פרשנות מצטטת על זכריה י:ב

(לד) ובמקום שיפקוד להם הקב"ה כו'. נראה מכוין למקרא (איוב לז) כל אשר יצום על פני תבל ארצה אם לשבט וגו'. דמשרש ליה לכל מקום אשר יצוה ויפקוד להם שימטירו שם יריקו (וכדדרשי בתענית (ח:) אם לשבט בהרים כו' לארצו ולחסד בשדות וכרמים) וכן כתיב (ישעי' ה) ועל העבים אצוה מהמטיר עליו מטר, ונראה רוצה לבאר בזה שמהגשמים מוכרח השגחה פרשיית של הקב"ה בעולם תמיד וכמ"ש הגר"א באדרת אליהו בר"פ זאת הברכה ע"ש, וז"ש (ירמי' יד) היש בהבלי הגוים מגשימים (ולמקרא זה רמזו כאן בלשון שם מגשימים דנקט) וגו' הלא אתה הוא ה' אלקים ונקוה לך כי אתה עשית את כל אלה, וכתיב (שם ה) ולא אמרו נירא נא את ה' אלקינו הנותן גשם מורה ומלקוש בעתו^[ו]ונ"ל שז"ש (ירמי' י וגם נא) שמדבר שם בבזוי פסילי כחות הכוכבים ושבח כח אלקי אמת ומלכותו בעולם, ואחר שאמר כדנא תומרון להום כו' מבאר והולך גבורת ה' עשה ארץ בכחו כו' ומפרט והולך אח"כ לקול תתו המון מים כו' נבער כל אדם מדעת כו' הבל המה כו' לא כאלה חלק יעקב כו'. כי מלת לקול נמשך למקרא שאח"ז נבער כו', שמפעולת ירידת הגשמים, בע"כ יודו ויאמרו עובדי הגלולים כי עצביכם הבל אין בם מועיל אף להגשים, כי עין בעין נראה מזה שהמה יורדים בהשגחה פרטיית אל מקום ועת אשר יצום, ומכוין ביותר לפי גי' הילקוט בראשית ותהלים ובאוצר הכבוד לר' טודרוס הלוי במס' תענית ורבי' בחיי פ' עקב דגרסי במקום אשר יצום המלך כו' במאמר זה, דהזכיר בו לשון מלכות, שמזה נראה השגחתו שהיא מלכותו בעולם לא כאשר ידמו עובדי גלולים שחלק אותם לכחות הכוכבים ומזלות, ועי' בסודי רזי (כג.) שפי' קצת כעין זה על מקרא דלקול תתו כו', והביא עוד מקרא (זכרי' י) שאלו מה' מטר כו' כי התרפים דברו און ע"ש::

ותגנב רחל את התרפים. דעת הרמב"ן בתרפים כי היו כלים לקבל השעות ויקסמו לדעת העתידות. והמלה נגזרה מלשון נרפים ויקראו להם תרפים לרמוז עליהם כי דבריהם כמו נבואה רפה, תבא ברוב ותכזב לעתים רחוקות. והיו מדברים מדרך חכמת השעות והוא שכתוב (זכריה י ב) כי התרפים דברו און. ולמה גנבה אותם כדי שלא יגלו לאביה אם ישאל בהם כי בורח יעקב. ומה שאמר לבן ליעקב למה גנבת את אלהי לאות ולעד כי התרפים היו אלהיו.

וַתִּגְנֹב רָחֵל אֶת הַתְּרָפִים לֹא נִתְכַּוְּנָה אֶלָּא לְהַפְרִישׁ אָבִיהָ מֵעֲבוֹדָה זָרָה, לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על בראשית ל"א:י"ט). וְאֶפְשָׁר כִּי הָיוּ לְלָבָן לַעֲבוֹדָה זָרָה, כַּאֲשֶׁר אָמַר "לָמָּה גָנַבְתָּ אֶת אֱלֹהָי", אֲבָל לֹא הָיוּ כָּל הַתְּרָפִים נֶעֱבָדִים, כִּי אֵיךְ תִּמָּצֵא עֲבוֹדָה זָרָה בְּבֵית אֲדוֹנֵינוּ דָּוִד (עיין שמואל א יט יג). וְהַקָּרוֹב מָה שֶׁאוֹמְרִים שֶׁהֵם כֵּלִים לְקַבֵּל הַשָּׁעוֹת, וְיִקְסְמוּ בָּהֶם לָדַעַת עֲתִידוֹת, וְהַמִּלָּה נִגְזֶרֶת מִלְּשׁוֹן "רְפֵה יָדַיִם" (שם ב יז ב) "נִרְפִּים אַתֶּם נִרְפִּים" (שמות ה יז), יִקְרְאוּ אוֹתָם "תְּרָפִים" לִרְמֹז בִּשְׁמָם כִּי דִּבּוּרָם כְּמוֹ נְבוּאָה רָפָה, תָּבֹא בָּרֹב וּתְכַזֵּב לְעִתִּים רְחוֹקוֹת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ (זכריה י ב) "כִּי הַתְּרָפִים דִּבְּרוּ אָוֶן". וְהִנֵּה יַעֲשׂוּ אוֹתָם קְטַנֵּי אֲמָנָה לָהֶם לֵאלֹהִים, לֹא יִשְׁאֲלוּ בַּשֵּׁם הַנִּכְבָּד וְלֹא יִתְפַּלְּלוּ אֵלָיו, רַק כָּל מַעֲשֵׂיהֶם בַּקְּסָמִים אֲשֶׁר יַגִּידוּ לָהֶם הַתְּרָפִים. וְכָתוּב (שופטים יז ה) "וְהָאִישׁ מִיכָה לוֹ בֵּית אֱלֹהִים וַיַּעַשׂ אֵפוֹד וּתְרָפִים", וְשָׁם כָּתוּב (יח ה) "שְׁאַל נָא בֵאלֹהִים וְנֵדְעָה הֲתַצְלִיחַ דְּרָכֵינוּ", כִּי בִּתְרָפִים הָיוּ שׁוֹאֲלִים. וְכֵן הָיָה הָעִנְיָן בְּיִשְׂרָאֵל בָּאֵפוֹד, כִּי אַחֲרֵי אֲשֶׁר הֻרְגְּלוּ בְּאֵפוֹד הַקֹּדֶשׁ עָשׂוּ כִּדְמוּתוֹ וְהָיוּ שׁוֹאֲלִים בּוֹ וּמַאֲמִינִים בִּדְבָרָיו וְתוֹעִים אַחֲרָיו, גַּם בְּחָלְיָם לֹא יִדְרְשׁוּ אֶת ה' כִּי אִם בָּהֶם. וְזֶה טַעַם "וַיַּעַשׂ אוֹתוֹ גִדְעוֹן לְאֵפוֹד וַיַּצֵּג אוֹתוֹ בְעִירוֹ בְּעָפְרָה וַיִּזְנוּ כָל יִשְׂרָאֵל אַחֲרָיו שָׁם וַיְהִי לְגִדְעוֹן וּלְבֵיתוֹ לְמוֹקֵשׁ" (שופטים ח כז), כִּי סָרוּ מֵאַחֲרֵי ה'. וְהִנֵּה לָבָן הָיָה קוֹסֵם וּמְנַחֵשׁ, כַּאֲשֶׁר אָמַר (בראשית ל':כ"ז) "נִחַשְׁתִּי", וְאַרְצוֹ אֶרֶץ קוֹסְמִים מֵעוֹלָם, כְּדִכְתִיב (ישעיהו ב ו) "כִּי מָלְאוּ מִקֶּדֶם וְעֹנְנִים כַּפְּלִשְׁתִּים", וּבִלְעָם בֶּן בְּעוֹר הַקּוֹסֵם הָיָה מֵעִירוֹ, וְזֶה טַעַם "לָמָּה גָנַבְתָּ אֶת אֱלֹהָי":