פרשנות מצטטת על זכריה ו:א

ע"ד הפשט ד' בנים היו לו לאהרן ראוין לישרף ז"ש ותצא אש מ"לפני ה'. ז"ש אחרי מות שני בני אהרן הלא הי' ראוי שימותו ד' לז"ה בקרבתם לפני ה' חנון ורחום ה' שלא מתו רק אלו השנים. ז"ש אחרי מופלג כי משה רבינו ע"ה ידע מרחוק מיתת נדב ואביהו משעה שבקש בעגל (שמות לב) זכור לאברהם ליצחק וליעקב איתא במדרש (פ' תשא) לפי שהיה צריך לזכור זכות עשרה וקחשיב אני ואהרן ופנחס אלעזר ואיתמר יהושע וכלב הרי ז' נחסרו עוד ב' לז"א זכור לאברהם וגו'. ע"ד הדרש כ"א הי' בידו חטא זולת חטא זה מכל חטא נברא קטיגור (מלאכי ג) בוער כתנור אש (ישעיה י) והיה אור ישראל לאש וקדושיו ללהבה כמו שמכל מצוה נברא מלאך א' כן מכל עבירה ז"ש אחרי מופלג שכבר נגזרה מיתה על בני אהרן. ז"ש (תהלים סח) נורא אלקים ממקדשיך. ז"ש כמין ב' חוטין יצאו ונחלקו לארבע להורות נתן בלבינו שלכל א' היו לו ב' חטאים ע"ד הרמז הקב"ה מאריך אפו וגבה דילי' ז"ש אחרי מות מופלג שהאריך להם אף אעפ"י שהם ב' גדולי הדור בני אהרן וגבה דילי' ר"ל חלק של הקב"ה שהיא הנשמה אבל הגוף חלק של ב' שותפין אב ואם לכן אמר בגמרא יוותרון בני מעוהי מדה כנגד מדהכי חלק של הקב"ה היא הנשמה אשר נפח בא"פו הוא מאריך להם אף ונוטל חלקו. ז"ש בקרבתם לפני ה' דרש לשון קרב ובטן ובני מעים שיוותרו בני מעייהו לפי שבלבם הרהרו לשון בקרב וכליות ז"ש לפני ה' שהיא הנשמה. על פי הקבלה כמין ב' חוטין על ב' נשמות של נדב ואביהוא שנחלקו אח"כ לד' נשמות נרמזים בר"ת אחרי מו"ת שנ"י בגימטריא נדב ואביהוא אליהו פנחס נחלקו לד' ז"ס סמיכות הפרשיות ולאיש אשר ישכב עם טמאה (נראה שר"ל שאז כשהרג פנחס את זמרי ששכב עם הטמאה זכה לנשמת נדב ואביהוא) או אחרי מופלג משעת עקידה של יצחק (בראשית כב) קח נ"א. לכן שני חוטין נחלקו לד' הן הן ב' קרני האיל או שני חוטין כי נדב ואביהוא היו לקבל מיכאל גבריאל אהרן לקבל רפאל ז"ש משל לרופא שנכנס לחולה כי עתה בזה היום היה אהרן במדרגת רפאל ונתנה לו הרפואה. וידוע כי ד' מלאכים במרכבה והם שנים ז"ש ב"ד בב"ד יהיה כמו שבקדושה יציאות השבת הקדושה שנים מיכאל וגבריאל שהם ארבע כן בקליפות ד' אינון והם שנים רק אף וחמה (משלי יז) וא"ח לצרה יולד ב"ד בהן שהן ד' כן בב"ד הקדושה ב' שהן ד' אין מתחילין בב"ד. או שרמזו החוטים שתים שהם ארבע על סוד יציאת השבת שהם סוד הנשמות שיוצאים מלמעלה כדאיתא בזוהר יומא דשבתא יומא דנשמתין בג"ד ישראל אמרי נשמת כל חי שתים כי הנשמות יוצאין זוגות זוגות מלמעלה והנה סוד שם בן ד' הוא תרין נוקבין ותרין דכורין אבא ואימא י"ה ברא וברתא ו"ה בג"ד קי"ל כב"ה (יבמות ד' ס) שמי שיש לו זכר ונקבה בן ובת קיים מצות פ"ו וכל מי שאין לו זכר ונקבה ממעט הדמות בדמותו ובצלמו ברא את האדם שהוא סוד ד' אתוון אלו והיכל העליון שהנשמו' יוצאין משם הוא היכל קודש הקדשים וחטא של נדב ואביהוא הי' שלא נשאו נשים ז"ש כמין ב' חוטים יצאו מבית קדשי הקדשים ונחלקו לארבע שהיה להם ליקח לכ"א בת זוג. או ב' חוטין על סוד ב' אותיות י"ה שפגמו בין איש לאשה שם יה נשתייר אש ואש ושרפן ומחצי השם נחלק לד' אותיות כי יוד הא בגי' כ"ו כמ"ש (תהלים קיח) מן המיצר קראתי יה ענני במרחב יה שהוא שלם ז"ש ב' חוטין מקדשי קדשים הם אתוון יה ונחלקו לד' או כמין ב' חוטין לרמוז שבשביל עון עגל מתו כמ"ש למשה (שמות לב) לך רד מגלותא לגלותא עד גלותא רביעאה הן הן ארבע מרכבות שראה זכרי' (זכרי' ו) יוצאת מבין שני ההרים וההרים הרי נחושת טורי דנחשא לכן הראה הקב"ה שבשביל זה מתו נדב ואביהו לכפר על הדורות שיהיו ישראל בין מראות נגעים שתים שהן ארבע שהן בשם ב' מלכיות בבל ואדום (שיר ב) קול דודי הנה זה ב"א ב"בל אדום שכל אחד מחריב בית (תהלים קלז) על נהרות בבל (שם) זכור ה' לבני אדום (ישעיה ח) והי' למקדש ולאבן נגף ולצור מכשול לשני בתי ישראל ונחלקו לד' (דברים לג) כי אש קדחה ב'א'פ'י ב"בל א"דום פ"רס יו"ן ז"ש (שיר ב) מדלג על ההרים הן הן ד' מלכיות (שם) הנה זה עומד אחר כתלינו על ב' בתי מקדשות לכן נחלקו החוטין שנים לד' ויצאו החוטין שנים מבית קדשי הקדשים לרמוז על ב' בתי מקדשות שנחרבו אח"כ נחלקו לד' כי ידיעות הטומאה ב' שהם ד':

במס' סוטה נמצאת אומר ששלשה מיני אבנים הקימו שנים עשר בירדן וכנגדן בגלגל וכנגדן בהר עיבל וק' הקמת אבנים אלו ג' פעמים ל"ל הלא בהקמת אותן אבנים בגלגל היה די לתשובת יהושע שאמר לבני ישראל (יהושע ד) כי ישאלון בניכם מחר את אבותם לאמר מה האבנים האלה והודעתם את בניכם לאמר ביבשה עברו ישראל את הירדן הזה ולמה הקימו האבנים האלה בשלשה מקומות אלו בדרך הדרש ענין שלשה מיני אבנים אלו רצה הקב"ה לזכות את העולם לידע קישור ג' עולמות כמו שהראה ליעקב (בראשית כח) סולם מוצב ארצה עולם השפל (שם) וראשו מגיע השמימה עולם הגלגלים (שם) ומלאכי אלקים עולים עולם המלאכים ונרמזין בפסוק ראשון של ההורה בראשית ברא אלקים עולם המלאכים שנקראו אלקים ואח"כ את השמים עולם הגלגלים ואת הארץ עולם השפל ומאחר שכל אחד מג' עולמות אלו נחלק לי"ב כמו שהראה הקב"ה ליעקב (שם) ויקח מאבני המקום שהיו י"ב אבנים ואח"כ אמר (שם) אין זה כי אם ביה אלקים שנעשו י"ב אבנים אלו אבן אחת והוא סוד [ז"ה] וזה שאמר ג' אבנים היו ג"כ אמת כי על ג' חלקי העולם דיבר כאן וע"כ צוה הקב"ה בהקמת אבנים אלו בג' מקומות אלו הראשונים הקים בירדן במקום שעמדו רגלי כהנים נגד עולם המלאכים (מלאכי ב) כי שפתי כהן ישמרו דעת וגו' כי מלאך י"י צבאות הוא והם הם מים העליונים ועל כן העמידו אותם במים שנים עשר אבנים כי כבר גזר הקב"ה הים לי"ב גזרים שעבר בתוכו י"ב שבטים (תהלים קכב) שבטי י"ה נגד מחנה שכינה העליונים (בראשית כת) והנה י"י נצב עליו שם של י"י יש לו י"ב צירופים האבנים השנים העמידם בגלגל נגד י"ב מזלות בעולם הגלגלים ומ"ש יהושע הטעם לאמר ביבשה עברו ישראל את הירדן וגו' על לקיחת האבנים מתוך הירדן ולא ממקום אחר אבל הקמת אבנים בעצמן להורות על עולם האמצעי והאבנים השלישית שהיו בהר עיבל הוא נגד עולם השפל שהוא נחלק על ברכה וקללה מורה הויה והפסד מצד מיניו הוא קיים ומצד אישיו הוא נפסד נגד זה היו שני הרים גריזים ועיבל גם הם חומר וצורה הן הן שני הרים שראה זכריה (זכריה ו) ארבעה מרכבות יוצאות מבין שני ההרים הן הן ד' יסודות שיצאו מן חומר וצורה כמ"ש הרב המורה וע"פ הקבלה הן הן שלשה עולמות בי"ע מתמן נחלק האדם על נפש רוח נשמה שנים עשר בירדן הוא נגד נפש שבא מן עשייה נקרא ירדן משם יורד דין לעולם כי הרע שם יותר מן הטוב ואח"כ הלכו לגלגל הוא נגד עולם היצירה תמן גלג"ל חוזר בעולם גי"מל ל"מד גי"מל ל"מד בגימ' מטטרו"ן ובהר עיב"ל כלול מג' עולמות ע"שייה י"צירה ב"ריאה ל"מגדל הפורח באויר תנא דידן דאמר נמצאת אומר שלשה מיני אבנים הם פליג אתנא ירושלמי א"ר חנינא פשוט לך ד' מיני אבנים שאבני המזבח שיהיו אבני מלון כי אבני מזבח נגנזו מיד לפי שהיו תשמישי קדושה ואבני המלון הוקבעו לדורות ואבני משה נכנסו עמהם לא"י וא"א לומר שנבנה עליהם מזבח לכן דעת הירושלמי שעם אבני המזבח היו ד' מיני אבנים ותנא דידן דעתו שאבני מלון הם אבני מזבח ולכן אמר תנא דידן ג' מיני אבנים להוציא דעת ירושלמי שא' שהיו ד' ומחלקותן כאן במחלוקת שם של ההוי"ה שהוא ג' אותיות עיקרו וה' כפולה ותנא דירושלמי קא חשיב ד' עולמות א'ב'י'ע' נגד ד' אותיות השם וכמ"ש לעיל פ' שופטים בענין מחלוקת ר' יהודא ורבנן רבנן א' ג' כהנים ור' יהודא אמר ד' ע"ש וכל העולם כלול מי"ב כי בעולם העשיה נקראין י"ב תחומין ועל זה אמר יעקב אין ז"ה כי אם בית אלקים בעולם עשייה י"ב ת"חומין נוטריקון בי"ת וביצירה י"ב גבולין ובבריאה י"ב שבטים שבטי י"ה עדות לישראל ובאצילות י"ב צירופים של שם ההוי"ה לדברי תנא דידן ל"ו אבנים היו ע"ז נגזרה גזירה על א"ה לבאר שחת שהיה להם ללמוד ולא למדו לכן וסדת אותם בסיד על עסקי סיד (ישעיה לג) והיו עמים משרפות שיד (שם מח) ל"וא הקשבת למצותי בו' ובא' מורה על זה שהיה להם לשמוע מה שהיה כתוב על ל"ו אבנים שלהם ולדברי ירושלמי שהיו ד' מיני אבנים לקבל ד' עולמות נמצא מ"ח אבנים היו (במדבר כד) מ"ח ז"ה שדי יחזה וכן מ"ח בריתות על כל מצוה ומצוה לכן נקרא גוף של אדם ג"יו ג' פעמים י"ו קבלו על עצמו על כל גוף מישראל ולכן (ב"מ נט) במ"ח מקומות הזהירה תורה על הגר ואמרי לה בל"ו הן הן תרי תנאי אלו מ"ד בל"ו מקומות הזהירה תורה על הגר נגד ל"ו אבנים אלו שכתבו עליה כל התורה כולה ומ"ד במ"ח ס"ל כדברי ירושלמי שהיו ד' מיני אבנים בכל אחד י"ב הרי מ"ח אבנים ולקבליהון עמדו (מגילה יג) מ"ח נביאים מישראל שבאו ממ"ח טיפין הנוטפות בג"ע בכל יום כמבואר בזוהר פרשת חיי שרה תנן התם בד' פעמים בשנה בכל יום עדו מנטף על הגן ונהר גדול מתחלק לד' ראשים ומ"ח טיפין מנטף בכל יום הן הן אותיות של מ"ח בי"ב צירופי ההוי"ה ונמצאבד' עולמות בכל עולם מ"ח אותיות הרי (ישעיה כח) צ"ו לצ"ו ר"ל ב"פ א"ל אדנ"י:

ויסר מעלינו את הנחש. היה לו לומר הנחשים, אבל הזכירו בלשון יחיד כי ירמוז לנחש שלמעלה, הוא הכח הממית הוא שר המדבר ששם דירת הנחשים השרפים, וזהו לשון מעלינו ולא אמר ויסיר ממנו כלשון (במדבר יד) סר צלם מעליהם, ומזה תבין (זכריה ו) וההרים הרי נחשת, שהזכיר הרב המורה בפרק עשירי, הוא ההר הגדול שעתיד להיות לפני זרובבל למישור.