פרשנות מצטטת על חבקוק ב:ד

וזה הוא המבחן והניסיון לדעת בין עובד אלהים באמת ובתמים ובין אשר לא עבדו לשמו, שהעובד האלהים שלא על מנת לקבל פרס, צדיק באמונתו יחיה וממקומו לא ימוש, ואז יקבל שכרו בעולם הגמול, שכר נפשי נצחי בעדן הצחצחות, כי נבחן ונמצא שלם, וגם לצים נכונו שפטים בעולם הנפשות, והאלהים יביא במשפט על כל נעלם, אל אמונה ואין עוול, והכל במשפט, וכל מעשהו באמונה, ובזה העמיד ויכונן את שיטתו הקדומה:

והמדה הרביעית דהוא נאמן, שעומד באמונתו. כל שלשה הראשונים הם מדות לאדם, ואין המדה דבר עצמי אל האדם, זולת כאשר האדם הוא נאמן, דבר זה נחשב* ענין עצמי. כי מי שהוא נאמן הוא מורה על שהוא מציאות חזק, ולכך הוא עומד באמונתו. וזהו (חבקוק ב, ד) "צדיק באמונתו יחיה", כי כאשר הוא בעל אמונה, ועומד בחוזק אמונתו בלי שנוי, וזהו מורה על מציאות חזק בעצמו, ולכך יחיה באמונתו, עד שהוא עומד קיים. ולכך כאשר זכר ג' מדות אשר הם תארים לאדם, והם כוללים כל המדות; כי יש דברים שהוא עושה מצד חסד ולפנים משורת הדין, ויש מצד המשפט שהוא ישר וחייב לעשות, ויש מצד שראוי לעשות, ודבר זה ממוצע בין המשפט והחסד. ואחר כך זכר מעלה עצמית לאדם, הוא הנאמנות. ומי שמבין דברי חכמים, ויודע מדת החסד ומדת המשפט ומדת הצדקה ומדת האמונה, הנה יודע ומבין אלו ד' תארים, וכולם הם נתלים בתורה אשר ממנה הכל*, וזה מבואר.

בס' פתגמין קדישין בשם הבעש"ט ז"ל אות ג' איתא וז"ל, (ירמיהו י״ז:ז׳) ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו, (איכה ג׳:ל״ח) מפי עליון לא תצא הרעות והטוב, (חבקוק ב׳:ד׳) וצדיק באמונתו יחיה אל תקרי יחיה אלא יחיה, (מדרש רבתי בשלח פכ"ג סי' ה') כל מה שישראל אוכלין בעולם הזה אינו אלא בשביל אמונה, [ע"ש במדרש שהגירסא הוא, הוא האמונה שישראל נוחלין בה].