פרשנות מצטטת על זכריה יב:יא

והלא לפני אחאב עשו כן - שעשו לו הספד גדול כדאמרינן במגילה (דף ג. ושם) כמספד הדרימון בן טברימון כדמתרגמינן כמספד אחאב בן עמרי דקטיל יתיה הדרימון בן טברימון ובמלחמה היה שהיו שם עם רב וכולן ספדו עליו ואע"ג דכתיב (מלכים א כב) ויעבור הרינה במחנה ואמרינן (סנהדרין דף לט:) באבוד רשעים רינה באבוד אחאב בן עמרי רינה היינו לצדיקים שבדור אבל עבדיו ואוהביו היו מספידין אותו:

תַּרְגּוּם שֶׁל נְבִיאִים - יוֹנָתָן בֶּן עֻזִּיאֵל אָמְרוּ, מִפִּי חַגַּי זְכַרְיָה וּמַלְאֲכִי, וְנִזְדַּעְזְעָה אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אַרְבַּע מֵאוֹת פַּרְסָה עַל אַרְבַּע מֵאוֹת פַּרְסָה. הדבר יפלא על מה היתה כל החרדה הזאת?! ולא עוד אלא שאמרה בת קול 'מִי הוּא זֶה שֶׁגִּלָּה סוֹדִי לִבְנֵי אָדָם?' וכי התרגום מדבר בסודות ורזין עלאין כזוהר הקדוש, כדי להקפיד על גילוי הדברים? והלא התרגום מבאר דברים שהם פשטי התורה ובפשט כתיב (משלי א, כ) 'חָכְמוֹת בַּחוּץ תָּרֹנָּה בָּרְחֹבוֹת תִּתֵּן קוֹלָהּ'! ומה שמביא הש"ס דוגמה לתרגום של (זכריה יב יא) בַּיּוֹם הַהוּא יִגְדַּל הַמִּסְפֵּד בִּירוּשָׁלִַם וכו' אין זה סוד אלא הוא מפשטי התורה.
ונראה לי בס"ד כי בתחלה לא ניתן רשות להכתב אלא רק תורה שבכתב, אבל תורה שבעל פה אסור לכתוב, והטעם פרשנו במקום אחר כי מתחלה היתה הקליפה חזקה, וכל דבר שנכתב בספר למטה אפשר שיהיה נעתק אצל העכו"ם כאשר העתיקו תורה שבכתב, ואם יהיה נעתקת אצלם למטה אז הקליפה לגודל תוקפה מעיזה פניה להתאחז ולגשת אל הקדושה למעלה לינק משם, וידוע כי תורה שבכתב היא בחינת אור התפארת שהוא עומד במקום עליון רחוק מן הקליפה, ואין שליטה לקליפה להתאחז במקום ההוא כל כך, על כן אף על פי שהעכו"ם העתיקו תורה שבכתב לא יכלה הקליפה לגשת אל הקודש לינק משם, ולכן ניתנה להכתב אף על פי שהעכו"ם יעתיקו אותה. אך תורה שבעל פה היא בחינת אור המלכות אשר הוא קרוב למדור הקליפה, ויש לה שליטה להתאחז שם בסוד רגליה יורדות מות, ואם יהיו כותבים תורה שבעל פה אז היתה נעתקת אצל העכו"ם, וממילא היתה הקליפה גוברת להתאחז בקדושה לינק מהם. וכל זה היה בזמן הראשונים שהיה עדיין הקליפה חזקה, אך במשך הימים נחלשה הקליפה ונתמעטה, ואז תיקן רבינו הקדוש לכתוב המשנה דוקא, ועדיין לא ניתן רשות לכתוב חוץ מן המשנה, ואחר כמה דורות נתמעטה הקליפה עוד יותר, וניתן רשות לכתוב כל תורה שבעל פה כי בזה הזמן נחלשה הקליפה מאד, ולא תעצור כח להתגבר לעלות ולגשת אל הקודש אף על פי שיהיו מעתיקים אומות העולם את התורה אצלם אין עוד פגע רע יהיה מזה.
והנה בזמן יונתן בן עוזיאל ע"ה עדיין הקליפה בתוקפה ולא ניתן רשות להכתב אפילו מקצת תורה שבעל פה, ולכן כאשר בא לתרגם שאז מבאר בתרגום דברים שאינם מפורשים בתנ"ך, נמצא כל זה הוא בכלל תורה שבעל פה כי אפילו יתרון דבור אחד שאינו מפורש להדיא הרי זה בכלל תורה שבעל פה, והוא כשעשה התרגום הנה התרגום שלו היה נכתב כדין המקרא עצמו, וכיון שבאמת יש בו דברים שהם מכלל תורה שבעל פה נעשה אז מגור מסביב כי על ידי כך תגבר הקליפה להתאחז במלכות שהיא סוד תורה שבעל פה כאשר יהיו דברי התרגום נכתבים, ולכן נזדעזעה ארץ ישראל ת' פרסה, כי ארץ היא סוד המלכות שאליה מגיע הקלקול באחיזת הקליפה שם, ולכך אמרה בת קול 'מִי הוּא זֶה שֶׁגִּלָּה סוֹדִי לִבְנֵי אָדָם' שבאותו זמן. גם דברי התרגום שהוא מחלק הפשט אין ראוי לגלותו במכתב מפני שעל ידי כך יהיה נעתק מאחד לאחד עד שיגיע ליד העכו"ם, ואז ממילא תגשנה הקליפה אל מקום הקודש.

אלמלא תרגומא דהאי קרא לא ידענא מאי קאמרה יל"ד טובא דהא אי הוה כתיב כמספד הדדרמון וכמספד בקעת מגידו שפיר הוה ידעי' הספדו של הדדרמון הי' אצל אחאב ובקעת מגדו היינו יאשי' ומה מקרא חסר עכשיו רק תיבת כמספד השני ובא התרגום והוסיף עליו זה התיבה ובאמת כה"ג מצינו טובא שתיבה א' מושכת אחרת עמה ומאי רבותא דיהונתן מעתה ועוד מאי סתרי תורה יש בזה הלא מקראות כאלו חסרי פשט ישנם בנביאי' טובא ומ"ש דנקט קרא דזכרי' דוקא תו יל"ד על הפסוק דרוצה להפליג ההספד הי' לו להפליגו כהספדו של מרע"ה או אהרן הכהן דכתי' ויבכו אותו כל בית ישראל ועוד קשה הא הספדו של אחאב הי' רנה דכתי' ויעבור הרנה בקרב המחנה ומני' ילפי' באבוד רשעים רנה ושמעתי מאמ"ו בעה"מ ס' הפלאה נ"י דבפ' החליל קאמר הש"ס דהאי הספידא יהיה בשחיטת היצה"ר הללו בוכים והללו בוכים ולא יצויר הספד שיהיו הרשעים וגם הצדיקים בוכים דהרשעים בוכים באבוד רשע והצדיקים בוכים בהעדר הצדיק ח"ו לכן קאמר ביום ההוא יהיה הספד נפלא מצורף משני הספדים כהספדו של אחאב שספדוהו הרשעים וכהספדו של יאשי' שהספדוהו הצדיקים ודפח"ח. מ"מ למ"ד התם בסוכה דההספד הוא על משיח בן יוסף לא שייך הנ"ל הדק"ל וי"ל דהנה ידוע ענין משיח ב"י הוא בהיות לפנים בישראל נתחלקו לב' ממלכות ומלכי ישראל נקראו ע"ש יוסף הרשיעו מאוד אין בהם עושה טוב גם אחד ע"כ לע"ל יעמיד משיח א' מבניהם צדיק ונשגב והוא יהרג על קידוש שמו הגדול לכפר על אחיו ומשם יקבל בן דוד המלכות הכללי על כל ישראל ולא יחצו עוד לב' ממלכות והנה מאז במות מלך ישראל לא הספידוהו בית יהודה כי מה להם ולו ומכ"ש כי רובם היו צדיקים ומלכי ישראל רשעים היו וכן בהיפוך משא"כ לע"ל אצל זה ההספד מיתת הצדיק הגדול הזה יהיו כולם שוים כמבואר בקרא וספדו בית דוד ע"ש והנה אמרו חכמי המחקר כי ידיעת ההפכים א' ועד"מ אם נאמר זה שמח שמחה נפלאה במיתת רשע עריץ הוה ממש כאלו אומר שספד הספד גדול במיתת צדיק גדול והכל חד לכן כיון דההספד היותר גדול שבכל מלכי יהודה הצדיקים הוא הספדו של יאשי' בן אמון דכתיב אמרו עליו השרים בקינותיהם וירמ' קנן עליו איכה יועם ובהיפך זה מצינו שמחה במות אחאב אפי' אנשי ישראל שמחו עליו דכתי' ויעבר הרנה בקרב המחנה והרי ידיעת ההפכים א' כשם שנוכל לומר אנשי אחאב שמחו במיתתו כך נוכל לומר שספדו הספד גדול על מיתת יאשי' אעפ"י שלא הי' בדור ההוא כלל מ"מ הכל א' כנ"ל ויאשי' בצדקתו ואחאב ברשעת מקבלים זא"ז והא"ש דלא מצינו כהספד שיהי' שוים שני המשפחות בית ישראל ובית דוד על מלך א' כמו שיהי' לע"ל על משיח ב"י הצדיק לכן אמר יגדל המספד כי גדול ונפלא הוא ולא מצינו כיוצא בו רק על צד הקירוב והוא כהספדו של הדדרמון אשר גרם הספד בבקעת מגדו כי שמחתו אשר גרם בהריגת אחאב היינו ממש כהספד בבקעת מגדו על מיתת מלך יהודה וא"ש הכל כפשוטו ולא נצטרך לדברי יהונתן בן עוזיאל ששני הספדים הי' ונוסף תיבה א' במקרא וגם צריך להכניס סוד גדול במקרא לפרשו על מיתת יצ"ה דוקא כדברי אמ"ו הנ"ל הללו והללו בוכים כי זה ענין של מיתת יצ"ה איננו מובן כפשוטו והוא סוד מסתרי התורה בענין עירוב המדות וברורן ולדברינו יהי' הכל כפשוטו אך מה נעשה הרי יהונתן ב"ע אמר תרגום שלו מפי חגי זכרי' ומלאכי והרי מקרא זה בזכרי' נאמר והרי זכרי' הבין וידע דברי עצמו יותר ממה שנפרש אנחנו בו והא"ש דחז"ל שגלה סתרי תורה וגם דברי ר' יוסף צודקים דלא ידע לפרשו אלולי תרגומו כי הי' טועה בפירושו לפרשו כפשוטו כנ"ל והאמת כפי' יהונתן וא"ש הכל ודוק: