וְהָאָרֶץ֩ תֵּעָזֵ֨ב מֵהֶ֜ם וְתִ֣רֶץ אֶת־שַׁבְּתֹתֶ֗יהָ בָּהְשַׁמָּה֙ מֵהֶ֔ם וְהֵ֖ם יִרְצ֣וּ אֶת־עֲוֺנָ֑ם יַ֣עַן וּבְיַ֔עַן בְּמִשְׁפָּטַ֣י מָאָ֔סוּ וְאֶת־חֻקֹּתַ֖י גָּעֲלָ֥ה נַפְשָֽׁם׃
מחוקקי יהודה; יהל אור
(א) וכן אמר הח' ז"ל (ס' צחות אות בי"ת) "ויש בית נוסף" כמו "יען וביען" (ויקרא כ"ו מ"ג) "בראשונה" (למטה י"ג ד') "הנו ראשונה", (פי' שבי"ת בראשונה נוספת וכאלו נכתב ראשונה):
רמב"ן
שבת לה' לשם ה' כשם שנאמר בשבת בראשית לשון רש"י (רש"י על ויקרא כ״ה:ב׳) ורבותינו לא כך נתכוונו במדרשם כי כל השבתות גם המועדים לשם ה' הן ולא יאמר באחד מהם "לה'" אבל אמר (ויקרא כ״ג:כ״ד) "יהיה לכם שבתון" ואמר ביום הכפורים (שם לב) "שבת שבתון הוא לכם" ולשון הברייתא בתורת כהנים (פרק א ב) שבת לה' כשם שנאמר בשבת בראשית כך נאמר בשביעית שבת לה' אבל פירוש "שבת לה' אלהיך" האמור בשבת בראשית (שמות כ י) כי בו שבת וינפש ועל כן לא תעשה כל מלאכה ולכך אמרו כי כן נאמר בשמיטה כי היא שביעית בשנים והנה בכאן עוררו אותנו בסוד גדול מסודות התורה כבר רמז לנו ר"א שכתב וטעם שבת לה' כיום השבת וסוד ימות עולם רמוז במקום הזה וכוף אזנך לשמוע מה שאני רשאי להשמיעך ממנו בלשון אשר אשמיעך ואם תזכה תתבונן כבר כתבתי בסדר בראשית (בראשית ב ג) כי ששת ימי בראשית הם ימות עולם ויום השביעי שבת לה' אלהיך (שמות כ ו) כי בו יהיה שבת לשם הגדול כמו ששנינו (תמיד פ"ז מ"ד) בשביעי מה היו אומרים מזמור שיר ליום השבת לעתיד לבא שכולה שבת ומנוחה לחיי העולמים והנה הימים רמז לאשר ברא במעשה בראשית והשנים ירמזו לאשר יהיה בבריאת כל ימי עולם ועל כן החמיר הכתוב בשמיטה יותר מכל חייבי לאוין וחייב הגלות עליה כמו שהחמיר בעריות (ויקרא י״ח:כ״ח) שנאמר אז תרצה הארץ את שבתותיה (ויקרא כ״ו:ל״ד) והחזיר הענין פעמים רבות כל ימי השמה תשבות (שם שם לה) ונאמר והארץ תעזב מהם ותרץ את שבתותיה (שם שם מג) וכן שנינו (אבות פ"ה מ"ט) גלות באה על עינוי הדין ועל עוות הדין ועל שמיטת הארץ מפני שכל הכופר בה אינו מודה במעשה בראשית ובעולם הבא וכן החמיר הנביא וגזר גלות על שלוח עבדים בשנה השביעית שנאמר (ירמיה לד יג יד) אנכי כרתי ברית את אבותיכם וגו' מקץ שבע שנים וגו' כי גם בעבד שביעית כיובל כו' והיובל יודע עוד מבראשית עד ויכולו כי ישובו ביובל הכל איש אל אחוזתו ואיש אל משפחתו כי הוא מוסד המאמין יחריש וזהו שנאמר ושבתה הארץ שבת (כאן) וקראתם דרור בארץ (ויקרא כ״ה:י׳) כי היא ארץ החיים הנרמזת בפסוק הראשון (בראשית א א) שבה נאמר והארץ אזכור (ויקרא כ״ו:מ״ב) וכבר זכרתי זה פעמים ושמא לזה רמזו רבותינו (ר"ה כא) באמרם חמשים שערי בינה נבראו בעולם וכולם נמסרו למשה חוץ מאחד כי כל שמיטה שער בית אחד והנה הודיעוהו כל ההויה מתחילה ועד סוף חוץ מן היובל קדש:
מגלה עמוקות
ענין פרשת מרה אחר שירה ולמה נצטוו במרה על שבת ודינים ופרה אדומה. מן המבואר ומן הידוע שבשעה שמכרו השבטים אה יוסף הצדיק נגזר עליהם גלות מדה כנגד מדה הם דחו צדיק מארץ החיים וגרמו שיוסף הורד מצרים ופגמו באות ברית קודש ז"ש ויתנכלו אותו להמיתו על אות ברית קודש לפיכך מכרם הקב"ה (שם קו) ביד גוים וימשלו בהם השונאים וכל הד' גליות באו מעון יוסף כמ"ש (עמום ב) על שלשה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנה על מכרם בכסף צדיק גרמו ד' גליות בשעה שיצאו ישראל ממצרים עדיין לא נתקן חטא של יוסף אלא שזכר להם הקב"ה את ברית אי"ו והוציאם משם ביד רמה ומשה כשראה כל ישראל עסוקים בביזת מצרים ואחד מהם לא נתן לב לדעת להוציא צדיק מארץ טמאה משה רבינו שידע פגימתן תיקן עוות זה והוציא ארונו של יוסף ממצרים (משלי י) חכם לב יקח מצות ז"ש וחמשים עלו בני ישראל שהיו מזויינין ומחונכין בכסף כמ"ש (בראשית יד) וירק את חניכיו אבל משה ויקח משה את עצמות יוסף ואז ויסעו מסוכות ולולי שהוציא הצדיק מארץ טמאה לא יוכלו לצאת ולנסוע מסען ולכן כשבאו לים לא יוכלו לצאת עד שראו ארונו של יוסף וינס והיו ב' ארונות הולכים זה לצד זה ואמרו קיים זה מה שכתוב בזה,. אצל מכירה אמרו נסעו מזה ועתה תקנו ז"ה אלי ואנוהו. כשבאו למרה עמדה מד"הד לפני הקב"ה רב"שע האיך אלו יוצאין מן הגלות כתבת בתורתיך כי (ויקרא כו) שבע על חטאתם יש להם לסבול על הברית הקודש הזה שחללוהו ודחוהו לארץ טמאה א"ל הקב"ה מתנה טובה יש בבית גנזי ושבת שמה והוא תכפר עליהם אם ישמרו אותה ע"כ אמרה תורה בדברות ראשונות (שמות כ) כי ששת ימים עשה י"י ובאחרונה אמרה תורה (דברים ה) כי עבד היית וגו' ע"כ צוך י"י אלהיך לעשות את יום השבת אי' בזוהר חדש שבשמירה שבת יתוקן ההוא צדיק ולכן תיקן יוסף שבת במצרים כמ"ש על פסוק (בראשית מג) טבות טבח והכן שע"ש היה והיה ביום הששי והכין על שבת וכן משה שהיה דיוקנא של יוסף אתמר עליה וזה לך האות שהקב"ה העמידו לתקן אות דיליה לכן יחד במצרים את יום השבת כדאיתא במד' שלא יעשו יום א' בשבוע מלאכה ועז"א ישמח משה במתנת חלקו כי כל ישראל נטלו חלקם בביזה והוא חכם לב יקח מצות כי שקולה שבת נגד כל המצות גם כל העולם לא נברא אלא לצוות לזה ועומד על עמוד א' צדיק שמו וע"כ כשבאו למרה וקטרגו על עון יוסף הצדיק נתן להם הקב"ה שבת לתקן חטא זה ומ"ש דינים סדר (שמות כא) ואלה המשפטים מתחלה כי תקנה עבד עברי הוא ג"כ סוד מכירת יוסף ולפי שזה גרם להם ג"כ עשיית עגל שזרק משה טס של כסף שהיה כתוב בו עלה שור ואותו טס לקח מיכה וזרק לתוך האש ויצא העגל בזה נמצא שפיר קטרגה מד"הד לפני הקב"ה הלא גם עון עגל הכל יבא עבור עון יוסף ואין להם תיקון לישראל באותו עון לכן הקדים