בְּשִׁבְרִ֣י לָכֶם֮ מַטֵּה־לֶחֶם֒ וְ֠אָפוּ עֶ֣שֶׂר נָשִׁ֤ים לַחְמְכֶם֙ בְּתַנּ֣וּר אֶחָ֔ד וְהֵשִׁ֥יבוּ לַחְמְכֶ֖ם בַּמִּשְׁקָ֑ל וַאֲכַלְתֶּ֖ם וְלֹ֥א תִשְׂבָּֽעוּ׃ (ס)
העמק שאלה
ומהא שנכתב שלא בדיוק כ"כ, הגיעו רבותינו ז"ל בכ"מ לדרוש איזה כונה מענין ושלא כענין. כענין היינו דרשות חז"ל בת"כ ומכילתא וספרי ומדרשים להמתיק איזה דרוש מענין הנדבר שם, ושלא כענין היינו כמה דרשות שהעלו שלא מענין הפרשה כלל. כמו שדרשו במ' קידשין ד' ס"ח מדכתיב שבו לכם פה עם החמור, עיקר גדול שאין קידושין תופסין בעבד, ובפסחים דל"ז ואפו עשר נשים לחמכם בתנור אחד למד ר"י דלחם שאינו נאפה בתנור אחד לאו שמיה לחם ופטור מחלה, וכן הרבה.
הכתב והקבלה
גם דור עשירי. אמרו בספרי נאמר כאן עשירי ונאמר (למטה בעמוני ומואבי) עשירי מה דור העשירי האמור למטה עד עולם, אף דור העשירי האמור כאן עד עולם. ע"כ. לדבריהם דור עשירי דאמר קרא הוא כמו דורות רבות, לפי שמספר עשר הוא סוף האחדים וראשי העשיריות לכן רבוי המספר בזה השם בסתם, דומה לזה עשרת מונים (בראשית ל״א:ז׳) ואפו עשר נשים (ויקרא כ״ו:כ״ו) עשר פעמים תכלימוני (איוב י״ט:ג׳) כמ"ש הר"ש ב"מ באלה המקומות. הנה בזה דעת רז"ל האוסרת את הממזר איסור עולם אינו יוצא מפשטות לשון המקרא. ואפשר לתת טעם למה שהשמיט המקרא בממזר מלת עד עולם, למה דאמר ר"י (קדושין ע"ב) ממזרים טהורים לעתיד לבא, ר"ל כמו שפי' הרשב"א והריטב"א, לא שתבטל מצות לא יבא ממזר, אלא הוראת שעה תהא לאותן שהיו בדורו קודם ביאת אלי', שאלי' מטהרן, אבל אותן שיהיו בימות המשיח אף הם יהיו פסולים, דמצות לא יבא נוהגת לעולם אף בימיו של משיח. הנה כיון דעכ"פ על שעתא חדא יתבטל האיסור לכן לא אמר בו עד עולם, ולזה אמר שם תלמודא הילכתא כר"י, אע"ג דהילכתא למשיחא היא' כיון דידעי' מנא למסבר קראי. (עתוס' מנחות מ"ה, ותוס' סנהדרין ט"ו סד"ה שור מיני). ונראה עוד לדעת ר"ת דלאו לא יהיה קדש איתי' מה"ת גם בעבד ושפחה, ומ"מ ממזר מותר בשפחה, מדלא אמר רחמנא לא תקח שפחה, רק אפקי' בלשון לא יהיה קדש, אין הממזר בכלל כיון שיצירתו בעברה קדש ועומד הוא, וכ"כ הר"ן הרשב"א והריטב"א ספ"ג דקדושין. ולשיטה זו אמר הב"ש (אה"ע סי' ד' סקל"ה) דגר עמוני אסור בשפחה דהא אין יצירתו בעברה. ע"ש. לפי"ז שפיר לא אמר בממזר עד עולם, כיון דיכול ליטהר, דמותר לו לישא שפחה שקבלה עלי' מצות וטבלה לשם עבדות, ובניו כשישחררם יהי' מותרין לבוא בישראל, משא"כ בעמוני. (אמנם דברי הב"ש צריכים ישוב ממה דגרסי' בירושלמי עמוני משחררין לו שפחה, הועתקו דברי הירושלמי ברשב"א לחדושי יבמות ע"ז ב' ד"ה אמ"ר יוחנן):
מחוקקי יהודה; קרני אור
[ה] וכן כתב הח' ז"ל בס' "יסוד מספר" "ויש מקומות שטעם עשרה בעבור שהוא סך חשבון מנין, כמו "מעשרה שליטים" (קהלת ז יט) "עשר שנים" (ויקרא כו כו) "ועוד בה עשיריה" (ישעי' ו יג) וכן פי' הרשב"ם "עשר אינו דוקא", וכתב הרד"ק, ואמר עשרת לפי שהוא סוף אחדים וראש העשיריות לפיכך בא לשון רבוי המספר בזה השם בסתם. ור"ל פעמים רבות
רבנו בחיי
זמין למנויי פרימיום בלבדמשנת ארץ ישראל
זמין למנויי פרימיום בלבדכלי יקר
זמין למנויי פרימיום בלבדרש"י
מעשה אילפס הן - לפיכך לאו לחם הוא דקא סבר אין לחם אלא האפוי בתנור כדכתיב לחמכם בתנור אחד (ויקרא כ״ו:כ״ו):