וְאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֨ר יִתֵּ֧ן שְׁכָבְתּ֛וֹ בִּבְהֵמָ֖ה מ֣וֹת יוּמָ֑ת וְאֶת־הַבְּהֵמָ֖ה תַּהֲרֹֽגוּ׃
ברכת אשר
וקשה לי, מדוע הדרשן שב"תורת כהנים" דורש את המיעוטים השונים דווקא בסדר המובא כאן. כלום רובע ונרבע, למשל, שכיח מן הנעבד, וכן הלאה? (פ' ויקרא תש"ס) וראה "תורה תמימה" (אות יג) שכתב (על־פי תמורה כח ע"ב): ממעט רובע ונרבע מ"מן הבהמה", משום דגבי רביעה כתיב "בהמה" - "ואיש אשר יתן שכבתו בבהמה" (להלן כ, טו), ונעבד ממעט מ"מן הבקר", משום דגבי נעבד כתיב "בקר" - "וימירו את כבודם בתבנית שור" (תהלים קו, כ), ומ"מן הצאן" יליף מוקצה, היינו שייחדוהו לעבודה זרה משום דכידוע היה אז הנהוג לעבוד לטלה דהיינו צאן, כמבואר בפרשת בא בפסוק "משכו וקחו לכם צאן" (שמות יב, כא), ולכן יש לומר דעל־פי רוב היו מיני הצאן מוקצים ומיוחדים לעבודה זרה, ולכן דריש מ"מן הצאן", להוציא את המוקצה.
שערי תורת ארץ ישראל
עונש מניין ואיש אשר יתן שכבתו בבהמה מות יומת את יליף דמיהם בם כו'. — צ"ל: את יליף הריגה מהריגה (פי' כתיב בבא על הבהמה ואת הבהמה תהרוגו, ויקרא כ' ט"ו, וכתיב במסית כי הרוג תהרגנו, דברים י"ג ט"ז, ומסית נסקל) הזהרה לנשכב מניין ר' ישמעאל מן אתריה (פי' מלא יהיה קדש) ור"ע מן אתריה (פי' שדורש לא תתן שכבתך לא תתן שכיבתך וכן מפורש בספרא) כו' עונש לנשכב בין על דר' ישמעאל בין על דר"ע לית משכח ת"ל (שמות כ"ב י"ח) כל שוכב עם בהמה מות יומת אם אינו ענין לשוכב תנהו ענין לנשכב וכתיב (פי' סמוך לו) זובח לאלהים כו' שכב את הזכר ונשכב ממנו על דעתיה דר"ע אינו חייב אלא אחת על דעתיה דר' ישמעאל חייב שתיים שכב את הבהמה ונשכב הימנה ע"ד דר"ע אינו חייב אלא אחת ע"ד דר' ישמעאל חייב שתים שכב את הזכר ואת הבהמה בין ע"ד דר"ע בין ע"ד דר' ישמעאל חייב שתים נשכב מן הזכר ומן הבהמה ע"ד דר' ישמעאל אינו חייב אלא אחת ע"ד דר"ע חייב שתים שכב שני זכרים כאחת כו'.
הון עשיר
הרובע והנרבע. וכסדר הזה נשנה בכולהו ש"ס, וקשה דבקרא הנרבע קודם לרובע בין באזהרה בין בעונש (ויקרא כ, טו-טז) וכן התנא בפ' ארבע מיתות (פ"ז מ"ד) ובפ' א' דכריתות (מ"א) סדרם הפך סדר משנה זו, דקתני הבא על הזכור ועל הבהמה והאשה המביאה את הבהמה עליה, כסדרא דקרא. וי"ל דהואיל וזו הוא הפעם הראשון שנזכר רובע ונרבע במתניתין, והוצרך להקדים רובע לנרבע מהטעם שאכתוב בדבור דלקמן משום הכי בכל דוכתי דמיירי ברובע ונרבע והוא הכלב או כיוצא בו הרובע או נרבע, הקדים הרובע לנרבע כי הכא. אבל היכא דמיירי באיש ואשה החוטאים עם הבהמה, כגון בפ' ארבע מיתות ודכריתות, דבעונש האיש והאשה קמיירי ולא בעונש הבהמה, הקדים האיש לאשה כסדרא דקרא. ואי בעית אימא דהקדים רובע בכל מקום לנרבע לרמוז מאי דאיתא בש"ס (דף טו.) דכולל התנא בלשון רובע אחד רובע איש ואחד רובע אשה, והוא דמן הסתם הרובע רובע לאשה, ולהיות כי נשנה במשנה בראשונה במקום שהיה צריך לשנות הבהמה החוטאת עם האיש כפי סדר הפסוק, ש"מ דבכה"ג נמי איירי בשור או כיוצא בו הרובע לאיש מאחריו: