פרשנות מצטטת על ויקרא כ:יח

הלכות נדה
ואשה כי תהיה זבה דם יהיה זובה בבשרה שבעת ימים תהיה בנדתה ולמדו חכמים ממדרש הפסוקים שלא בכל מקום שתזוב ממנה דם טמאה אלא דוקא דם הבא מן המקור ברייתא בת"כ כתבה הרי"ף בפ' ב' דשבועות והרא"ש בסוף נדה וזה לשונו ואשה כי תהיה זבה יכול אפי' זבה מ"מ תהא טמאה תלמוד לומר והיא גלתה את מקור דמיה לימד על הדמים שאינם אלא מן המקור:

ומ"ש ולא כל דם הבא מן המקור טמא אלא דוקא ה' מיני דמים גז"ש יכול על כל מראה זוב תהא טמאה תלמוד לומר דם ואין דם אלא אדום כשהוא אומר דמיה מלמד שדמים הרבה טמאים בה האדום והשחור וכקרן כרכום וכמימי אדמה וכמזוג ומפרש טעמא בפרק כל היד (נדה יט.) משום דאמר קרא דמיה דמיה הרי כאן ד' פי' משום דוהיא גלתה את מקור דמיה הרי כאן שנים וטהרה ממקור דמיה הרי כאן שנים הרי ד' והא אנן חמשה תנן האי שחור אדום הוא אלא שלקה:

תלמוד לומר. בויקרא כ' "והיא גלתה את מקור דמיה", ד"את דמיה" היל"ל, ואמר "מקור" להורות דאין הדם מטמא אלא הבא מן המקור: