פרשנות מצטטת על ויקרא כ:כז

אמר אל הכהנים אחר שהזהיר את ישראל להיות קדושים הזהיר את הכהנים לשמור עצמם מן הטומאה לפי שהם משרתיו ובני ביתו וביום שהוקם את המשכן נאמרה פרשה זו משום שבו ביום הוזקקו לעבודה. ונסמכה פרשת אוב וידעוני לפרשת אמור אל הכהנים לומר לך שמן הדין יש לרגום שואל באוב וידעוני כי אין צורך לישראל בהם אלא אם באת לשאול, אמור אל הכהנים והם ישאלו לך באורים ותומים. תנחומא.

העושה אוב או ידעוני ברצונו בזדון חייב כרת ואם היו שם עדים והתראה נסקל היה שוגג מביא חטאת קבועה. הנה במשנה סנהדרין נ"ג וס"ה וכיו"ב אי' בעל אוב וידעוני בסקילה ורבינו כתב העושה אוב וחסר מעשה אוב ומעשה ידעוני כי אוב נקרא העושה אלה, אבל במשנה דנאמר בעל אוב ובתורה לא נאמר רק אוב ולמה נאמר בעל באוב ולא במכשף וכיו"ב, ובמקרא מצינו בעלת אוב אשת בעלת אוב שמואל א' כ"ח, ונראה כי אוב שם הקסם ואל תפנו אל האובות נאמר שלא נפנה על הקסם ובתרגום שאמר על אובות וידעוני בידין וזכורו בפרשת קדושים ובשמואל בתרגום יונתן שם אתתא דידעה לאסקעו בידין, ונאמר בזה להבין להלן ה"ב כמ"ש לעיל בס"ד, והנה אמר העושה וכו' בחר בלשון זה ולא כלשון המשנה בעל אוב וידעוני להעיר דצריך במעשה לחייבו חטאת, ועי' בלח"מ שכתב לדייק בלשון בעל ידעוני במעשה שכתב הרמב"ם בהל' שגגות דיש ידעוני במעשה ושלא במעשה ובזה מתרץ שלא יהיו דברי רמב"ם נגד הסוגיא ס"ה דאף לר' יוחנן רק לר' עקיבא הוי ידעוני בחטאת עיי"ש, והנה בהל' זאת נאמר העושה אוב וכו' ובה"ב כיצד מעשה הידעוני וכו' ומקטיר וכו' וידבר בפי' וכו'.
והנה כמ"ש בפ' הקדום למסקנא דסוגיא דשם לר"י לרבנן עקימת שפתי' במאי דלא תליא בלב הוי מעשה כן נראה לדעת הרמב"ם ועי' בתוס' שם שמחלקין בין דיבור ודיבור עיי"ש, אבל לדעת רבינו י"ל כן כמ"ש לעיל והנה בגמ' איתא בידעוני והוא מדבר מאליו ובתו"כ קדושים פרשה ט' מי"ג אוב זה פיתום המדבר משחיו וידעוני המדבר בפיו, כן לשון המשנה ונראה שמפרש מדבר מאליו שנראה כך כמ"ש בפי' משנה שם לפרש הכל לפי הדמיון וכמובא בלח"מ וא"כ הוי ידעוני בדיבור בלבד כמעשה לענין חטאות כמו לענין מלקות לעיל בפ' הקדום.

בני אהרן. דרשו רז"ל ולא בנות אהרן, שאין אזהרת טומאת מת בנשים, וטעם הדבר כתבתי בסדר צו לפי שהנשים גרמו מיתה לעולם. ומה שנסמכה פרשה זו של כהנים לפסוק אוב וידעוני, אמרו במדרש צפה הקב"ה שעתיד שאול למלוך על ישראל ולהרוג נוב עיר הכהנים ולדרוש אוב וידעוני, שנאמר (שמואל א כ״ח:ז׳) ויאמר שאול לעבדיו בקשו לי אשת בעלת אוב ואלכה אליה ואדרשה בה, זה שאמר הכתוב (ישעיהו ח׳:י״ט) וכי יאמרו אליכם דרשו אל האובות ואל הידעונים המצפצפים והמהגים הלוא עם אל אלהיו ידרוש בעד החיים אל המתים, אמר להם אם יאמרו לכם אומות העולם הניחו את האלהים בשמים ודרשו אל האובות ואל הידעונים, אמרו להם הלוא עם אל אלהיו ידרוש, האם ישראל יניח אלהיו וידרוש אל המתים, כשם שאמר אליהו לאחזיהו (מלכים ב א׳:ו׳) המבלי אין אלהים בישראל אתה שולח לדרוש בבעל זבוב אלהי עקרון, למה נדרוש אל המתים, לאלהות מתים (תהילים קט״ו:ה׳) פה להם ולא ידברו עינים להם ולא יראו, בעד החיים, שכתוב בו (ירמיהו י׳:י׳) הוא אלהים חיים ומלך עולם. אם תאמר ממי נדרוש, הרי הוא אומר (דברים י״ז:ט׳) ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם ודרשת. א"ר יהושע דסכנין בשם רבי יהושע בן לוי הראה לו הקב"ה למשה דור דור ודרשיו דור דור ופרנסיו דור דור ומלכיו, והראהו שאול המלך הוא ובניו נופלים בחרב, אמר לפניו רבש"ע מלך ראשון שיעמוד ידקר בחרב, אמר לו אמור אל הכהנים בני אהרן עד כאן. ובסדר שופטים אבאר לך בעז"ה ענין בעלת אוב כי יש שם דעות וחלוק סברות.

שוכב עם בהמה בסקילה - הא ילפינן לה בהאי פרקין מדמיהם בם דכתיב בם בפרשת קדושים תהיו וגמרי' לה מאוב וידעוני דכתיב בהו באבן ירגמו אותם דמיהם בם (ויקרא כ׳:כ״ז):