פרשנות מצטטת על זכריה ד:א

ואל ישעו בדברי שקר. וְאַל יֶהֱגוּ וִידַבְּרוּ תָמִיד בְּדִבְרֵי רוּחַ לֵאמֹר, נֵלְכָה נִזְבְּחָה; וְדוֹמֶה לוֹ "וְאֶשְׁעָה בְחֻקֶּיךָ תָמִיד" (תהילים קי"ט); "לְמָשָׁל וְלִשְׁנִינָה" (דברים כ"ח), מְתַרְגְּמִינָן "וּלְשׁוֹעֵי"; וַיְסַפֵּר – "וְאִשְׁתָּעִי"; וְאִי אֶפְשָׁר לוֹמַר ישעו לְשׁוֹן "וַיִּשַׁע ה' אֶל הֶבֶל", "וְאֶל קַיִן וְאֶל מִנְחָתוֹ לֹא שָׁעָה" (בראשית ד'), וּלְפָרֵשׁ אַל יִשְׁעוּ – אַל יִפְנוּ, שֶׁאִם כֵּן הָיָה לוֹ לִכְתֹּב וְאַל יִשְׁעוּ אֶל דִּבְרֵי שָׁקֶר אוֹ לְדִבְרֵי שָׁקֶר, כִּי כֵן גִּזְרַת כֻּלָּם, "יִשְׁעֶה הָאָדָם עַל עוֹשֵׂהוּ" (ישעיהו י"ז), "וְלֹא יִשְׁעֶה אֶל הַמִּזְבְּחוֹת", (שם), "וְלֹא שָׁעוּ עַל קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל" (שם ל"א), וְלֹא מָצָאתִי שִׁמּוּשׁ שֶׁל בֵּי"ת סְמוּכָה לְאַחֲרֵיהֶם, אֲבָל אַחַר לְשׁוֹן דִּבּוּר – כְּמִתְעַסֵּק לְדַבֵּר בְּדָבָר – נוֹפֵל לְשׁוֹן שִׁמּוּשׁ בֵּי"ת, כְּגוֹן: "הַנִּדְבָּרִים בְּךָ" (יחזקאל ל"ג), "וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה" (במדבר י"ב), "הַמַּלְאָךְ הַדּוֹבֵר בִּי" (זכריה ד'), "לְדַבֵּר בָּם" (דברים י"א), "וַאֲדַבְּרָה בְעֵדוֹתֶיךָ" (תהילים קי"ט), אַף כָּאן – אל ישעו בדברי שקר – אַל יִהְיוּ נִדְבָּרִים בְּדִבְרֵי שָׁוְא וַהֲבַאי:

נעור. מלשון הערה והקיצה כמו אשר יעור משנתו (לקמן ד׳):

ער א' עירובין דף ח'. רב ור' חייא ור' יוחנן אמרי מותר להשתמש תחת הקורה וכו' שם דף ט'. אמר אביי מסתברא מילתא דר' יוחנן תחת הקורה אבל בין לחיין אסור ורבא אמר בין לחיין נמי מותר אמר אביי מנא אמינא לה דאמר רב חמא בר גוריא אמר רב תוך הפתח וכו' אע"פ שאין בו ד' על ד' נריך לחי אחר להתירו ורבא התם דפתוח לכרמלית אבל לר"ה מאי שרי יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא אין מצא מין את מינו וניעור וכן איתא עוד הא לישנא בסוף הסוגיא שם גבי מבוי שרצפו בלחיין ע"ש. פירוש פתוח לכרמלית שהיא דומה לו נתערב בין הלחיין עם הכרמלית ונשתתף לו ונעשו רשות אחת כמו מין שמצא את מינו והקיצו להשתתף עמו ואסור לשמש בין הלחיין עד שיעשה לחי שחוצץ בינו לבינה ומפליגו ממנה וכו' פתוח לרשות הרבים שאינה ממינה אינה מתעבת עמה. ובבכורות דף כ"ב. כ"ג. מצא מין את מינו וניעור עכ"ל. בעירובין ובבכורות לא פירש"י על מלת וניעור. אכן בעבודה זרה דף ע"ג. האריך בזה הלשון ד"ה מצא מין את מינו וניעור וכו' ולשון ניעור כאיש אשר יעור משנתו (זכריה ד׳:א׳) כמו הניעור משנתו [אבות פרק ג'] וכל היכא דתנן מצא מין את מינו וניעור היינו פירושה ויש מפרשים וניעור נוער מתורתו ונדבק בחבירו ונתחזק וא"כ נוער מיבעיא לי' עכ"ל רש"י.