וְהָעֲטָרֹ֗ת תִּֽהְיֶה֙ לְחֵ֙לֶם֙ וּלְטוֹבִיָּ֣ה וְלִידַֽעְיָ֔ה וּלְחֵ֖ן בֶּן־צְפַנְיָ֑ה לְזִכָּר֖וֹן בְּהֵיכַ֥ל יְהוָֽה׃
העמק שאלה
דלא לימא קמי מאן דלא ידע כו'. כבר מצינו דקפדי עלה טובא בדין שמים כדאי' בירו' חגיגה פ"ב בעונש אשה א' שהיתה מפרסמת תעניותיה. והובא בב"י וש"ע א"ח סי' תקס"ה וה"ה כל דבר מצוה כדאי' בב"ב י"ב נענה ר"ג ואמר כו' וע' בהגהות רמ"א יו"ד סי' רמ"ט סי"ג בזה"ל. ועכ"פ לא יתפאר האדם בצדקה שנותן ואם מתפאר לא דיו שאינו מקבל שכר אלא אפי' מענישין אותו עליה. ולכאורה קשה מהא דאי' ביומא ד' ע' א' ואח"כ כאו"א מביא ס"ת מביתו וקורא בו כדי להראות חזותו לרבים. ופרש"י להראות נויו של ס"ת ותפארת בעליה שטרח להתנאות במצוה כו'. אבל כבר כ' הרשב"א בתשובה והובא במ"א ססי' קנ"ד דלעשות זכרון למי שעושה מצוה ולפרסם ברבים שרי והביא ראי' מהא דהתורה בכמה מקומות מכרזת ומפרסמת עושי המצוה. ובאמת מצינו מפורש בזכריה ו' י"ד והעטרות תהיינה לטובי' וגו' לזכרון בהיכל ה'. וערד"ק בפירושו שם איברא אין כ"ז ראי' כ"כ אלא דהקב"ה מפרסם עושי המצוה. אבל לא שיהא האדם רשאי לבקש כבוד וזכרון טוב על מעשיו הטובים לפרסם לרבים. אבל מהא דיומא מוכח שפיר וצ"ל דרק התפארות אסור בשפתים דולקים. אבל לעשות ברבים ולכוין שידעו בזה ולשבחו שרי. וכמש"כ ג"כ בהגהת רמ"א שם. ועדיין קשה א"כ היאך יתיישב סוגי' דסוכה דעל הא שדרשו חמוקי ירכיך מה ירך בסתר אף ד"ת בסתר הביא הגמר' והיינו דר"א מ"ד הגיד לך אדם מה טוב וגו' והצנע לכת ומה דברים שדרכן לעשות בפרהסיא א"ת הצנע לכת דברים שדרכן לעשותן בצינעא על אחת כמה וכמה. ולמש"כ אין הנידון דומה לראי' דהתם התפארות הוא דאסור. אבל לעשות בפני רבים שרי וד"ת בעינן בסתר לגמרי כדאי' במ"ק ט"ז א' איברא גם זה לק"מ דענין צניעות הכל לפי מדת ד"א. שהרי גם בהויות העולם יש דברי' שעושין אותם בפני רבים להראות כחו ועוצם ידו כמו עשיר שלובש בגדים יקרים להתנאות בפני רבים. ואין זה יוצא ממדת צניעות. אבל התפארות בקול גדול אין זה מתקבל ומגונה. ויש דברים שאפי' לעשות בפני רבים מגונה כגון שיהא אוכל כמסת עשרו להראות חזותו לרבים יוצא מדרך צניעות. וכמ"כ במצות יש דברים שמתקבל ונאה לעשותן ברבים. ורק ההתפארות מגונה. ויש דברים דאפי' ההודעה לרבים הוא מגונה כמו צדקה וגמ"ח שחברו מתבייש בהן וכדאי' במ"ק ד' ט"ז האי חמוקי ירכיך במאי מוקי לה בצדקה וגמ"ח ומדת ד"א גלוי לכל ולא הוסיף לנו הפסוק הצנע לכת. רק דאסור ליצא מגדר הצניעות ומבזה מצות שמים ע"י זה. והאי תנא דסוכה ס"ל כרבי במ"ק שם דלמוד תורה בגובהה של עיר נמי אינו מגדר הצניעות. ודרש דיש כמו כן אזהרה בקרא ע"ז חמוקי ירכיך מה ירך בסתר אף ד"ת בסתר. וקאמר שפיר והיינו דר"א דמה דברים שאין בהם בע"כ צניעות יתירא מכ"מ יותר מגדרן דהיינו התפארות אסור מכש"כ דברים שיש בהן צניעות ממש דאסור אפי' בלא התפארות וטעם א' לשניהם דבזיון התורה והמצות הוא וש"ש אינו מתאהב ע"י. כ"ז לדעת רבינו. ורש"י פי' הא דצריך לעשות בהצנע הכנסת כלה והוצאת המת היינו שלא לנהוג קלות ראש בעצמו. וק"ל הא בכתובות ד' י"ז א' אי' דרב שמואל בר"י הוי מרקד אתלת כו' וא"ל אכסיף לן סבא ופרש"י שנהג ק"ר בעצמו ושבחוהו בשמים ע"ז כמבואר שם וכמה נשתבח דוד על שנהג ק"ר בעצמו לפני הארון ע' במדבר רבה פ' ה' ואי נימא דהכל לש"ש ואין כל ב"א שוין בדבר מכ"מ היאך הזהיר הכתוב ע"ז שיהא בהצנע לכת וצ"ע:
מנחת שי
ואת עֲטָרת. בהעתק הללי עטרת וחברו ירושלמי עטרות עטרות ע"כ. ובכל הספרים עטרות דלעיל מלא וזה חסר וכן ואת עטְרת שבסמוך חסר וכן במסורת ג' חסר בלישנא וסימן ויבנו בני גד את דיבן ואת עטרת שופן והעטרת תהיה לחלם דזכריה ו' ועל עטרות ודיבון נמסר לית ריש פ' ומלא בתורה וכן מסר הרמ"ה ז"ל עטרות ודיבן ויעזר דין לחוד מלא וא"ו כתיב ושארא חסרים באורייתא ובמסורת אחריתי עטרת תרין חסרים ואת עטרת דויבנו בני גד ואת עטרת שופן: