בַּיּ֣וֹם הַה֡וּא אָשִׂים֩ אֶת־אַלֻּפֵ֨י יְהוּדָ֜ה כְּֽכִיּ֧וֹר אֵ֣שׁ בְּעֵצִ֗ים וּכְלַפִּ֥יד אֵשׁ֙ בְּעָמִ֔יר וְאָ֨כְל֜וּ עַל־יָמִ֧ין וְעַל־שְׂמֹ֛אול אֶת־כָּל־הָעַמִּ֖ים סָבִ֑יב וְיָשְׁבָ֨ה יְרוּשָׁלִַ֥ם ע֛וֹד תַּחְתֶּ֖יהָ בִּירוּשָׁלִָֽם׃ (פ)
מצודת ציון
כלפיד. הוא העץ אשר מנדנדים בו האש המתייבש מחום האש ומעלה שלהבת רב וכן וכלפיד אש בעמים (זכריה יב):
אדרת אליהו
ידיו רב לו. במלחמת ירושלי' לע״ל וכמ״ש (זכרי' י״ב ז') והושע ה' את אהלי יהוד' וכמ״ש (שם ו') ביום ההוא אשים את אלפי יהוד' ככיור אש בעצי' וגו':
רד"ק
לעת פניך לעת כעסך עליהם, שיכלו כלם ויהיו כתנור אש שכלה מה שבתוכו. ועל הדרך הזה: שיתמו כגלגל כקש לפני רוח, כאש תבער יער וכלהבה תלהט הרים (תהלים פג יד טו), שאינו אומר שהם יהיו אש לבער אחרים, אלא שיהיו כאש שתצא ביער שיכלו וישרפו כל עצי היער כן יכלו הם; וכן ככיור אש בעצים (זכריה יב ו). ופניך כמו ופניה לא היו לה עוד (שמואל א א יח); פני יי' חלקם (איכה ד טז); ופרושם: כעס.
רש"י
וַיַּעַשׂ חִירוֹם וְגוֹ'. וְאָמַר רַבִּי, הַכִּיֹּרוֹת הֵן הֵן סִירוֹת, כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר: כְּכִיּוֹר אֵשׁ בְּעֵצִים; וְכֵן: וְהִכָּה בַכִּיּוֹר.