פרשנות מצטטת על ויקרא כו:לו

מדף לחטאת. אם הטהור למי חטאת הסיטן. אפילו הן טהורין לתרומה נטמא המסיטם כאילו הן טמאים מדרס. וחומרא בעלמא היא כדאמרינן [בחגיגה י״ח] בגדי אוכלי תרומה מדרס לקודש. וקרי ליה מדף, לפי שהיא חומרא דרבנן בעלמא. לשון קול עלה נדף (ויקרא כז):

ועל גביו מדף. כל הכלים שעל גבי הזב אפילו הן מאה זה על גב זה טמאים טומאת מדף, דהיינו טומאה קלה, שאינן מטמאין אדם וכלים כמו משכב ומושב שהן תחתיו, אבל מטמאים אוכלים ומשקים. ומדף הוא לשון קול עלה נדף (ויקרא כ״ו:ל״ו) כלומר טומאה קלה. פירוש אחר, לשון ריחו נודף, שריח טומאת הזב הולכת למרחוק לטמא כל הכלים שעל גביו אע״פ שלא נגע בהם:

וּלְפִי שֶׁכָּל הַגָּדוֹל מֵחֲבֵרוֹ, בְּיוֹתֵר נְגִיחָתוֹ עוֹשָׂה רֹשֶׁם וְקָשֶׁה לִמְצֹא תְּרוּפָה לְמַכָּתוֹ כִּי רַבָּה הִיא, עַל כֵּן בָּאוּ חִלּוּקִים אֵלּוּ בְּמַקְרִיבֵי קָרְבָּן, כִּי הַכֹּהֵן הַמָּשׁוּחַ וְהַסַּנְהֶדְרִין נְגִיחָתָם עוֹשָׂה רֹשֶׁם גָּדוֹל, הֵן בֶּאֱמוּנוֹת אֱלֹהִיּוֹת הֵן בְּזוּלָתָם, עַל כֵּן קָרְבָּנָם פָּר, שֶׁנְּגִיחָתָן גְּדוֹלָה וּמְסֻכֶּנֶת יוֹתֵר מִנְּגִיחַת כֶּבֶשׂ אוֹ עֵז. אֲבָל שְׁאָר יָחִיד אֵין נְגִיחָתוֹ כָּל כָּךְ גְּדוֹלָה, עַל כֵּן קָרְבָּנוֹ כֶּבֶשׂ אוֹ עֵז אוֹ אַיִל, וְדַוְקָא בְּעָשִׁיר אֲשֶׁר יַעֲנֶה עַזּוֹת וְסוֹמֵךְ עַל כִּי כַבִּיר מָצְאָה יָדוֹ וְכִי רַב חֵילוֹ, מְנַגֵּחַ צָפוֹנָה וָנֶגְבָּה לֹא יָשׁוּב מִפְּנֵי כֹל. אֲבָל הֶעָנִי כִּי אָזְלַת יַד כֹּחוֹ, עַל כֵּן אֵין נְגִיחָתוֹ כָּל כָּךְ גְּדוֹלָה, וְדוֹמֶה לְעוֹף הַמַּכֶּה בִּכְנָפָיו לְיָמִין וְלִשְׂמֹאל, עַל דֶּרֶךְ שֶׁמְאֵבֶר, שָׂם אֵבֶר לָעוּף וְלִקְפֹּץ וְלִמְרֹד בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. עַל כֵּן קָרְבָּנוֹ תּוֹרִים וּבְנֵי יוֹנָה, כִּי הוּא בְּעַצְמוֹ מִן הַנִּרְדָּפִים כְּמוֹ הַתּוֹרִים, וְאַף עַל פִּי כֵן הוּא מַכֶּה בְּזוּלָתוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ויקרא כו לו) ״וְרָדַף אֶתְכֶם קוֹל עָלֶה נִדָּף״. כִּי הֶעָלֶה עַצְמוֹ נִדָּף מִן הָרוּחַ הַמַּכָּה בּוֹ, וְאַף עַל פִּי כֵן הוּא רוֹדֵף וּמַכֶּה בְּזוּלָתוֹ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בִּמְקוֹמוֹ. וּלְפִי שֶׁהַכְּנָפַיִם מְקוֹם הַחֵטְא, עַל כֵּן נֶאֱמַר ״וְשִׁסַּע אֹתוֹ בִכְנָפָיו״. וּבְדַלֵּי דַּלּוּת הֶחָשׁוּב כְּמֵת כְּאִלּוּ אֵין בּוֹ נֶפֶשׁ הַחִיּוּנִי, עַל כֵּן קָרְבָּנוֹ עֲשִׂירִית הָאֵיפָה סֹלֶת מִן הַצְּמָחִים שֶׁאֵין בָּהֶם רוּחַ חִיּוּנִי כְּלָל.

נחתו. נזרקו ל' נחת נופל בנטיית קשת ולפי שעל ידי דריכת הקשת נזרקים החצים כתיב נחתו בי וכן (שמות ט״ו:ט׳) אריק חרבי היה לו לכתוב אריק תערי אלא לפי שכשמוציאין חרב מתערה התער ריק ממנה לכך תולה הריקות בחרב וכן (לעיל י"ח) ונחתה קשת נחושה ואין הנו"ן שורש בתיבה שאם היתה שורש היה לו לומ' ננחתו בי אבל נו"ן של נחתו וכן של ותנחת אינ' שורש ונופל' לפרקים כמו ונו"ן של נגף, נשך, נדר, נקם, כשמתפעל יאמר ניגף נישך נידר ניקם כמו ננגף ננשך ננדר ננקם שהדגש בא בתיבה במקום נו"ן, וכן עלה נדף (ויקרא כ"ז), עיני נגרה (איכה ג׳:מ״ט) כמו ננדף ננגרה כן יאמר נחתו כמו ננחתו וכן ונחתה קשת נחושה (ש"ב כ"ה) כמו וננחתה שדרך החי"ת להתנהג כמנהג דגשות ברוב מקומות כגון כחש לו וממשקל דגוש כמו דבר מגזרת וידבר כך כחש מגזרת ותכחש שרה (בראשית י״ח:ט״ו) ולא יאמר כיחש כאשר יאמר מן המברך ברך ולא יאמר בירך כאשר יאמר דיבר לפי שאין דגשות ניכר ברי"ש אבל בחי"ת ניכר דגשות וכן (דברים ל"ב) שיחת כמו כיפר דיבר אף כאן יאמר נחתו כמו נגשו נתנו מגזר' נחת נתן נגש והנו"ן יסוד נופל לכנס דגש במקומה כשהיא מתפעל וכן (שמואל א ב׳:ד׳) קשת גבורי' חתים מגזרת נחת וחתת כאשר יאמר מן נסב סבב מן נשם שמם ונשמו דרכיהם (ויקרא כ״ו:ל״ב) ושממו עליה (שם) וכן בלל נבל כי שם בלל ה' ונבלה שם שפתם (בראשית י״א:ז׳) כן יאמר נחת וחתת בלשון פעל:

דלא משקף - אינו חבוט בשמן לנפצו. משקף לשון עלה נדף (ויקרא כ״ו:ל״ו) טרפא דשקיף נחבט: