וְלֹ֤א תֵֽלְכוּ֙ בְּחֻקֹּ֣ת הַגּ֔וֹי אֲשֶׁר־אֲנִ֥י מְשַׁלֵּ֖חַ מִפְּנֵיכֶ֑ם כִּ֤י אֶת־כָּל־אֵ֙לֶּה֙ עָשׂ֔וּ וָאָקֻ֖ץ בָּֽם׃
רמב"ם
יוצאין בביצת החרגול ובשן שועל כו': חרגול מין חגב את החרגול למינהו (ויקרא י״א:כ״ב) וזה יועיל לחולשת עצבי הירכים בסגולה: ושן של שועל יעשה לשינה ומי שיקח שן של שועל חי ויתלה אותו על מי שארך שנתו תקיצו ואם לוקח משועל מת יעשה להפך וכמו כן יזמו בעלי סגולות כי כשיוקח מסמר מעץ הצלוב ויתלה אותו על גרגרת מי שיש בו קדחת שלישית יועיל לו. והלכה כרבי יוסי כי העיקר אצלנו כל שיש בו משום רפואה אין בו משום דרכי האמורי ועל זה לא אמר הכתוב ולא תלכו בחוקות הגוים (שם כ):
ביאור
ולא תלכו בחוקות גויהם. (בפרשת אחרי) כתיב כמעשה ארץ מצרים וגו' לא תעשו וכמעשה ארץ כנען וגו' לא תעשו ובחקותיהם לא תלכו. (בסו"פ קדושים) כתיב ולא תלכו בחקות הגוי אשר אני משלח מפניכם וגו'. והרמב"ם ז"ל (בסה"מ לאוין ל') הביא מצוה זו מקרא דפרשת קדושים. וכן החנוך נמשך בזה אחר הרמב"ם ז"ל. ולא מנה לאו זה אלא בפרשת קדושים (מצוה רס"ב) עיי"ש. וכן בסמ"ג (לאוין נ') כתב עיקר לאו זה מקרא דפרשת קדושים. אלא שאח"כ כתב שנשנה לאו זה ג"כ בקרא דובחקותיהם לא תלכו שבפרשת אחרי. ובקרא דהשמר לך פן תנקש אחריהם שבפרשת ראה עיי"ש. ולשונו שם לקוח מדברי הרמב"ם ז"ל (בפי"א מהלכות ע"ז ה"א) עיי"ש. וגם מלשון רבינו הגאון ז"ל הכי משמע דכוונתו לקרא דפרשת קדושים. והוא תמוה לכאורה. אמאי נקטו קרא המאוחר (דפרשת קדושים) ולא נקטו מהמקרא המוקדם (בפרשת אחרי). וגם במנין המצות הקצר להרמב"ם (בריש חבורו הגדול) דקדק למינקט לאו זה רק מקרא המאוחר בפרשת קדושים עיי"ש. וכפי הנראה כוונתם ז"ל בזה. משום דקרא דובחקותיהם לא תלכו דפרשת אחרי יש מקום לפרש דלא קאי אלא על העבירות ואיסורים המפורשים בתורה. כמו העריות הכתובות בההיא פרשה. וכדמסיים נמי קרא (בסוף פרשת העריות) אל תטמאו בכל אלה כי בכל אלה נטמאו הגוים וגו' ושמרתם את משמרתי לבלתי עשות מחקות התועבות אשר נעשו לפניכם וגו'. וא"כ יש מקום לומר דגם קרא דובחקותיהם לא תלכו דראש הפרשה בחוקות אלו מיירי. אבל בקרא דפרשת קדושים דמסיים קרא אני השם אלקיכם אשר הבדלתי אתכם מן העמים וגו' ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי. משמע שרצה הקב"ה להבדילם לגמרי אפי' מנימוסיהם ומנהגיהם ודרכי האמורי אשר מצד עצמן אין בהן שום עבירה. וכמו שהביאו הרמב"ם ז"ל והסמ"ג שם מהספרא עיי"ש. וכן מבואר בכמה דוכתי. וזהו שכתב הרמב"ם (בריש פי"א מהלכות ע"ז) וז"ל אין הולכין בחוקות העכו"ם ולא מדמין להן לא במלבוש ולא בשער וכיו"ב שנאמר ולא תלכו בחוקות הגוי וכו'. אלא יהי' הישראל מובדל מהן וידוע במלבושיו ובשאר מעשיו כמו שהוא מובדל מהן במדעו ובדעותיו. וכן הוא אומר ואבדיל אתכם מן העמים וכו' עכ"ל עיי"ש. וזה מבואר עפמש"כ: