פרשנות מצטטת על זכריה י:יא

וְעָבַ֨ר בַּיָּ֜ם צָרָ֗ה וְהִכָּ֤ה בַיָּם֙ גַּלִּ֔ים וְהֹבִ֕ישׁוּ כֹּ֖ל מְצוּל֣וֹת יְאֹ֑ר וְהוּרַד֙ גְּא֣וֹן אַשּׁ֔וּר וְשֵׁ֥בֶט מִצְרַ֖יִם יָסֽוּר׃

בנין יהושע

על שהמרו על ים סוף. דכתיב ויאמרו המבלי אין קברים במצרים. גמרא בערכין שם. וי״א זה פסלו של מיכה. דכתיב ועבר בים צרה (זכריה י יא) א״ר יוחנן זה פסלו של מיכה. סנהדדן דק״ג ע״ב:
שאל רבBookmarkShareCopy

מגלה עמוקות

וירא בלק את כל אשר עשה ישראל סבא לאמורי עם עשו כששלח לו לעשו עם לבן גרתי שהוא היה בלעם בגלגול שלא הוסיפו לו רק ס' של סטן על מספר שמו הראשון ועיקר תיקונו של יעקב לתקן השכינה שיהיה שורה על ישראל ז"ש לו ועתה לכה נא ארה לי את העם הזה האי קרא ברזא דחכמתא יעקב אמר (בראשית לב) עם לבן גרתי ואחר עד עתה ר"ל שתיקן (תהלים קיט) עת לעשות לי"י השכינה נקראת עת ולבתר דקבילת דכורא אתקריאת עתה בה' בסוד נער נערה ליל לילה מבואר בזוהר פ' בא ז"ש בלק עתה לכה נא ארה לי את העם הזה ובזוהר מפרש ועתה לכה נא ארה לי על מלת כה שצוה ישראל סבא לעשו כה תאמרון לאדוני לעשו שהי' אצלינו חופפת על ראשינו תמיד או על סוד אדני ז"ש לעשו (בראשית לג) יעבור נ"א אדני לפני עבדו כי (שמות לד) ילך אדני בקרבנו וכשישראל בגלות נפרד שם של אדני בסוד (שם ד) שלח נ"א בי"ד תשלח ז"ש האר"י ז"ל שיבואו אותיות נ"א ויתחברו עם אותיות י"ד ז"ש יעקב (בראשית לה) הצילני נ"א מי"ד אחי כי י"ד עשו גורמת כי י"ד על כ"ס י"ה שאין השם שלם ז"ש בלק לכה נ"א ארה לי בזוהר אולי אוכל נכה (שם מד) ידבר נ"א עבדך דבר שהוא הוא המתקן אותיות נ"א עם אותיות י"ד שאמר יוסף לפני זה (שם) האיש אשר נמצא הגביע בידו על סוד י"ד של שם אדני והשיב יהודה אני הוא המנגן בי"ד כי דוד סוד (שמות יז) יד על כס י"ה לכן היה בדוד י"ד מן אברהם ז"ש כי עצום הוא ממנו ר"ל מצותיו ותוקפיה של יד הוא בא ממנו כי דוד בא מן בלק מן עגלון ארה לי מלת לי מורה זיווג הקב"ה עם ישראל (תהלים קך) אל י"י בצרתה ל"י קראתי שיזכיר הקב"ה קידושין של שם עשה למען קדושתך אות למ"ד הוא (משלי יח) מגדל עז שם י"י מגדל הפורח באויר תמונת כ"ו שהוא שם י"י והוא אוה גדולה מכל כ"ב אותיות מורה על הקב"ה י' קטן מכל אותיות (דברים ז) כי אתם המעט הרי שבמלת ל"י מורה זיווג הקב"ה עם ישראל (תהלים כב) ואתה קדוש י"ושב תהלות ישראל ל"כה ארה לי על סוד (בראשית לג) כי יש ל"י כל (שם לב) ויהי ל"י שור וחמור עם תיבת לי נכנעו כל תרין סטרין לפני ישראל כי בזה (שמות יט) והייתם לי סגלה מכל העמים ר"ל קידושין צריכין ידים מוכיחות הרי את מקודשת לי והקב"ה קידש ישראל בתיבת לי (ויקרא כה) כי לי בני ישראל עבדים במדרש כל מקום שיאמר לי קיים לעולם ז"ש (שמות כה) ויקחו לי תרומה ר"ל בתיבת לי נעשים ישראל קודש לי"י בשעת עגל אמר הקב"ה (שם לב) ועתה הניחה לי שיבטל הקידושין שלהם ומזה למד משה לשבר הלוחות ובטל הקידושין שלהם לולי זה לא היה תקוה לישראל כי היו נידונין כאשת איש ועתה נידונו כפנויה דוד המלך אמר (תהלים כב) כל רואי ילעיגו לי על אינון קידושין (הושע ב) וארשתיך לי באמונה ז"ש בלק לכה ארה לי את העם הזה שמאחר שעם העם הזה יש קידושין עם הקב"ה אולי אוכל לנכות ולבטל הקידושין שלהם לכן נתן בלעם עצה בענין זנות לבטל זיווג הקב"ה עם ישראל ולילך אחר הזנות ולפי דברי הזוהר ע"פ כי ידעתו את אשר תברך מבורך על השכינה הנקראת את (שם לד) אברכה את י"י בכל עת ע"ש ז"ש לכה נא ארה לי את העם הזה ר"ל מדת את היא עם ישראל אולי אוכל נכה וע"פ הזוהר פר' בשלח קודם פ' המן ע"ש ת"ח לא בעי קב"ה למיהב אורייתא לישראל עד דקריבו בהדיה ובמה קריבו בהדיה בגלוי רשימא דא א"ר יהודה לא קריבו ישראל לטורא דסיני עד דאעלו בחולקא דצדיק וזכו ביה מנ"ל (שמות יט) ביום הזה באו מדבר סיני ביום הזה דייקא ז"ש (ישעיה כה) ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה וכשמכרו ישראל ליוסף הצדיק אתמר (בראשית לז) נסעו מז"ה אח"כ בא משה (שמות יג) ויקח את עצמות יוסף וזה לך האות על ברית קודש שבזה זכו לתורה אח"כ כמ"ש (שם ג) בהוציאך וגו' תעבדון על ההר הזה כשחטאו בעגל נעשו כל ישראל ערלים אמרו (שם לב) כי זה משה האיש (הושע ו) והמה כאדם עברו ברית וכשיצאו ממצרים (שמות יב) והיה הדם לכם לאות אמרו (שם טו) זה אלי ואנוהו ז"ש בלק ארה לי את העם הז"ה דעאלו בברית קדושה שנקרא זה לכן בירך אותם כי מראש צורים על אברהם קדמאה לברית מי מנה עפר יעקב על הערלה שטומנין בעפר ובזה הן עם לבדד ישכון שיש להם חותם המלך לכן נתן בלעם עצה לפגום בברית קודש אמר בלק לכה ארה אר"ה מלשון כמלא אורה וסלו שהיה מלקט עשבין למעבד ביה חרשין והשיב בלעם מה אקוב לא קבה אל שהקב"ה מבטל הכשפים וכ"ת הלא (סנהדרין כ) נקראין כשפים שמכחישין פמליא של מעלה לז"א כי מראש צורים אראנו ר"ל דנפיש זכותייהו הן מצד זכות אבות מראש צורים הן בצד עצמם הן עם לבדד ישכון וכתירצו שם בגמרא על ר' חנינא דנפיש זכותיה שאני וע"ז במסורה ג"פ תחיה (שמות כג) מכשפה לא תחיה והטעם שלא תחיה כל נשמה לפני הכישוף אין כל בריה יכולה לעמוד אבל (קהלת ז) והחכמה תחיה בעליה זכות התורה עומד לפני הכישוף בלק אמר הנה עם יצא ממצרים כשיצאו משם היו באחדות לכן אמר יצא בלשון יחיד אבל עתה והנה כיסה אתעין הארץ שהם (בלשון) רבים בלק שהיה שונא את ישראל וידע שעבר (זכרי' י) בים צרה ופסל מיכה היה עמהם ריבוי אמר הנה עם יצא ממצרים שמיד נעשו ריבוי כשיצאו משם לא אמר והנה מיד רק כשעבר בים צרה עמהם ז"ש (במדבר לא) הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם ר"ל אומה מיוחדת אל אחד בראם ומאמינים באחדות כשעוברים בברית נעשו בלשון רבים פרעה אמר (שמות א) הן עם בני ישראל רב אע"פ שהם רבים הן יחידים ז"ש (שם) הבה נתחכמה לו פן ירבה שלא יהיו ישראל מיוחדין ולא יאמינו באל אחד ובלעם שהיה באותו עצה שלח אחריו בלק ויגר מואב מפני העם כי רב הוא ר"ל אע"פ שהם רב אינם רק איש א' ז"ש הו"א וע"ז השיב בלעם לכה ארה לי יעקב נגד התחלה חומרית ולכה זועמ' ישראל התחלה צוריית נגד התחלה חומרית א' מראש צורים אראנו שהם מיוחדים (ישעי' נא) צור חוצבתם וגו' אל אברהם אביכם וגו' כי אחד קראתיו ומגבעות אשורנו שרה הוא גדרה עצמה מן הערוה וגדרו כל הנשים אחריה אחת היתה ופרסם הכתוב ועל התחלת צירית אמר הן עם כמו שאותיות הן הם מיוחדין בא"ט ב"ח כן הם אחד ז"ש (מלאכי ב) הן אל אחד בראנו על צורה (שם) אב א' לכולנו חומר (שם) מדוע נבגד איש באחיו בגמרא (מעיל' יז) ענין ר' ראובן בן אצטרבילי שגזרו ג' גזירו' שבת מילה נידה שהם דבקות השם נצחיות אחדות מצד שבת דבקות א' הן עם לבדד ישכון בשבת ועל מילה א' מי מנה עפר יעקב ועל נידה שסופרת ז' ימי נקיים ז"ש ומספר רובע ישראל אע"פ שיש להם מספר שמספרין ז' ימי נקיים אפ"ה הם מתרבין לפי שיעקב כל ענינו בבית לבן כשהיה בן צ"א א"ל הקב"ה (בראשית, לא) צ"א מן בית לבן לרמוז על סוד יחוד שם אדני הויה סוד אמ"ן לכן כשנולד יוסף אז כשהיה יעקב בן צ"א לימד ליוסף (שם לז) ב"ן זקוני"ם הו"א לו ס"ת אמ"ן (כי קטן בא לעו"הב משעה שיענה אמן) מלמטה למעלה כשראה בלק מה שעשה ישראל סבא לאמורי שנולד יוסף שהוא סוד אמן (ישעי' כו) צדיק שומר אמונים ובזה נולד שטנו של עשו ועז"א (בראשית לב) הצילני נ"א מ"יד א"חי ר"ת אמ"ן (אשרי ולמה רגשו חד הוא ולכן מזמור אשרי האיש הוא מזמור קי"ב):
שאל רבBookmarkShareCopy

בועז

אמר המפרש ואגב דאתא לידן, נימא בה מלתא שמצוה לפרסמו, דמימי נתקשיתי במאמר זה של חז"ל ביבמות [שם], דאמרי' התם אתם קרויין אדם ואין אה"ע קרויין אדם. דק' וכי ס"ד שחז"ל יאמרו על עכו"ם שיש לו צלם אלהים כפי שביררנו, שיהיה נחשב רק כבהמה. ותו, דא"כ מה זה דקאמר קב"ה והייתם לי סגולה מכל העמים. ואי כל העמים רק כבהמות הארץ המה, לא יהי' מאמר זה רק כאומר והייתם לי סגולה מכל הבהמות ומכל הקופים שדומין בתמונתם לאדם. ותו, דא"כ יהיה כל מעשיהם מעשה בהמה. שאינו בעלת שכר ועונש, והרי דבר זה סותר למה דקיי"ל חסידי אוה"ע יש להן חלעה"ב [כסנהדרין ק"ה ורמב"ם פ"ח ממלכים]. והרי גם לולא פה קדוש של רז"ל שאמרו לנו כן, כבר היינו יודעים דבר זה מצד השכל, דהרי צדיק ה' בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו. ואנחנו רואים כמה מחסידיהן שמלבד שמכירין יוצר בראשית. ומאמינין בתה"ק שהיא אלהית, ועושין ג"ח גם לישראל, וכמה מהן שהיטיבו ביותר לכל באי עולם, כהחסיד יענער שהמציא הפאקקענאימפפונג, שעל ידה ניצולים כמה רבבות בני אדם מחולי וממיתה וממומין, ודראקא שהביא הקארטאפפעל לאייראפא, שמעכב כמה פעמים הרעב. וגוטענבערג שהמציא את הדפוס. וכמה מהן שלא נשתלמו כלל בעה"ז, כהחסיד רייכלין שהערה למות נפשו להציל שריפת השסי"ן שנצטווה מהקיסר מאקסימיליאן בשנת רס"ב ע"י הסתת המומר פפעפפערקארן ש"ט עם הכומרים קשר של רשעים שלו. ורייכלין הנ"ל השליך נפשו מנגד, ובטענותיו הכריע לב הקיסר ליקח ציוויו הנ"ל לחזרה, ועי"ז רדפוהו רובו וימררוהו אייביו הכומרים ודחקוהו עד שמת בדוחקו ובשבירת לבו. וכי ס"ד שכל המעשים הגדולים האלו לא ישולמו לעה"ב לאחר הפרגוד ח"ו והרי הקב"ה אין מקפח שכר כל בריה. ואת"ל דאף אלו החסידים הנ"ל אע"ג שקיימו הז' מצות של בני נח [כסנהדרין נ"ו ב], אפ"ה אין דינם כגרי תושב, מדלא קבלום בפני ג' חבירים [כע"ז דס"ד ב]. ובל"ז ג"כ אין מקבלין גרי תושב רק בזמן שהיובל נוהג [כערכין כ"ט א]. אפ"ה מדלא עשו מעשה עשו. יש להם חלעה"ב [כע"ז ד"י]. עכ"פ ק' דהרי זה פשוט שגם היותר חסיד שלהן אינו מטמא באוהל, מדלא נקרא אדם. וק' שפיר אמאי, הרי יש לו צלם אלהים, וגם צדיק וחסיד במעשיו היה, ויש לו ג"כ חלעה"ב. א"כ למה לא יקרא אדם. אמנם עוד ק"ל אמאי שכתבו תוס' הנ"ל דעכ"פ מקרי האדם. ותמוה דאם אינן בכלל אדם איך יהיה נאות להן שם האדם בהא הידיעה. וכ"כ אמריי בש"ס [בגיטין דמ"ז ב], דבכלל והארץ נתן לבני אדם, נכללו ג"כ עכו"ם. ותמוה, דאם אבותיהן אינן בכלל אדם, איך יכללו הם בכלל בני אדם. אולם האיר ה' עיני, שדבר גדול אחז"ל בזה. דכשנתבונן היטב מעמד ישראל עכשו, ומעמד שאר האומות עכשו. נראה שיש ביניהן ב' חילוקים גדולים. דהנה אז כשהיו ישראל במצרים. היו כל באי העולם כישראל כשאר אומות, כיתומים ואין אב, בחשיכה אפילה שכנו כולם יחד. ולא ידעו את ה'. ולא פרעה בלבד אמר לא ידעתי את ה', אלא אפי' ישראל לא הכירו את אביהם שבשמים כלל, עד שהוצרך משרע"ה לשאל להקב"ה והיה כי יאמרו לי מה שמו מה אומר אליהם. ואפי' כשעברו אח"כ בים סוף, עדיין היתה האמונה רפופה בידם, והיתה ע"ז באותה שעה בחיקם. כמ"ש [סנהדרין ק"ג ב'] על פסוק ועבר בים צרה, שפסל של מיכה עבר בים. מזה מוכח שהיו אז משוקעים בכל טינופי תועבות נמרצות כמצריים וכמנהגיהם, ולא ידעו כלל מחיוביהם לה' ולחביריהם, ולעצמן. וכ"ש שהיו כן שאר האומות, שאפי' היותר נבונים מהם, כיוונים וכדומה. היו כל עבודתם תועבות נמרצות, לשור ולחמור יחדו, ולשאר חיתו יער ובהמות בהררי אלף, ומתפללים לצמחים ולאילנות לעץ ולאבן, להרים ונהרות, כאילו הם אלהות, גם בניהם ובנותיהם יזבחו לשדים וכל הרריהם העלו עשן מדם אדם. ויזכר אלהים את העולם כולו, ואת בריתו את אברהם עבדו, ויבחר בזרעו אחריו שיהיו הם ככהנים ומלמדין לשאר באי עולם. וירד ה' כ"י מן השמים בתוככי מצרים, ארץ החכמה בזמן ההיא, בין העם הגואל ומגואל, ויפתח בצבת עיניהם האטומים, בהכותו את פרעה ואת ארצו במכות גדולות ונוראות לעיניהם. ובהיותו מונח תחת השבט, שמעו הם שצעקו אליו מן השמים, למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ [השגחה]. בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ [יכולת]. למען תדע כי לה' הארץ [שכר ועונש]. אז פתחו הבנים הסכלים עיניהם, וראו מי הוא המנהיג לבירה. ומה שחסר להם עוד בידיעת ה' ודרכיו, הציצו המשכיליים ביתר עוז בקריעת. ים סוף, אז הורו באצבע עליו, ואמרו זה אלי ואנוהו, ויאמינו בה' ובמשה עבדו. ועוד לא הי' די. עד שהתגלה עליהן בפומבי גדול במראה נפלאה ונוראה על סיני. ומבין להבות אש עד לב השמים חושך ענן וערפל השמיעם מצותיו חוקותיו ותורותיו, הכוללים כל חיובי האדם. גם למדם אח"כ סדורי הנהגות ישרות, בחלוק המחנות, ובנקיות, ודגלים, וחצוצרות התרועה. וכלי הקודש וכדומה. באופן שכל סבת הצלחתם בזה ובבא לא נודע להם מכח סכלם, רק ע"י הקב"ה בכבודו ובעצמו. אבל לא כן שאר האומות. דאף דאז בכל הזמן ההוא שקרב הקב"ה את ישראל להשלמתן, עדיין היו כל באי עולם הוזים שוכבים בתרדמת אולת ובתהום תועבות נוראות. עכ"פ כל מה שהשיגו אח"כ בסבות הצלחתם בזה ובבא, נתהווה להם ע"י הם עצמן, באופן שנוכל לומר הן עשו את עצמן. דהרבה שאבו ולמדו מתורת ה' באר הישראלי, בזמן הרב מאז ועד עתה. והרבה מחיובי האדם ומדרך המדות והמוסר, למדו ע"י אורך הזמן והטבע. ע"י שבקע עליהן אור השכל מעט מעט כאור נוגה הולך ואור. עד שכשנסתכל היום על היותר גרוע שבאומות, אפ"ה הוא מובחר יותר גם מהמוברר שבהן שלפני זה אלפים שנה שלא יגיע לקרסוליו. ורק בזמן רב, ובטרחה רבה עשו הן את עצמן. נמצא שיש לישראל ולהאומות האחרות, לכל א' מעלה לבדיית. המעלה לאומות על ישראל, שהן בבחירתם החפשית ובכח עצמן ממש עשו את עצמן, וזה וודאי יותר מעלה מאשר לישראל, שנמשכו בפאת ראשם בכח אלהים להשלמתן. ואין להם להחזיק טובה לעצמן, דמה שהפליא ה' להשלים אותן יד ה' היתה עמם בכל אלה, ורק בזכות אבותיהם. אמנם אעפ"כ יש מעלה לבדיית ג"כ לישראל דהאומות ע"י שכל מה שהשיגו לא השיגו רק בכח שכלם, לכן יש מצות רבות בתורה שמרוממים מאד משכל האנושי, ככל חוקי התורה, עדיין לא יעשום כי לא יבינום [עד אחרית הימים כשישפוך ה' רוחו על כל בשר]. ועוד דמשום שכל מה שהשיגו, לא השיגו רק בשכל אנושי, לכן מי ומי מהם שהתרשל מלפתוח עיניו באורך הזמן. עדיין הוא שקוע בטנוף תועבות הראשונות. כרוב תושבי אפריקא, וגם באזיען ואמעריקא יש אומות רבות הולכות עדיין בחשכה ועובדים אלילים אלמים וזובחים בניהם לשדים כאבותיהם מעולם. כי לא ידעו את ה' ואת תורתו לא הכירו. לא כן ישראל, הם שומרים כל חוקי התורה אף אותן שלמעלה משכל האנושי. וגם כל העם מקטן ועד גדול באמונתו יחיו, כסכל כבער מנעוריו יינק שדי תורת ה', והיא תכריחו לפתוח עיניו לראות דרך החיים. וזהו שאמר הכתוב ע ם זו יצרתי לי. ר"ל אני עשיתים, כמ"ש הוא עשנו ולא אנחנו, לכן תהלתי יספרו, אותי נאה שישבחו. ולא שיתפארו את עצמן בזה. וכן הוא אומר ועמך כול ם צדיקים דאפי' הסכלים שבהם לעולם יירשו ארץ החיים. כירושה בלי יגיעה. וכל זה מפני שהם נצר מטעי, שאני בעצמי יצרתיו אף עשיתיו, ומעשה ידיהם להתפאר. לפ"ז יש להם לישראל בעניין מעלתם והשלמתן, דוגמא לאדם הראשון. דכל אדם כשבא לעולם, הוא נברא חסר דעת, עד שהזמן והלימוד והשכל יתפתחו קמטיהם בו לעשותו איש. לא כן אדם הראשון בקומתו וצביונו נברא [ר"ה י"א א'] , ותיכף כשנפחו בו רוח חיים, הוה לרוח ממללא בהשכל ודעת, יודע חיוביו כולם. וזה, מפני שג"כ היה שוה במשפטיו עם ישראל, שהרי גם הוא היה יציר כפיו של הקב"ה בעצמו כמוהם. והנה כל שמקרה הבן ומעשיו, דומין למקריות ומעשה אביו, יקראוהו בשם אביו, כמ"ש בזאת יבוא אהרן אל הקודש, דר"ל כל כה"ג שמזרעו אחריו, וכ"כ להיות בריתי את לוי [מלאכי ב' פ"ד], דר"ל כל זרעו אחריו. וכ"כ ובקשו את ה' אלהיהם ודוד מלכם [הושע ג'] , דר"ל המלך שהוא מזרעו, וכ"כ ועבדי דוד מלך עליהם [יחזקאל ל"ז], שהכוונה על מלך המשיח שהוא מזרעו. וכ"כ נקראת אומתינו הקדושה בשם ישראל על שם אביהם, לא בלבד מפני שכל מטתו שלימה, ולא יצא ממנו שום אומה אחרת. כ"א גם מפני שכל מה שקרה לאבינו הזקן הזה. לסבול רדיפות ומרעין בישין מנעוריו עד ימי זקנתו. כ"כ רבות צררוני מנעורי יאמר נא ישראל וגו'. לכן נקראו על שמו. ולפ"ז אין נכון לקרוא לכל באי עולם בשם אדם, דאדה"ר היה נקרא כך מדנוצר מאדמה, אבל כל זרעו הרי מבשר ודם נוצרו. אבל רק ישראל נאות להם שם זה, לא בעבור כבודם, רק מדמקרותם והשלמתן השיגו מידי הקב"ה בעצמו כמו אדה"ר ולא מכח עצמן. ולפיכך כל מקום שנאמר בתורה אדם הכוונה רק על ישראל. כמו אדם כי יקריב, דמיירי רק בישראל, כדאמרי' [חולין די"ג ב'], מכם ולא כולכם. להוציא מומר. מכם, בכם חלקתי ולא באומות. ואצטרך בש"ס קרא אחרינא, דאיש איש לקבל נדרים ונדבות גם מאומות. אבל שם אדם. אין נאות להן, דהם בטרחה רבה עשו את עצמן, ואין דומין כלל בזה לאדה"ר. אבל כל מקום שכתוב בני אדם גם אומות העולם בכלל, שכולן בניו ונכדיו של אדה"ר הן כמונו. וכ"כ כל מקום שכתוב האדם בהא הידיעה וודאי זה אינו שם של אדה"ר. בהיה שם עצם פרטי שלו אדם. דהרי כל שם עצם פרטי לא יבוא לעולם בהא הידיעה, כמו דלא נוכל לומר האברהם היצחק והישראל, כ"כ לא נוכל לומר האדם על שם אדה"ר. אלא וודאי דבכה"ג פירושו [מענש] בל"א. ונקרא בהשאלת הלשון אדם. ובכה"ג וודאי גם האומות בכלל, שכולן הם בריאות שכליות עם צלם אלהים כמונו. היוצא מדברינו שמה שנקרא רק הישראלי אדם אינו להם שם של שבח כל כך, רק מעיד עליהם שלא הם בעצמן קלפו הקליפה הגסה מהלב האטום, אלא בעבור שהיו כחומר ביד היוצר ב"ה:
שאל רבBookmarkShareCopy