פרשנות מצטטת על זכריה ו:ג

ספר הזוהר [פקודי רל"ז א'] פרה אדומה תמימה בגין לאכפייא כל אינון סיטרי מסאבי דלא ישלטון. <תרגום - "פרה אדומה תמימה" שהיא כדי להכניע כל אלו צדדי הטומאה שלא ישלטו>. אמר ליה רבי אבא והא פרה קדישא איהי דכייא איהי ואמאי. <אמר לו רבי אבא והרי הפרה הקדושה היא טהורה ולמה שריפתה תכניע כל צדדי הטומאה>. אמר ליה הכי הוא ודאי. <אמר לו כך הוא ודאי>. ואוקמוה כללא דארבע מלכוון הות דכתיב פרה כד"א כי כפרה סוררה סרר ישראל. <והרי העמידוהו שהפרה כלל ד' מלכויות היתה שכתוב "פרה" כמו שנאמר "כפרה סוררה סרר ישראל" (הושע ד טז)>. אדומה דא מלכות בבל דכתיב אנת הוא רישא די דהבא. <"אדומה" זו מלכות בבל שכתוב "אנת הוא רישא די דהבא" (דניאל ב לח) שהזהב אדום>. תמימה דא מלכות מדי. <"תמימה" זו מלכות מדי>. אשר אין בה מום דא מלכות יון דאינון קרבין לאורחי מהימנותא. <"אשר אין בה מום" זו מלכות יון שהם קרובים לדרך האמונה>. אשר לא עלה עליה עול דא מלכות אדום דלא סליק עול. <"אשר לא עלה עליה עול" זו מלכות אדום שלא עלה עליה עול>. ורזא דמלה אף על גב דכמה מילין אתייהיבו למדרש בקראי כולא חד. <וסוד הדבר הזה הוא אף על פי שכמה דברים נתנו לדרוש בכתובים הכל סוד אחד>. והבן אומרו על מלכות יון דאינון קרבין לארחי מהימנותא אמר על הפלוסופים קדומים הנוטה בקצת דבריהם לדברי רבותינו ז"ל. וגם בזכריה בארבע מראות אמר עליה במרכבה השלישית סוסים לבנים (זכריה ו ג'). והנה טעם היותה אדומה גם נקבה הרמז למדת הדין. וטעם תמימותה ואשר לא עלה עליה עול לחלוק כבוד למדת הדין כענין הנאמר בעגלה ערופה אשר לא משכה בעול:

רש"י ד"ה וברדים, ...ואין לי להביא עד מן המקרא. ע"כ. אמנם אח יש לה למעלה זו במקרא, ראה זכריה (ו, ג) "סוסים ברדים אמצים", כך הראני ר' יהודה גרינשפן שליט"א, אך השבותי לו שרש"י מדייק בלשונו - עד אין לו, אף כי אח ישנו. (פ' ויצא תשס"ד) ור' ספר הזכרון.

וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ וַיִּתְעַפֵּר, כָּךְ פֵּרְשׁוֹ מְנַחֵם, לְשׁוֹן אָבָק, שֶׁמַּעֲלִין אָבָק בְּרַגְלֵיהֶם. וְלִי נִרְאֶה לְשׁוֹן וַיִּתְקַשֵּׁר, וְלָשׁוֹן אֲרַמִּי הוּא, בָּתַר דַּאֲבִיקוּ בֵיהּ (סנהדרין סג), וַאֲבִיקוּ לֵיהּ מֵיבַק (מנחות מב), זֶה לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על בראשית ל"ב:כ"ה). וַאֲבִיקָה בִּלְשׁוֹן חֲכָמִים חֲבִיקָה שִׁמְּשׁוּ בָּהּ הַרְבֵּה, אֲבַקְתָּא אִית בָּהּ (מכות כג), דַּרְגָּשׁ עִיּוּלֵי וְאַפּוֹקֵי בַּאֲבַקְתָּא (נדרים נו), וְכֵן אֲבוּקָה בִּלְשׁוֹנָם בַּעֲבוּר הֱיוֹתָהּ מֵעֵצִים דַּקִּים חֲגֻרִים וּקְשׁוּרִים יַחַד, כִּי הַחֵי"ת תִּכְבַּד בִּלְשׁוֹנָם וְהֵקֵלּוּ אוֹתָהּ לְאָלֶ"ף, וּפְעָמִים רַבִּים יַבְלִיעוּ הַחֵי"ת, תּוּתָךְ (חולין ז) בִּמְקוֹם תְּחוֹתָךְ (זבחים נד), מַסּוּתָא (ב"מ ו) בִּמְקוֹם מַסְחוּתָא (קדושין לג), אֲסִיתָא חֲסִיתָא (שבת עז). וְאֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה וַיֵּאָבֵק – וַיְחַבֵּק, כְּמוֹ "וַיְחַבְּקֵהוּ" (בראשית ל"ג:ד'), כִּי אוּלַי כֵּן הַלָּשׁוֹן. וּמָצִינוּ "בְּרֻדִּים אֲמֻצִּים" (זכריה ו ג) כְּמוֹ חֲמוּצִים, מִלְּשׁוֹן "חֲמוּץ בְּגָדִים" (ישעיהו סג א), וְאָמְרוּ הַמְפָרְשִׁים (הרד"ק) כִּי "וַאֲרֻזִים בְּמַרְכֻּלְתֵּךְ" (יחזקאל כז כד) כְּמוֹ וַחֲרוּזִים, מִן "צַוָּארֵךְ בַּחֲרוּזִים" (שיר השירים א י), וְכֵן אָמְרוּ בְּמִלַּת "וַתְּאַלֲצֵהוּ" (שופטים טז טז) שֶׁהוּא כְּמוֹ וַתְּחַלְּצֵהוּ, מְהֻפָּךְ מִן וַתִּלְחָצֵהוּ, וְשֶׁמָּא הוּא דַּעַת אוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על בראשית ל"ב:כ"ה) שֶׁאָמַר "וְאִשְׁתַּדַּל", וְכָךְ תִּרְגֵּם "וְכִי יְפַתֶּה" (שמות כב טו) "אֲרֵי יְשַׁדֵּל", יְחַבֵּק וִינַשֵּׁק שֶׁהוּא דֶּרֶךְ הַפִּתּוּי, אוֹ שֶׁלֹּא נִזְדַּמֵּן לוֹ לָשׁוֹן וַעֲשָׂאוֹ עִנְיַן תַּחְבּוּלָה, כִּי כָל הִשְׁתַּדְּלוּת תַּחְבּוּלָה וְצִדּוּד עִנְיָן. וּבִבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה ע"ז:ג') מִי נִתְמַלֵּא אָבָק, הָאִישׁ שֶׁהָיָה עִמּוֹ, כְּדִבְרֵי מְנַחֵם, וְהוּא הַנָּכוֹן: