פרשנות מצטטת על חבקוק ב:יט

והיא כאבן דומם. חבקוק סוף ב' עורה לאבן דומם:

ודמו סלה: רצונו לומר: שתקו וחדלו למרוד בי. כי הדממה ענין שתיקת הדבור והקול, כמו וידמו למו עצתי (איוב כט כא); דממה וקול אשמע (שם ד טז). ויש שהיא שתיקת המעשה והתנועה, כמו יקם סערה לדממה (תהלים קז כט); מעי רתחו ולא דמו (איוב ל כז); וידם השמש (יהושע י יג); דמו עד הגיענו אליכם (שמואל א יד ט); לאבן דומם (חבקוק ב יט), והדומים להם. ומזה הענין הוא ודמו סלה, כלומר: חדלו לכם ממעשיכם. והרב מורה צדק רבנו משה בן מימון פרש (מורה הנבוכים א נ נט): שהפסוק הזה מצוה למשכילים החשובים שיכירו האמת ושבח האל בלבם כדי שלא ישיגם שגיאה בדבור; ואין זה מענין המזמור.

פָּתַח וְאָמַר: "הוֹי אוֹמֵר לָעֵץ: הָקִיצָה, עוּרִי לְאֶבֶן דּוּמָם, הוּא יוֹרֶה, הִנֵּה הוּא תָּפוּשׂ זָהָב וָכֶסֶף, וְכָל רוּחַ אֵין בְּקִרְבּוֹ" (חבקוק ב, יט). נראה לי בס"ד נקיט תרי מינים עץ ואבן לרמוז אין יודע לדרוש לא הלכות ולא אגדות או לומר הרי זה חסר מן לימוד הגרסא ומן לימוד העיון שלא עסק בזה ולא עסק בזה. וְכָל רוּחַ רצונו לומר במילי דעלמא של דרך ארץ ורפואה גם כן אין בו. ועוד נראה לי נקיט עץ כנגד חכמה ונקיט אבן כנגד ענוה דחסר משתיהן. ובני ידידי כבוד הרב יעקב נר"ו פירש עץ כנגד חכמה ואבן כנגד יראה.