פרשנות מצטטת על זכריה יג:ו

לפי שכבר אתם נצבים היום כולכם לפני י"י לעברך בברית וכבר כתבו התו' בשם ירושלמי בסוטה פ' אלו נאמרין שאין לך אדם מישראל שלא כרת הקע"ו בריתות על כל מצוה ומצוה י"ב ברוך בכלל וברוך בפרט וי"ב ארור בכלל ובפרט הרי מ"ח ללמוד ללמד לשמור לעשות הרי ד"פ מ"ח הרי סוד אתם נצבי"ם היום כלכם לפני י"י אלקיכם כמנין נצבי"ם יש לכל איש ישראל בריתות על כל מצוה ומצוה לכן פתח ברבים וסיים ביחיד כי על כל אחד מישראל עברו עליו קצ"ב בריתות על כל מצוה ומצוה ולפי דברי רבי שאמר (סוטה לז) לדברי ר' שמעון בן יהודה איש כפר עכו שאין לך אדם מישראל שלא נכרתו עליו מ"ח בריתות של שש מאות אלף וה' אלפים ותק"ן ז"ש אתם נצבים היום כולכם איש בעד איש כל איש ישראל ר"ל אחד מישראל הוא ערב ההרבה בעד כל ס' רבוא שלהם וכמו שבכאן היו קצ"ב בריתות כן ג"כ בהר סיני קצ"ב בריתות וכן ג"כ באוהל מועד קצ"ב בריתות הרי ג' פעמים קצ"ב כמנין מלקו"ת ומנין רשע"ו ז"ש (תהלים פא) תקע"ו בחודש שופר במדרש חדשו מעשיכם שפרו מעשיכם תקע"ו בריתות שכרתו עליהם ח' פעמים ע"ב נגד ח' תיבות שיש בפסוק יסרני.י"י אך במשפט שכתבהאר"י ז"ל שצריך לומר בשעת מלקות גם אלו ג' מלקות שהם נגד ב"ד דלעילא ג' אותיות השם הגדול הוא אברהם קורא הפסוקים ושל שמאל אומר הכהו הוא יצחק ויעקב הוא האומר והוא רחו"ם כי קו הרחמים הוא יעקב. או נאמר (ישעיה מח) ישראל מקוראי ויעקב הוא הגדול בחיר שבאבות ויצחק אומר הכהו ואברה"ם בגימטרי' רח"ם אומר והוא רחום ג"פ קורא פסוק זה הן הן כל הקללות י' של אדם י' של חוה י' של נחש ט' של אדמה שנתקללו ממעשיו של נחש גם רמז על ג' חלקים אלו שמכין א' לפניו ושתים לאחריו על ג' מדות של אבות העולם (בראשית לב) ויעקב הלך לדרכו ואח"כ תרין משיריין של אברהם ויצחק דאזלי לקבל אולפן דצדיקייא (שם) ויפגעו בו מלאכי אלקים הם משיריין דאברהם ויצחק וישלח יעקב מלאכים לפניו ואח"כ הולכין אברהם ויצחק לאחריו כדאיתא במדרש הנעלם פרשת וירא לכן מכין חלק א' לפניו נגד יעקב ושתים לאחריו נגד אברהם ויצחק ז"ש (זכריה יג) מה המכות האלה בין ידך ואמר אשר הכיתי בית מאהבי לפי שהמכות הם בין ידים כופה ידיו הנה והנה כי הקב"ה ברא העולם בשתי ידים (ישעיה מח) אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים וז"ש אח"כ (זכריה יג) פי שנים בה יכרתו יגועו והשלישית יותר בה והבאתי את השלישית באש הן הן ב' שלישים שמכין לאחריו כי שני חלקים יזרקו לאחריו והשלישית אשר ישארו הן השליש שמכין לפניו (תהלים קמ) ישבו ישרים את פניך עוד ענין קשירת ב' ידים כדאיתא בתיקונים ב' מלאכים ממונים הא' כתביאל הב' חתמיאל בי"הכ לכן בר"ה א' אבינו מלכנו כתבינו ובי"הכ א' אבינו מלכנו חתמנו יד כותבת בר"ה ויד חותמת בי"הכ לכן ברכת השיבנו הוא ברכה ה' פותחת בה' ומסיימת כה' כי ה' רומזת על תשובה תשוב ה' (ישעיה נה) דרשו י"י בה' מצאו ולכן רוחו של יעקב נברא בה' וביום ה' אומרים (תהלים פא) הרנינו לאלקים עזנו (שם סב) כי עז לאלקים (שם פא) הריעו לאלקי יעקב. גם ע' שרים שלמעלה נחלקין על ה' פעמים י"ד דהיינו י"ד שרים ממזרח י"ד שרים ממערב י"ד מצפון י"ד מדרום י"ד מלמעלה הרי ה' פעמים י"ד ז"ש מה המכות האלה בין ידיך הם השרים העליונים שמסכימין להלקותו (יחזקאל ח) וישלח תבנית י"ד ויקחני בציצת ראשי במזמור (תהלים קיא) אודה י"י בכל לבב שלעולם צריך להזכיר מעמד הר סיני (דברים ד) יום אשר עמדת וגו' בחורב ז"ש (תהלים קיא) בסוד ישרים ועדה גילה להם רז של מלאכי השרת שאמרו מתחלה נעשה ואח"כ נשמע ז"ש (שם) גדולים מעשה י"י ואח"כ (שם) דרושים לכל חפציהם שאז (שם) הוד והדר פעלו וצדקתו עומדת לעד ואח"כ באוהל מועד חזרו ונשנו (שם) זכר עשה טעם שחזר ונשתלשלו בערבות מואב לפי שטרף נתן ליריאיו שכפה ההר כגיגית שהיו אנוסים והיו יריאים מפני הטירוף אבל עתה (שם) יזכור לעולם בריתו על ברית של ערבות מואב שהעמיד משה ה' דרגין מול ה' דרגין והאיך היה הברית (שם) כח מעשיו הגיד לעמו הם כ"ח פרקים של שתי ידים של הקב"ה דבר זה הגיד לעמו דוקא (שם פא) כי חק לישראל הוא (שם קמז) חקיו ומשפטיו לישראל לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום שלא הודיע הקב"ה יום הדין ומזה הטעם לא כתב בתורה שר"ה הוא יום הדין כדי להעלים מן א"הע ז"ש (שם פא) בכסא ליום חגינו שלא גילה הקב"ה וכיסה יום הדין בתורה הטעם הוא כי חק לישראל ולא לא"הע ז"ש (שם קיא) לתת להם נחלת גוים שגם חלק של א"הע ירשו ישראל וחוזר ומפרש מהו כח מעשיו לז"א (שם) מעשה ידי"ו אמת ומשפט נאמנים כל פקודיו כ"ח כ"תביאל ח"תמיאל עשוים באמת זה הושענא רבה. (שם) ראשית חכמה יראת י"י ר"ל כשקבלו התורה מתחלה היה ביראה:

לאהבי ולשומרי מצותי הנראה ממשמעות הכתוב שזו הבטחה בענין המצות האלו אשר הזכיר, יאמר כי הוא עושה בהן חסד לאלפים לאהביו, הם המוסרים נפשם עליו, כי המודים בשם הנכבד ובאלהותו לבדו ויכפרו בכל אלוה נכר ולא יעבדו אותם עם סכנת נפשם, יקראו אוהביו, כי זו היא האהבה שנתחייבנו בה בנפשותינו, כמו שאמר ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך (דברים ו ה), שתמסור נפשך וחייך באהבתו, שלא תחליפנו באל אחר, ולא תשתף עמו אל נכר ולכך נאמר באברהם זרע אברהם אוהבי (ישעיה מא ח), שנתן נפשו שלא יעבוד ע"ז באור כשדים. ושאר הצדיקים יקראו שומרי מצותיו:
ורבים פירשו (עי' רמב"ם בפירוש משנה סנהדרין ריש פרק י) כי אוהביו העובדים מאהבה שלא על מנת לקבל פרס, כמו שהזכירו חכמים (בספרי דברים יא יג): ומצאתי במכילתא (כאן) לאוהבי, זה אברהם וכיוצא בו ולשומרי מצותי, אלו הנביאים והזקנים. רבי נתן אומר, לאוהבי ולשומרי מצותי, אלו שהם יושבים בארץ ישראל ונותנין נפשם על המצות. מה לך יוצא ליהרג, על שמלתי את בני. מה לך יוצא לישרף, על שקראתי בתורה. מה לך יוצא ליצלב, על שאכלתי את המצה. מה לך לוקה מאפרגל, על שנטלתי את הלולב. ואומר (זכריה יג ו) אשר הוכיתי בית מאהבי, המכות האלה גרמו לי ליאהב לאבי שבשמים. הרי פירש רבי נתן כי האהבה מסירת הנפש על המצוה. והכתוב ודאי על ע"ז כי בה נתחייבנו ביהרג ואל יעבור בכל הזמנים לעולם, אבל הרחיב הענין לכל המצות, לפי שבשעת השמד אנו נהרגין על כלן מן הכתוב האחר ולא תחללו את שם קדשי (ויקרא כב לב). ות"ק שאמר זה אברהם ואלו הנביאים, אינו נכון שיאמר שהיו הנביאים עושים על מנת לקבל פרס, אבל יש בזה סוד, אמר שאברהם מסר נפשו באהבה, כענין שכתוב חסד לאברהם, ושאר הנביאים בגבורה. והבן זה:

רבי יהודה אומר ארבעים שלמות הוא לוקה וכו' בין כתפיו. דכתיב (זכריה י״ג:ו׳) מה המכות האלה בין ידיך (ויאמר) [ואמר] אשר הוכיתי בית מאהבי. ורבנן ההוא בתינוקת של בית רבן הוא דכתיב. גמרא: