עראי הוא בקושי:

ויקר. (שיחיה לנצח ולא יראה השחת) ומנחם חברו לשון מניעה כמו אוקיר אנוש מפז (ישעיה יג) והלכתי עמכ' בחמת קרי (ויקרא כו), כלומר וימנע פדיון נפשם:

תאהבו פתי. הסתה שם דבר לפתיות כמו כלי קרי (שני סא"א) שפי:

והיו שמיך אשר על ראשך נחשת. קְלָלוֹת הַלָּלוּ מֹשֶׁה מִפִּי עַצְמוֹ אֲמָרָן, וְשֶׁבְּהַר סִינַי מִפִּי הַקָּבָּ"ה אֲמָרָן, כְּמַשְׁמָעָן, וְכֵן נֶאֱמַר (ויקרא כ"ו) "וְאִם לֹא תִשְׁמְעוּ לִי … וְאִם תֵּלְכוּ עִמִּי קֶרִי", וְכָאן הוּא אוֹמֵר "בְּקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ … יַדְבֵּק ה' בְּךָ … יַכְּכָה ה'", הֵקֵל מֹשֶׁה בְקִלְלוֹתָיו לְאָמְרָן בִּלְשׁוֹן יָחִיד. וְגַם כֵּן בִּקְלָלָה זוֹ הֵקֵל, שֶׁבָּרִאשׁוֹנוֹת הוּא אוֹמֵר "אֶת שְׁמֵיכֶם כַּבַּרְזֶל וְאֶת אַרְצְכֶם כַּנְּחֻשָּׁה" — שֶׁלֹּא יִהְיוּ הַשָּׁמַיִם מַזִּיעִין כְּדֶרֶךְ שֶׁאֵין הַבַּרְזֶל מַזִּיעַ וּמִתּוֹךְ כָּךְ יְהִי חֹרֶב בָּעוֹלָם וְהָאָרֶץ תְּהִי מַזַּעַת כְּדֶרֶךְ שֶׁהַנְּחֹשֶׁת מַזִּיעַ וְהִיא מַרְקֶבֶת פֵּרוֹתֶיהָ, וְכָאן הוּא אוֹמֵר "שָׁמֶיךָ נְחֹשֶׁת וְאַרְצְךָ בַּרְזֶל" — שֶׁיִהְיוּ שָׁמַיִם מַזִּיעִין, אַעַ"פִּ שֶׁלֹּא יָרִיקוּ מָטָר, מִכָּל מָקוֹם לֹא יִהְיֶה חֹרֶב שֶׁל אֲבַדּוֹן בָּעוֹלָם, וְהָאָרֶץ לֹא תִהְיֶה מַזִּיעָה, כְּדֶרֶךְ שֶׁאֵין הַבַּרְזֶל מַזִּיעַ, וְאֵין הַפֵּרוֹת מַרְקִיבִין, וּמִכָּל מָקוֹם קְלָלָה הִיא, בֵּין שֶׁהִיא כַּנְּחֹשֶׁת בֵּין שֶׁהִיא כַבַּרְזֶל לֹא תוֹצִיא פֵּרוֹת, וְכֵן הַשָּׁמַיִם לֹא יָרִיקוּ מָטָר (ספרא ויקרא כ"ו):