הקב"ה רפואה קודם למכה פרה אדומה כי תבא אמה ותקנח את בנה ויש תיקון לאותו עון גם בענין פרה נרמזין ד' מלכיות כדאיתא בזוהר הרי שהראה להם הקב"ה אם לא יתקנו מעשיהם יבואו לידי גלות אדומה זה בבל וכו' ולכן מיד הזהיר על שבת שאמר הקב"ה עד אנה מאנתם לשמור מצותי שהיא שקולה נגד כל התורה ורמז בכאן כשלא ישמרו השבת סופם לצווח ד' פעמים עד אנה בד' גליות כדאיתא במדרש פ' שלח לך וכן רמז ירמיהו (ירמיה יז) השמרו בנפשותיכם אל תשאו משא ביום השבת והבאתם בשערי ירושלים שישאו משא בין ד'גליות על שלא שמרו את השבת ולפי שהצדיק נכנס בירושלים של מעלה כמ"ש (תהלים קיח) זה השער לי"י צדיקים יבואו בו לכן אמר להם (ירמיה יז) אם לא תשמעו לי וגו' והצתי אש בשעריה ואכלה ארמנות ירושלים מדה כנגד מדה ולכן ארז"ל בראשונה ובשניה חרב הבית במוצאי שבת ובמוצאי שביעית ומשמרתו של יהויריב היה רומז על סוד זה שבשביל חילול שבת חזרו ופגמו באות ברית קודש ז"ש מוצאי שבת שיצאו מכלל מדת יסוד שהוא יוסף הצדיק גם מוצאי שביעית שיצאו מכלל מלכות שהיא שמיטה והיא נקראת שמיטה (דברים טו) מקץ שבע שנים תעשה שמיטה ומשמרתו של יה"ו ריב היה שפגמו בסוד יסוד דכלל תלת אתוון יו"ד ה"א וא"ו שהוא סוד ט"ל בסוד (שיר ה) שראשי נמלא ט"ל כי מלוי זה עולה ט"ל לקבליהון ל"ט רצועות של מלקות ול"ט אבות מלאכות כמ"ש (ירמיה ב) עוד אריב אתכם נאם י"י ואת בני בניכם אריב ועל כן נפל בפומייהו אילייא ביום א' שיר של יום ד' (תהלים צד) יגודו על נפש צדיק ודם נקי ירשיעו בכאן נגלה לנו דבר גדול שהראה הקב"ה שחטא חורבן הבית גרם עון מכירת יוסף ומה שהיה זה שיר של רביעי בשבת שבו נתלו המאורות כי (שם צז) אור זרוע לצדיק גם דבור זכור את יום השבת אע"פ שהוא פותח בי' לפי שהוא יום ז' מ"מ הוא דבור רביעי לי' דברות וגלו אז ע' שנה (ויקרא כו) אז תרצה הארץ א"ת שבתותי"ה ולכן (שם) והארץ תעזב מהם ז' תגין על ז' (משלי כד) כי שבע יפול צדיק חטאו בצדיק שהוא שבע לכן שבע על חטאתיכם. איתא בזוהר פ' וישב שבגלות האחרון הזה מחויבין להיות י"פ כ"ב כמו שהיה בגלות מצרים במצרים ראוים היו להיות עבור יוסף ר"ך שנה כי י' אחים מכרוהו והיה מופרש מן אביו כ"ב שנה הרי י"פ כ"ב ר"ך וי' אחים במיתתן שם לקחו י' שנים ולא היה רק רד"ו כמ"ש יעקב לבניו שמעתי שנצנצה בו רוח הקודש שבשביל יוסף הוא רד מצרימה אמר רד"ו שנה וכן אתמר (שמואל א טו) סורו רד"ו מתוך העמלקי רמז קא רמז שגם אצל עמלק נהיה רד"ו ז"פ רד"ו שבע על חטאתם. וכמו שבמצרים הפרנסה באה מן יוסף (בראשית מז) ויכלכל יוסף וגו' כי הוא נקרא (מלכים א ד) כ"לכ"ל ועתה בא משה ויקח עצמות יוסף ומכוחו אכלו המן וניתן להם השבת בתוך המן כי מן שבת יוצאת הפרנסה לעולם ולכן אין מילה בלא שבת לפי שתיקון מילה ברית קודש הוא שבת: