מָֽה־הוֹעִ֣יל פֶּ֗סֶל כִּ֤י פְסָלוֹ֙ יֹֽצְר֔וֹ מַסֵּכָ֖ה וּמ֣וֹרֶה שָּׁ֑קֶר כִּ֣י בָטַ֞ח יֹצֵ֤ר יִצְרוֹ֙ עָלָ֔יו לַעֲשׂ֖וֹת אֱלִילִ֥ים אִלְּמִֽים׃ (ס)
מלבי"ם
המה היוצרים. היו בעלי מלאכות בכלי חרס ולצור צורות בכל אבן, שכ"ז נכלל בשם יוצר, כמו כחומר ביד היוצר (ירמיה יח, ו), מה הועיל פסל כי פסלו יוצרו חבקוק ב, יח). וכן היו אומנים בנטיעות אילנות, ועז"א ויושבי נטעים, וכן בגדרות צאן, בענין שהיה מלאכתם בדומם וצומח ובע"ח. גם יל"פ שהמקומות שישבו שם היו קרוים נטעים וגדרה, על שהיו מוכשרים לנטיעות וגדרות צאן, ועז"א ישבו שם, ר"ל במקומות אלה, והיו עם המלך במלאכתו שהיו עושים שם מלאכת המלך:
רש"י
כי כל אלהי העמים אלילים. תהו מעשה ידי אדם ודוגמתו בנבואת (חבקוק ב׳:י״ח) מה הועיל פסל כי פסלו יצרו וגו' עד לעשות אלילים אלמים וה' שמים עשה באלילים כתיב לעשות אבל הקב"ה עושה שמים וארץ וכל צבאם: