מַשָּׂ֥א דְבַר־יְהוָ֖ה עַל־יִשְׂרָאֵ֑ל נְאֻם־יְהוָ֗ה נֹטֶ֤ה שָׁמַ֙יִם֙ וְיֹסֵ֣ד אָ֔רֶץ וְיֹצֵ֥ר רֽוּחַ־אָדָ֖ם בְּקִרְבּֽוֹ׃ (פ)
רד"ק
ברא, לשון בריאה נופל לפעמים על דבר שאינו ממש כמו (כמדבר ט״ז) ״ואם בריאה יברא הי ופצתה האדמה את פיה׳' ואין פתיחת האדמה דבר, וכן ברא אלהים את השמים ואת הארץ, בראם מלא דבר. ותכלית בריאתם הוא רצונו, כמו שאמר (איוב כ״ג) ״ונפשו אותה ויעש" וכן אמר ישעיה הנביא (מ״ג) ״כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו" אמר כל העולם הוא הנקרא כשמי שיאמרו שאני בראתיו, רצה לומר, הוצאתיו מאין ליש, יצרתיו, העמדתיו על צורתו ותכונתו, אף עשיתיו, ר״ל תקנתי פרטיו על פי מה שהם נפרדים זה מזה. ומה שאמר לכבודי, פירש החכם הגדול הרב רבינו משה ז״ל, כמו לרצוני, ויש לפרש כמשמעו, כי העולם מלא כבוד האל הוא, אמרו מלא כל הארץ כבודו, כי אין אנו מכירים בו ובכבודו אלא ממעשיו ומנבראיו והם ידונו עליו.
עזרא בן שלמה
עם נקודות הכסף. לפי שתורה שבע"פ נאצלת מן תורה שבכתב והוא המעמיד אותה כלומר התורה שבכתב מעמיד את התורה שבע"פ כמו הרוח מעמיד הגוף המשיל תורה שבכתב לנקודה שהנקודות באותיות כמו הרוח בגוף כמו שאמרו רבותינו ז"ל בגופא דא נשא ושתי התורות נתנו ע"י השכינה כמו שאמרו במדרש (תהלים ס"ח) אדני יתן אומר המבשרות צבא רב מכל זה מבואר שלא היה הקול פנימי נחלק ונשמע עד הסוף והיא הספירה העשירית. (הג"ה. ר"ל שלא נחלק הקול הפנימי אלא מן המ"ל ולהלאה לזה מביא הפסוק ונות בית תחלק שלל וכן הוא אומר (שם) ידודון ידודון ונות בית תחלק שלל, ומה שצריך אתה לדעת מה שאמרו בברכות כל הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו עובר בה' קולות שנאמר (ירמיה ל"ג) קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה קול אומר הודו את ה' וגו' ואם שמחו מה שכרו זוכה לתורה שנתנה בה' קולות שנאמר (שמות י"ט) ויהי ביום השלישי בהיות הבוקר ויהי קולות וכו' וקול שופר וכו' ויהי קול השופר וכו' ואלהים יעננו בקול, איני והכתיב וכל העם רואים את הקולות הנך קולות דמעיקרא נינהו ובזוהר (ואתחנן דף רס"א ע"א שורה י"ג) וכולא נפקא מהאי קול פנימאה דכולא בגין דביה תליא מילתא ע"ש ע"כ). הרי כי כאן אמרו ה' קולות ומצינו כי ז' קולות אמר דוד ע"ה במזמור הבו לה' בני אלים וחכמינו ז"ל אמרו היה הדבור יוצא ונחלק לז' קולות ובמכילתא בילקוט תהלים (רמז תש"ט) אמר אם שמוע תשמע לקול ה' אלהיך אלו עשרת הדברות שנתנו מפה לפה ביו"ד קולות הט אזניך ושמע דבר ה' כדי שיהיו דברי חכמים קיימים דע כי מה שהשיג משה רבינו עליו השלום וכל ישראל במעמד ההוא וראו עין בעין ה' קולות ולא עוד, וזהו שהכריחו לרבי חלבו וכל העם רואים את הקולות הנך קולות דמעיקרא והה' האלו הן כלל וביקש מרע"ה להשיג עוד ולא נענה והה' קולות אלו נכללים בהם זיי"ן קצוות מקום ע"כ. נ"ל שהם נשמה לת"ת ומ"ל. ואפשר דר"ל דז' הם ז"ס הבנין כי הג' נעלמים ועם השלשה הם עשר, ומהם ע' שמות הממונים על ע' אומות ועם הקול הפנימי המעמד הכל ע"א, והקול הפנימי ההוא נחלק בדברו אל ע' אומות (ע' בזהר תרומה דף קמ"ו ע"א) וכל אומה שמעה הדיבור וזהו קול גדול ולא יסף, ודימה הכל לפטיש שבחו אינו אלא דבר אחד ומפוצץ הסלע לכמה שברים, הרי שכלל הכל ה' קולות, פרטן זיי"ן זולתי הקול הפנימי שהוא כנגד אומה יחידה, ועליו נאמר קול גדול ולא יסף, והאומר עשרה אחז הכלל הגבוה הם העשר ספירות והכל יוצא לדרך אחד נתנו מרועה אחד:
רבנו בחיי
ויהי המקריב ביום הראשון וגו' נחשון. שבט יהודה הוא הקודם לכל הדברים בין בדגלים בין לחנוכת המזבח, גם למלחמה גם לנחלת הארץ גם בגאולה לעתיד. בכלן נאמר קרבנו ובנחשון שהוא ראשון נאמר וקרבנו, והטעם כדי שלא יתגאה על האחרים לומר אני ראשון לכולם, לכך התחיל בו וקרבנו כאלו הוא שני לאחרים ובכל השאר נאמר קרבנו כאלו כל אחד ואחד היה ראשון, ומטעם זה לא הזכיר בו נשיא ובכל השאר שהקריבו אחריו הזכיר בכל אחד נשיא.