פרשנות מצטטת על זכריה יא:ט

מתה אנכי. טעמו כענין הן אני עץ יבש (ישעיהו נ״ו:ג׳), כיון שאינני משגת התכלית המיועד לאשה הריני חשובה כמתה, וחיי אינם חיים, ומלת מתה טעמו מלרע שהוא לשון הוה, או שהוא תאר כמו המתה תמות (זכריה י״א:ט׳) (איינע אבגעשטאָרבענע), וכתיב"ע כמיתא אנא חשיבא, ואין לפרשן אני חפצה במיתתי ואבחרה מות מחיים (זאָ שטערבע איך) דא"כ הל"ל בלשון עתיד:

וְאַתָּה אָמַרְתָּ יְדַעְתִּיךָ בְשֵׁם. וּמִזֶּה יִתְחַיֵּב שֶׁכְּשֶׁהִטַּלְתָּ עָלַי לַנְחוֹתָם הַדֶּרֶךְ לֹא הָיָה זֶה עַל צַד עֲזִיבָה, כְּעִנְיַן "וָאֹמַר לֹא אֶרְעֶה אֶתְכֶם, הַמֵּתָה תָּמוּת וְהַנִּכְחֶדֶת תִּכָּחֵד" (זכריה יא:ט), אֲבָל חָפַצְתָּ שֶׁאֶהְיֶה אֲנִי הַמַּלְאָךְ הַהוֹלֵךְ לִפְנֵי מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל.